סיכום:אנדרי מרמור – על גבולות הדמוקרטיה: תורת המדינה בעקבות רצח רבין – חלק 2

אנדרי מרמור – על גבולות הדמוקרטיה: תורת המדינה בעקבות רצח רבין – חלק 2

מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית

ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית – סיכומי מאמרים

סיכומי מאמרים במדעי המדינה

חלק 2 – אי ציות לחוק מטעמים אידיאולוגים

יש להבחין בין סוגים שונים של אי-ציות לחוק מטעמים אידיאולוגים. ההבחנה בסיסית היא בין:

א.      סרבנות מצפון – אדם שלא מציית לחוק שכן הוא משוכנע שהחוק סותר את עקרונותיו המוסריים. אי הציות הוא המוצא האחרון ואינו מטרת הסרבן.

ב.      מרי אזרחי – הפרת חוק שמטרתה לעורר שינוי בחוק או במדיניות של השלטון, כאשר מטרת ההפרה היא להעלות נושא למודעות ציבורית. לא בהכרח חייב להיות קשר בין החוק המופר לחוק שאותו רוצים לשנות*, אולם כאשר יש קשר כזה – אזי מדובר ב"מרי אזרחי כופה"**, כלומר שינוי המדיניות על ידי פעולה בפועל.

ג.        מרי מהפכני – מתיימר להביא לשינוי השלטון שנגדו הוא מוחה, אי הציות במקרה הזה מלווה במרכיב של אי-הכרה בלגיטימיות של השלטון.

הבחנות אלו חיוניות למעה על השאלה האם משטר דמוקרטי צריך לגלות סובלנות להם?

ביחס למרי מהפכני, התשובה שלילית – אנחנו לא מצפים משום שלטון שיהיה סבלני כלפי מי שמטיל ספק בלגיטימיות שלו***.

ביחס מרי אזרחי, שאינו מטיל ספק בלגיטימיות השלטון, יש להבחין בין "הצדקה מוסרית" לבין "זכות מוסרית". לטענתו של מרמור, יש טעמים טובים לכך שבמדינה דמוקרטית לא תקום "זכות" למרי אזרחי (אלא בחריג אחד) ולכן לשם הצדקה שלו יש לבחון הצדקה מוסרית שתלויה בטעמים ובנסיבות הקונקרטיות שלו.

לא קיימת "זכות" למרי אזרחי, מאחר והוא מפר את הרציונאל מאחורי עקרון הכרעת הרוב – חלוקה שוויונית של הכוח להשפיע. החריג הוא במקרה בו נשלל מקב' מסוימת זכות שוויונית להשפיע ואז לא ניתן לבקר אותה על נקיטה במרי אזרחי****.

עם זאת, יכול להיות מצב בו תהיה הצדקה מוסרית למרי אזרחי, התלויה בטעמים המצדיקים את הפרת החוק, ביחס ל3 נזקים: הנזק הישיר הנובע מהפרת החוק, הנזק העקיף הנובע מפגיעה במערכת המשפט, והנזק הנגרם לעקרון הכרעת הרוב. הצדקה למרי אזרחי לא תוביל לדרישה מהרשויות לא לאכוף את החוק, אבל ייתכן שתצדיק הפעלה סלחנית ולא דווקנית שלו.

ביחס לסרבנות מצפון, מנקודת מבט של תיאוריה ליברלית יש הצדקה להכרה בה. סרבן המצפון מבקש פטור מתחולת חוק מסוים עליו, כלומר הוא לא מתריס נגד החוק או לגיטימיות השלטון, ואינו פוגע בעקרון השוויון של חלוקת הכוח, אלא לכול היותר בשוויון בחלוקת הנטל שמטיל החוק, ולכן ניתן למצוא פיצוי (למשל, שירות לאומי במקום צבאי).

האם קיימת זכות לסרבנות מצפון? זכות כזו היא מעין זכות לעשות את הרע (שכן אם היינו חושבים שהסרבן צודק, היינו דורשים שינוי החוק), ולפיכך ההצדקה לה נגזרת מעקרון הסובלנות.

לסיכום, מרמור מתייחס לאירועים אחרי רצח רבין ומקשר אותם לניתוח האמור – המתנגדים לשלום מפרים את החוק משלושת הטעמים האמורים. רצח רבין מוכיח מדוע יש להתנגד בכול תוקף למרי מהפכני. בסרבנות מצפון (סירוב לפנות שטחים) ניתן להתחשב ואולי להכיר בתנאים מסוימים. לעניין מרי אזרחי – לעמדת מרמור אין זכות או הצדקה למרי אזרחי בסוגיה זו, מאחר וראשית, לא נפגע בשום שלב כוחם השוויוני של המתנגדים למחנה השלום, ושנית – הטעמים להצדקת ההתנגדות הינם לא מוסריים בעליל (זכות לשעבוד עם אחר בטענה כי קדושת האדמה עדיפה על קדושת החיים), ומנוגדים לכל משטר הומוניסיטי. נימוק אחרון הוא שהמרי האזרחי במקרה זה מפר את עקרון ההכרעה הדמוקרטי, ככול שההחלטה קריטית יותר (כאמור בחלק 1) נרצה לשמור ביתר דווקנות על עקרון השוויון בחלוקת כוח ההכרעה הפוליטי.



*למשל, חסימת כבשים במחאה על מדיניות ממשלה מסוימת

**למשל, הקמת התנחלויות בלתי חוקיות נועדה לשנות את מדיניות השלטון להימנע מהקמת יישובים בשטחים

*** לעניין זה, השאלה סבוכה יותר כאשר מטילים ספק במשטר דמוקרטי בטענה שהתנהלותו בפועל אינה דמוקרטית.

****הדוגמא שמרמור מביא לעניין זה היא המיעוט הערבי ממנו נשללה באופן שיטתי זכות להשפיע על ההליך הדמוקרטי

אנדרי מרמור, "על גבולות הדמוקרטיה: תורת המדינה בעקבות רצח רבין, ספר השנה למשפט הישראלי (1996), עמ' 3-13.

אנדרי מרמור – על גבולות הדמוקרטיה: תורת המדינה בעקבות רצח רבין – חלק 1 – חלק 2 – חלק 3

ללמוד טוב יותר:

לקבל השראה:

להפעיל את הראש:

להשתפר: