סיכום: ג'אברין \ חינוך עם זהות
י' ג'בארין "חינוך עם זהות" מחברת עדאלה 1 (תשנ"ט) 26.
מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית
ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית – סיכומי מאמרים
בתחילת המאמר מתאר ג'בארין את הצעת החוק לתיקון חוק חינוך ממלכתי אשר מציעה להוסיף תכנים חדשים למטרות החינוך בישראל אשר יעגנו את הערכים של מגילת העצמאות וערכים דמוקרטיים נוספים, ומתייחסת לזכויותיהם השוות של האוכלוסיות הלא יהודיות. ההצעה מדגישה את שוויון ההזדמנויות של כל ילד בישראל ונותנת מקום ללמידת השפה והתרבות הייחודיים של קבוצות שונות בישראל.
למרות שהמחבר רואה בהצעה זו התקדמות לעבר מערכת חינוך המותאמת למציאות הרב תרבותית במדינה, הוא מבקר אותה על כך שלא מתייחסת לייחודיות של החינוך הערבי, שמהווה רבע מכלל מערכת החינוך בישראל. ההצעה מנציחה, לדבריו, את ההתעלמות ממערכת החינוך הערבית שאינה מעוגנת בחוק ("צל הנעדר עמוד שדרה משלו").
בהתבסס על עיקרון השוויון המהותי, שהינו עיקרון חוקתי, הוא טוען כי זכותם של האזרחים הערבים לשוויון כוללת גם יחס שוויוני אליהם כקבוצה. וכן, כי שוויון אינו מוגבל לכסף ומשאבים אלא ראוי שיחול גם על זהות. במצב הנוכחי, הרוב שולל מהמיעוט את זהותו המיוחדת וכופה עליו את תרבות הרוב, כיוון שהחינוך הוא הכלי המרכזי להנחלת הזהות.
האמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ופוליטיות, אותה ישראל אישררה, מגנה על זכויות מיעוטים. כדי לממש את הזכויות המוגדרות באמנה, המדינה חייבת "לעשות הכל כדי לאפשר למיעוט הלאומי לטפח באופן חופשי את זהותו".
טיפוח זהותו של המיעוט הערבי נגזר מזכותו ליטול חלק בחיים הציבוריים במדינה על בסיס שוויוני.
כיום, מקבלי ההחלטות בנוגע לחינוך הערבי הם יהודים, וסמכויות מנהלי בתי הספר והרשויות המקומיות הן טכניות בלבד. כלומר, לאוכלוסיה הערבית אין אפשרות להשפיע על ולעצב את מערכת החינוך שלה, בהתאם לאינטרסים הקולקטיביים של האוכלוסייה הערבית. כאשר, שפת ההוראה היא ההבדל היחיד בין המערכת הערבית ליהודית.
ההתייחסות היחידה לחינוך הערבי בחוק הקיים היא כחינוך "לא יהודי" אשר תכניו נקבעים בתקנות. מטרות החינוך הקבועות בחוק נוגעות רק לחינוך העברי.
אי הסימטריה שקיימת ביחסי רוב – מיעוט במדינה מתבטאת אף בהבדלים המהותיים בין תכני החינוך בבתי הספר. בעוד שמערכת החינוך העברית נותנת חינוך יהודי לאומי, הרי שבמערכת הערבית אין תכנים המתייחסים להיותם של הערבים מיעוט-לאומי המשתייך לעם הפלסטיני.
על הרקע הזה התעוררה דרישה של פעילי חינוך ערבים לנסח מחדש את חוק חינוך ממלכתי כך שיכלול את מטרות הציבור הערבי כמטרות מערכת החינוך הערבית. ועדת המעקב לענייני החינוך הערבי הציעה נוסח שכולל מטרות כמו ערכי התרבות הפלסטינית הערבית והאנושית, חיזוק הזיכרון ההיסטורי הפלסטיני, זכות לאזרחות ולקיום בישראל על בסיס שוויון וכבוד הדדי.
כמובן, שלאחר האקט הסמלי של תיקון החוק יהיה צורך בשינוי מהותי שיביא לידי ביטוי את החינוך הערבי גם ברמת התוכן של ספרי הלימוד ותוכניות הלימודים. יש צורך לשנות את גישתו של משרד החינוך למערכת החינוך הערבית כמכשיר של פיקוח ושליטה.
החינוך יכול להוות מנוף להתחדשות תרבותית וטיפוח זהות ייחודית. השתתפותם הדומיננטית של נציגי המיעוט הערבי היא תנאי להצלחת השינוי.
