היסטוריה פוליטית של זמננו: מלחמת רוסיה יפן ושאלת המודרניזציה

היסטוריה פוליטית של זמננו: מלחמת רוסיה יפן ושאלת המודרניזציה

היסטוריה פוליטית – סיכומים

סיכומים אקדמיים

מלחמת רוסיה יפן

ב-1904, בעקבות מרד הבוקסרים, הלאומיות היפניות והרוסיות מתפשטות והתחרות האימפריאליות בינהן גדלה – לדוגמא, סכסוך לגבי קוריאה ומנצ'וריה. שטחים מאוד עשירים, היסטורית היו תחת חסות סינית (קוריאה דווקא היתה עצמאית הרבה זמן אך היתה בחסות סינית). הן מגיעות להתנגשות, שמתחילה בהתקפת פתע יפנית על פורט ארתור – הנמל הרוסי הגדול. הרוסים לא נכנעים.

יפן מדינה קטנה מאוד לעומת רוסיה. רוסיה באותו הזמן, מעבר לאימפריה הבריטית (שלא היתה מדינה אלא סדרה של ארגונים פוליטיים מסוגים שוני) הינה המדינה הגדולה ביותר בעולם, ואימפריה אדירה. מאוכלסת מאוד.

מדינה ענקית אירופית הולכת להתנגשות בגלל שהיא מותקפת על ידי מדינה קטנה של אנשים לא לבנים, שטוענם לזכויותיהם.

הצבא הרוסי מחזיק מעמד 9 חודשים, אך אז הצבא היפני מתחיל לנהל מערכה בצפון סין, והיפנים מנצחים באופן גורף. הרוסים השתמשו במערכת הרכבות הטרנס-סיבירית למשלוח כוחות, אך זה לא הצליח כי לקח המון זמן, החיילים נלכדו והושמו במחנות שבויים.

מבחינה צבאית רוסיה הלכה וקרסה. אך המפלה הגדולה היתה כשרוסיה שלחה את הצי החדש שלה מטרפורג מקרונשטט בים הבלטי סביב אפריקה, כדי להילחם ביפנים. היפנים חיכו להם במיצרי צושימה והטביעו את הצי הרוסי, אחרי שלקח לו חודשים להגיע.

בסופו של דבר נחתם הסכם בתיווך האמריקאים, והיפנים קיבלות את זכויותיהם בטריטוריות.

התוצאה ברוסיה היתה המהפכה הראשונה.

איך ענק כזה קורס בפני מדינה קטנה שלא מכבר החלה בתהליך מודרניזציה (על ידי הקיסר מוצוהיטו)?

ליפנים ישנו יתרון ברור: בכך שהם נמצאים קרוב מאוד לאיזורי המלחמה. קווים לוגיסטיים קצרים.

בנוסף, יתרון מאוד חשוב: תהליך מודרניזציה הרבה יותר יעיל מהתהליך הרוסי. שתי מדינות אוטוריטאריות. תהליך המודרניזציה ברוסיה, שהיה בעל תוכנית מאוד רחבה השיג הישגים אדירים: רוסיה שחררה את האריסים ב-1861 (40 שנים לפני המלחמה), לשם צרכי התיעוש של רוסיה, שכן במשטר פיאודלי לא ניתן להקים תעשיה. היה צריך להעביר את החקלאים לערים כפועלים.

ביפן עשו אותו הדבר 10 שנים לאחר מכן – רסטורציית מייג'י  (למעשה בלוף. לקיסר ביפן יש מעמד מיתי של אל, בשל ערבוב הדתות של הבודהיזם והשינטו השולית, שלבסוף הפכה לדת הרשמית היפנית, והיא משמשת את הצרכים הפוליטיים של המדינה). למעשה, מי ששלטו באמת ביפן העבירו את הקיסר מקיוטו, והחליטו לעבור ממשטר פיאודלי לאימפריאלי, בלי לשאול את הקיסר. ראשי השבטים של דרום מערב יפן הבינו שההתנגשות עם האמריקאים ב-1853, ואח"כ גרוע יותר עם הבריטים והצרפתים, שכולם התחילו לכפות על יפן חוזים מסחריים, פתיחת הנמלים וכו' והיפנים לא יכלו להתנגד. נהרגו יפנים רבים בקרבות אלו. זה היה הטריגר של השינויים הגדולים ביפן– היפנים הסכימו לקיים את החוזים שנכפו עליהם, ועד 1911 יש עדיין יתרונות למערב מבחינה חוזית  – המעמד של יפן כל כך מבוצר, ומכירים בהם כמעין מעצמה, "לבנים של כבוד".

מה קורה ליפנים בתקופה זו? האליטות היפניות מחליטות ללמוד את הדרכים הארגוניות והטכנולוגיות של המערב. הממשלה מתחילה לשלוח אלפי אנשים למערב כדי ללמוד את דרכם וליישם אותן בתוך יפן. אך היפנים לא העתיקו – הכניסו את כל המידע לחוגי השלטון היפני, שהחליטו על סדרת צעדים שהפכו את יפן תוך שלושים שנה למדינה מתקדמת ברמה הארגונית, כמו המדינות האירופאיות. החוקה שלה יעילה מאוד מבחינת הוצאה לפועל. מערכות פיננסיות דומות למערביות, כדי לקדם את הכלכלה. ביטלו את מעמד הסמוראים הפיאודלי – הבינו שבמערב עובדים עם גיוס המוני. ביטול האריסים – הביא להם חומר אנושי לתעשיה וגם לצבא המודרני. הכניסו ליפן אלמנטים של ניידות חברתית, כמו תוכנית של קרוא וכתוב.

אך הדבר המרכזי – תהליך של מודרניזציה מבלי להכניס את העקרונות של המודרניות – תכנים אתיים]-מוסריים של יפן, כולל היררכיה חברתית, אך מודרניזציה טכנולוגית וארגונית. העיקרון של הצבא היפני – עקרון הנאמנות של הסמוראי, יחד עם המבנה הארגוני של צבא מודרני.

לבסוף כל אלה הביאו אותם לניצחון על הרוסים.

הרוסים לעומתם, שיחררו את האריסים, וניסו לארגן את האימפריה לפי תהליך של רוסיפיקציה, קרי ניסיון לבטל את הזהות העממית של העמים השונים שהיו חלק מהאימפריה. רואים את הכשלון של התהליך לא רק ברוסיה, אלא גם מאוחר יותר בבריה"מ בצ'צ'ניה, וגם בהתפרקות של ברית המועצות. תהליך הרוסיפיקציה כלל את תפיסת הקנטון – גיוס ל-25 שנות שירות, ולהפכם לרוסים. כפיית הדת הנוצרית-הפרובוסלבית על כלל האוכלוסיות.

תהליך התיעוש ברוסיה נעשה בצורה מאוד אסימטרית, מתוך עובדות דמוגרפיות האוכלוסיות המתקדמות היו במערב (היום פולין המזרחיות והמדינות הבלטיות), איזור מוסקבה, ובהתישבות החדשה – באוקראינה אל הים השחור. הדבר מסביר למה חלק גדול מהציונות נולדה והתפתחה באודסה – כי הם לא יכלו לגור בערים החשובות.

למערכת הרוסית הייתה עוד תכונה שלילית שלא הייתה ביפנים. היפנים הקימו פרלמנט של שני בתים. פרוסי מצד אחד – אוטוריטארי, ובריטי מצד שני, כי היה בית תחתון נבחר. עד 1925 זכות הבחירה הייתה כללית לכל הגברים. כלומר די מהר הם התקדמו להצבעה כללית, וכך הקימו מערכת ויסות שהתבטאה בעיתונות (למרות שהיתה בעלת רמת צנזורה מאוד גבוהה, ושמרו על ההתאגדויות הפועליות, ולא נתנו להן להתארגן על בסיס פוליטי- אלא קורפורטיבי בלבד). מי שעמד בראש התעשיות החדשות (מיצובישי וכו') –שמות של הפיאודלים המסורתיים שעברו מודרניזציה, כלומר הפכו לבעלי התעשיה החדשים.

ברוסיה, הריכוז של הון היה מאוד סגור, ורוסיה היתה מאוד תלויה בהשקעות זרות. למשל, מערכת הרכבות פותחה במימון צרפתי ועל ידי הצרפתים (רוטשילד). התעשייה התפתחה בעיקר בשטחים המערביים. השליטה במזרח לא הייתה רופפת, אך ככל שהתרחקו השליטה היתה איזורית יותר ואוטוריטארית יותר, כי היו מרידות כל הזמן. ההתפתחות האימפריאלית הובילה את הרוסים גם לכיוון הודו, כיוון שהיה בהם צורך במים חמים (לא קפואים).

לקראת תחילת המאה ה-20 ניסיון המודרניזציה היפני היה מאוד מוצלח, כי מבחינת היפנים יש אלמנטים שלמוביליות חברתית ואיזשהי דמוקרטיזציה – במובן החברתי של המילה – יותר ייצוג וכו'. אומנם בצבא לסמוראים היה יותר מה לומר, אך בכל זאת היתה מוביליות חברתית. ברוסיה הדברים לא קיימים – כי בגלל הלחץ הלאומי הפנימי (הפולנים, הקווקז, הבלטיות, מרכז אסיה – יש כל הזמן בעיות), השיטה של האימפריה היה להפעיל יותר לחץ כלפי מטה, ולהחזיק את האוכלוסיה במינימום תזוזה אפשרי. היה להם מנגנון ויסות: להתשתמש באנטישמיות המסורתית בדרך פוליטית. המשטר עודד אנטישמיות, וכתוצאה מכך באמצע המלחמה היו פוגרומים עצומים בחלק מהערבי של האימפיריה – חלקים מהעם הוציאו את זעמם כלפי האוכלוסיה היהודית, כי לא ניתן להוציא אותו כלפי השלטון (עיר ההריגה וכו').

משם המערכת הפוליטית הרוסית פשוט התפוצצה, וקמו מפלגות שונות, וכל מיני קבוצות פוליטיות, שלאחר 10 חודשים של מהומות, בחלקם הגדול הגיעו להסכמים עם בית המלוכה, שדיכא את אלו שניסו להקים סובייטים (בעיקר במוסקבה) – להסכם של ליברליזציה. הקימו את הפרלמנט הרוסי וכו' – אלא שהממשלה פשוט לא קיימה את ההסכמים (למרות שהמודל שלהם היה טוב). ביפן לעומת זאת, כל מה שנקבע על ידי הקיסר קוים. כלומר ביפן הוקמה מערכת מאוד לגיטימית שעבדה והיתה יעילה. לעומת זאת ברוסיה המערכת איבדה מהאמון בה כבר ב-1905. החירויות וההבטחות נשארו על הנייר. אומנם הפרלמנט התכנס וכו', אך כלום לא עבד.

לסיכום: שני סוגי מודרניזציה (אך התכנים האתיים אינם מודרניים בשניהם- ולכן הביטוי מודרניזציה אינו מדויק) – כל אחד ברמת יעילות אחרת, רואים את התוצאות במלחמה. 

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות