סיכום: גנאם ויפתחאל- דמוקרטיה אתנית – תגובה לסמי סמוחה

סיכום: גנאם ויפתחאל- דמוקרטיה אתנית – תגובה לסמי סמוחה 

As’ad Ghanem, Nadim Rouhana and Oren Yiftachel, Questioning “Ethnic Democracy”: A Response to Sammy Smooha,Israel Studies, 3(2), 253 (1998).

מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית

ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית – סיכומי מאמרים

סיכומי מאמרים במדעי המדינה

המאמר מבקר את מודל "הדמוקרטיה האתנית" של סמוחה, מודל שהפך דומיננטי ופופולארי בספרות הישראלית להגדיר את המשטר במדינת ישראל. הדמוקרטיה האתנית, לפי סמוחה, ממוקמת איפשהו בציר שבין דמוקרטיה ללא דמוקרטיה. מדובר במשטר המשלב זכויות אזרחיות ופוליטיות שוות וזכויות מסוימות למיעוטים עם מיסוד שליטת הרוב במדינה. כלומר, המדינה מזוהה עם מרכז לאומי אתני אחד, אך באפשרות המיעוטים לנהל מאבק דמוקרטי כנגד תפיסה זו. לפיו, הדמוקרטיה והיהודיות חיות בדו-קיום. המחברים טוענים שאין כזאת חיה "דמוקרטיה אתנית" והיא מהווה כלי ללגיטימציה של ישראל במתכונתה הנוכחית.

עיקרי הביקורת:

  1. שוויון אזרחי והסכמה הינם עמודי התווך של דמוקרטיה, אך שניהם נעדרים בשיטת הממשל בישראל. הבעלות היהודית על המדינה מעוגנת בצורה חוקתית בחוק השבות ובחוק יסוד:הכנסת האוסר על ייצוג בכנסת של מי שאינו מכיר ביהודיותה של המדינה. ההעדפה של יהודים ניכרת בתחומים נוספים כמו חלוקת קרקעות ומשאבים וחינוך. הדרישה מהערבים להזדהות עם המדינה משמעותה דרישה מהם לקבל את נחיתותם החוקתית ואת אי-השוויון.

הטענה של סמוחה שהערבים עברו תהליך "ישראליזציה" חסרת בסיס. הזהות היחידה שמדינת ישראל מציעה לערבים היא של אי-שוויון  והדרה. הסכמה לסטאטוס זה מפרה את כבוד האדם והצורך הבסיסי של האדם בזהות וביחס שוויוני. המודל של סמוחה מנציח את הקונפליקט בין ערבים ליהודים, כאשר הוא נשען על שליטה ולא על הסכמה, ולכן אינו מתיישב עם המונח "דמוקרטיה".

  1. סמוחה מתאר איזון בין זכויות של כלל הישראלים לבין העדיפות המוענקת ליהודים המאפשר לערבים ליהנות מחיים מודרניים ולהשתלב בחברה. כותבי המאמר גורסים כי בפועל ישראל לא מעודדת אינטגרציה ומוביליות בין אזרחיה, אלא להיפך – היא מדכאת את המוביליות של המיעוט הערבי ומרחיקה אותם מעמדות מפתח בחברה. לטענתם, עובדה זו מפרה כלל ברזל בדמוקרטיה והוא הגנה על מיעוטים מפני עריצות הרוב. כדוגמאות הם מביאים את סמלי המדינה, הדרה של ערבים ממוסדות מדינה מרכזיים, נחיתות תקשורתית חינוכית, משפטית, פוליטית, תקציבית וכד'. הפלסטינים שרויים ב"משבר התפתחות", כלומר, אפשרויות הבחירה המונחות בפניהן מוגבלות ולאי מאפשרות התפתחות נורמאלית.
  2. סמוחה מתעלם מסוגיית הגבולות של מדינת ישראל ומניח, לצורך המודל שלו, את קיומה בגבולות 67'. הכותבים טוענים שהנחתו מוטעית לאור השינוי המהותי במצב מאז 1967, דהיינו, מפעל ההתנחלויות בשטחים הכבושים וההעצמה הנמשכת ליהודים בתפוצות.

מפעל ההתנחלות מהווה הפרה חמורה של העיקרון הדמוקרטי בדמות זכות הצבעה שווה לכולם מכיוון שבעוד המתנחלים מוחזקים כאזרחים ישראלים בעלי זכות הצבעה, לשכניהם הפלסטינים אין זכות כזו ולא שום יכולת להשפיע על המדיניות הישראלית השלטת באזורם. עוד הם מזכירים את הדומיננטיות של המתנחלים בפוליטיקה הישראלית, בצבא ובאקדמיה. דומיננטיות זו מטילה דופי במודל של סמוחה המתעלם ממפעל ההתנחלות.

באמצעות גופים לא דמוקרטים בעליל כמו הסוכנות היהודית ניתן כוח פוליטי ליהודים בתפוצות. גופים אלו משרתים אינטרסים יהודיים בלבד, נבחרים וממומנים על-ידי יהודים החיים בחו"ל ואינם חייבים במתן דין וחשבון לאזרחים ישראלים. בכך הם מוצאים כוח משפיע משמעותי מחוץ לגבולות המדינה.

"demos" = שייכות לקבוצה המקנה זכויות פוליטיות ואזרחיות מתוקף תושבות או אזרחות.

"ethnos" = שייכות המותנית במקורות זהים, ללא קשר לטריטוריה.

לפיכך, השילוב של סמוחה בין דמוקרטיה לאתניות יוצרת סתירה. ייתכן והגדרה הולמת יותר לישראל היא "אתנו קרטיה", במובן שמצד אחד אינה דמוקרטית ומצד שני אינה אוטוריטארית.

עוד הם מבקרים את ההנחה המרומזת של סמוחה כאילו יחסי יהודים-ערבים נהנים מיציבות. בכך הוא מחמיץ לדעתם את התהליך המתמשך של יהוד המדינה ואת ההשלכות שיש למניעת זכות השיבה ולהתיישבות היהודית בשטחים על יחסי יהודים-ערבים בתוך המדינה והאפליה הבוטה והמתמשכת (במיוחד מודגשת האפליה בזכות הקניין בקרקע).

  1. בקשר עם הדיון במעמד הערבים, הם מבקרים את ההגמוניה הדתית לה זוכים החרדים אשר מסכלת את הרעיון הדמוקרטי. הכוח הרב שיש לגופים חרדיים מעודד ומגדיל את הקשר בין דת ומדינה (מעדיפים דת על פני דמוקרטיה), דבר המרחיק עוד יותר את הערבים מן המדינה. בנוסף, החרדים תומכים לרוב בכיבוש ובהתיישבות בשטחים.

ללמוד טוב יותר:

לקבל השראה:

להפעיל את הראש:

להשתפר: