סיכום: מנחם פרידמן \ "ואלה תולדות הססטוס-קוו: דת ומדינה בישראל"

סיכום: מנחם פרידמן \ "ואלה תולדות הססטוס-קוו: דת ומדינה בישראל"

מנחם פרידמן, "ואלה תולדות הססטוס-קוו: דת ומדינה בישראל" (המעבר מיישוב למדינה 1947-1949: רציפות ותמורות, ורדה פילובסקי עורכת, 1988).   47-73 .

מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית

ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית – סיכומי מאמרים

סיכומי מאמרים במדעי המדינה

נוסח מכתב הסטטוס-קוו

התזה של המאמר היא מאוד פשוטה: הסכם הסטטוס קוו בסיסו במכתב שבין הנהלת הסוכנות היהודית לאגודת ישראל. המכתב עצמו בעיני מנהיגי אגודת ישראל נתפס כלבתי מספק לחלוטין, ומה שיש בו אינו יכול להיחשב בשום פנים ואופן כבסיס להסדרי הסטטוס קוו בענייני דת ומדינה בישראל. מטרת התזה היא למזער את המימד הפרשני שניתן להסכם ברבות השנים למימדיו האמיתיים אליבא דפרידמן. באמצעות מתודולוגיה היסטוריוגרפית מסביר פרידמן מדוע ההסכם מהווה פשרה לא מספקת בעבור אגודת ישראל שנבעה מחולשתה הפוליטית אחרי מלחמת העולם השנייה  ועד הקמת מדינת ישראל, ופשרה (אך מספקת) בעבור הסוכנות היהודית שהיתה צריכה את תמיכתה של אגודת ישראל אל מול וועדת האו"ם שדנה בתוכנית החלוקה.

אם כן מהם המימדים האמיתיים של ההסכם והשלכותיו על יחסי דת ומדינה בישראל:

למכתב שני חלקים- החלק הראשון משמש מבוא לחלק השני וכולל את מגבלות המחויבות של הנהלת הסוכנות ביחס למה שנכתב בחלק השני. בחלק השני מציינת הנהלת הסוכנות את עמדתה- מחויבותה בארבעה תחומים: שבת, כשרות, אישות וחינוך.

מגבלות המחויבות של הסוכנות הינן: (א) אין הסוכנות במעמד חוקי המאפשר לה להתחייב על חוקת המדינה העתידה לקום, חוקה כזו צריכה להיקבע על ידי אזרחיה. (ב)  הקמת המדינה מותנה באישור האו"ם, אישור כזה מותנה במתן שוויון זכויות מלא וחופש מצפון מלא לכל אזרחיה, יהודים כלא יהודים- משמע היעדר כפייה או הפלייה בין אזרחיה בענייני דת ומצפון.

כלפי מה מכוונים דברים אלו? הם מכוונים כנגד דרישתה של אגודה שנישואים וגירושים של יהודים במדינה היהודית יהיו על פי דין תורה בלבד- שכן בכך יש פגיעה בחופש המצפון של יהודים ושאינם יהודים.

התחייבויותיה של הסוכנות:

שבת: מה שנאמר בהסכם הוא שהשבת הוא יום המנוחה החוקי במדינה שתקום, יום המנוחה במשמעות של זכות סוציאלית ולא השבת כיום שבתון במובן הדתי הלכתי של מושג זה. אין בסעיף השבת אזכור לאיסור על תחבורה ציבורית, מקומות תרבות וכיוב'. אם כן כיצד מחויבות זו ריצתה את אגודה? בהתיישבות הקיבוצית היה נהוג שכל חבר יכל לבחור יום מנוחה באחד מימי השבוע, אגודה חששו שגם במדינה יונהג נוהג זה ולכן התרצו בכך שנקבע שיום המנוחה יהיה גם יום השבת.

כשרות: מה שנאמר במכתב הוא שבכל מטבח ממלכתי המכוון ליהודים יהיה מאכל כשר, אך לא נאמר יהיה רק מאכל כשר. כיצד מחויבות זו ריצתה את אגודה? בתקופת היישוב הונהגו מטבחי פועלים, כדי לספק ארוחות חמות וזולות, המזון שהוגש במסעדות אלו לרוב לא היה כשר, אגודה חששו שבמדינה שתקום המטבחים הממלכתיים יהיו כולם לא כשרים ויהודי דתי שהינו עובד ציבור לא יכול לאכול במטבח ממלכתי, על כן חשוב שיהיה בהם גם אוכל כשר.

אישות: הנוסח שנבחר לסעיף זה הוא עמום ומגמגם, ולא נאמר בו במפורש כי בכל הנוגע ליחסי אישות הדין הדתי יסדיר את הנושא. זאת כיוון שהיתה מחויבות לחופש דת ומצפון לאזרחים.

חינוך: גם סעיף זה מעיד על פחדיה של אגודת ישראל, ומראה שהמכתב כולו לא בא אלא להפיג במידת מה פחדים אלה ולא להתחייב לשמירת הסטטוס קוו. במוסדות אגודה עלה החשש שבמקרה שהציונות תזכה בריבונות על החברה היהודית בא"י לא יאופשר קיומו של חינוך יהודי דתי. הסוכנות לכן קבעה אוטונומיה חינוכית לכל זרם.

אם כן מהן הנסיבות ההיסטוריות שהביאו לחתימה על הסכם זה?

חולשתה של אגודה: לאחר מלחמת העולם השנייה אגודה נחלה כשלון כפול, הוא ביטא לא רק את חולשתה הפוליטי, אלא גם את האי לגיטימיות של אגודה הלא ציונית ביישוב. אגודה נתפסה, כנושאת מידה זו או אחרת של אחריות כלפי מה שקרה עקב מדיניותה האנטי ציונית לפני המלחמה, ומעבר לכך התברר כי אין לאגודה לא מוסדות ולא כוח אדם לקליטת פליטי שואה. מנהיגי אגודה הבינו כי עליהם להשתלב בצורה זו או אחרת במערך גיוס הכספים הציוני.

הדיונים ביו אגודה לסוכנות התחילו על רקע בואה המצופה של ועדת החקירה האנגלו אמריקאית לא"י. התבטאויות שונות של מנהיגי אגודה הולידו את החשש בקרב הסוכנות שאגודה עשויה שלא לתמוך בדרישה הציונית שמקומם היחיד של העקורים היהודיים הוא בא"י.

אגודה ניצבו בפני מצב שמבחינתם לא היה לו פיתרון שכן מצד אחד הם רצו בביטול הספר הלבן ולאפשר עלייה חופשית לא"י ומצד שני הם היו נגד הקמה של מדינה יהודית. אך הם לא יכלו לבטא זאת במפורש, הם חששו שיאמרו שהיהודים החרדים הם המפריעים והמכשילים, ולכן החליטו שאם יועמדו בפני מציאות של מדינה יהודית הם ידרשו הבטחה שיוכלו לחיות את חייהם האישיים והחברתיים לפי התורה בלי לחץ מצפוני.

נציגה של אגודה הופיע בפני ועדת האו"ם בנפרד מנציגות הסוכנות ולמעשה הצליח להתחמק ממתן תשובה חד משמעית ולא הוציא מפיו תביעה מפורשת להקמתה של מדינה יהודית.

ועדת החקירה של האו"ם לא הושפעה ככל הנראה מעמדתה של אגודת ישראל. ברוב הדעות היא המליצה לחלק את א"י המערבית ולהקים בתחומה שתי מדינות ריבוניות. באופן מוזר, אגודת ישראל קיבלה את המציאות החדשה בהקלה מסוימת, אגודה כבר החלה לראות את הסוכנות כשליטה סוברנית בפוטנציה והחליטה שאין לעשות שום מעשה נגד הקמת המדינה היהודית.

יתרה מזאת, אווירת התרוממות הרוח ששטפה את ישראל לאחר החלטת עצרת האו"ם בעד תכנית החלוקה מצאה את חלקה גם בקרב אגודה והביאה לשינוי בתפיסה ההיסטוריוגרפית הבסיסית של אגודה עד שראו בהחלטת העצרת אות משמים הקשורה בצורה זו או אחרת לתהליך הגאולה.

לאחר הקמת המדינה פרצה מלחמת השחרור ועלה שאלת גיוסם של בחורי הישיבות והבנות הדתיות, לאחר מאבקים קשים (אחסוך מכם את תיאור השתלשלות העלילה- מעצרים, סירובים, דעות תורה וכיוב') שוחררו האברכים והבנות הדתיות מהשירות. אין ספק שמספרם הקטן של אלו הפך את ההחלטה לקלה יותר. הנקודה החשובה לענייננו היא שללא שוחררו אלו, אדמו"רי אגודה היו מורים בצורה חד משמעית לנציגי אגודה לפרוש מן הממשלה, צעד שהיה יכול להוביל גם לפרישת המזרחי והפועל המזרחי הן מהממשלה, וכך המדינה יכלה להיכנס למשבר פוליטי חמור בשבועות הראשונים לקיומה ובתוך מלחמה עקובה מדם.

פרט לכך חשוב לציין שני חוקים שנחקקו עם קום המדינה: הראשון הוא פקודת סדרי השלטון והמשפט שמהווה את הצינור לדין המנדטורי ולמעשה המשיכה את המדיניות בכל הנוגע לדיני אישות שתחולתם נקבעת לפי הדין הדתי של כל עדה, והשני הוא פקודת ימי מנוחה שקבעה שחגי ישראל יהוו ימי מנוחה קבועים במדינה.

לסיכום אנו רואים שפתרון הסטטוס קוו בענייני דת התגבש אפוא על רקע ההתפתחות הפוליטית והמציאות החברתית עם קום המדינה. הוא היה הפיתרון הטוב ביותר במצבה של מדינת ישראל שזה עתה אך קמה.

ללמוד טוב יותר:

לקבל השראה:

להפעיל את הראש:

להשתפר: