מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית: המרחב הציבורי ואלמנטים סמליים

מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית: המרחב הציבורי ואלמנטים סמליים

מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית

מאגר סיכומים אקדמיים

ההצדקות להגדרה עצמית מדינתית וקיומן של מדינות לאום קשורות לצורך של ביטחון פיזי, לצד ההעדפה של אנשים לחיות במקום בו התרבות שלהם אינה תרבות מיעוט. ישראל היא המדינה היחידה בעולם בה התרבות הציבורית היא עברית ויהודית. חלק מהויכוחים בישראל הם ויכוחים לא על ההסדרים לגופם אלא על היבטים של הסדרים מסוימים במקום הציבורי. בנושאים המרכזיים קיימת שניות בין מתחים קבוצתיים בין היהודים ומתחים בין יהודים ללא יהודים, בעיקר ערבים.

החשיבות של המקום הציבורי ושל אלמנטים סמליים

יש יחס מורכב בין פרטי וציבורי. היהודים הציונים לא רצו עוד במצב שבו הם יהודים במרחב הפרטי ובעלי זהות שונה במרחב הציבורי. הקמת מדינת ישראל נועדה לאחד בין הזהות הפרטית, היהודית, לבין הזהות הציבורית, הגרמנית/רוסית/אנגלית וכו'. אלמנט נוסף הוא שתרבות הרוב היא התרבות המכריעה. הצלחה אישית של פרט מהמיעוט כרוכה בהיטמעות בתרבות הרוב. אם יש תרבות ציבורית הגמונית ושולטת, קבוצת המיעוט צריכה לשל מחיר על שונותה. זה מקבל ביטוי בימי מנוחה, חגים שפה וכו'. קיים מתח בין הרצון להתאים לרוב לבין השאיפה לשמר את ההבדלים התרבותיים.

תרבות היא במידה מסוימת משהו שניתן לייתר באופן מתוכנן. אולם, תרבות, בכל הרמות שלה, היא בד"כ תוצאה של מכלול של פעילות תרבותית שאיננה מאוד מתואמת (לפחות במשטר דמוקרטי פתוח). תרבות הגמונית תמיד תכלול בתוכה תת תרבויות, שלא משתייכים בהכרח לאותה תרבות הגמונית. בהקשר שלנו, מדובר על השאלה – מהי התרבות ציבורית המשותפת המהווה חלק מהתהליך האזרחי של בניית אומה?

לרוב המדינות יש כמה מאפיינים מדינתיים – סמל, המנון, נרטיב היסטורי, ימי חג ומועד וכו'. כל אלה אמורים להיות משותפים לאומה האזרחית, ולא לאומה האתנית. במדינת ישראל הסמלים הללו הם דווקא יהודיים. אין למעשה במדינת ישראל יום ניטרלי שיכול להיות יום חג משותף לכל אזרחי המדינה. באופן ברור, יש חולשה בסמלים ציבוריים אזרחיים במדינת ישראל. מדוע?

כשהמדינה היהודית קמה במדינת ישראל הגיוס של הקולקטיב תורגם למאפיינים החזקים של הזהות העצמית שלו. אולם, הכרזת העצמאות הבטיחה שוויון זכויות לכל. הכוונה היתה להקים מדינה שבה האזרחות הינה שוויונית. יש חוסר הלימה בין מכלול הסמלים הציבוריים של מדינת ישראל שכולם פרטיקולריים, ואף אחד מהם לא מייצג מימד אזרחי.

המאבק של הערבים בסופו של דבר נועד ליצור מדינת כל לאומיה, בה יהיה שוויון בביטויים לאומיים. בין היהודים, מטרות המאבק הינו פחות ברור.

האם אפשר ליצור שיקוף של רב תרבותיות בתוך הספרה הציבורית?

הספרה הציבורית נחלקת למקום, זמן ומהות. אולם, יש מובנים בהם הסרה הציבורית אינה ניתנת לחלוקה. יכולים להיות שם מצבים בהם אין אפשרות להחיל יותר מהיבט סמלי או תרבותי אחד. במקרים כאלה חייבים לנכר מישהו, וזה לרוב המיעוט. זו אחת מהמשמעויות העמוקות ביותר של התועלת הצומחת מהגדרה עצמית מדינתית. בנקודות החשובות בהם אי אפשר לתמרן בין זמן, מקום ומהות, ההעדפה הטבעית תהיה הבלטת תכני הרוב. על הבסיס הזה ניטש המאבק של הגדרה עצמית לאומית.

מקום – אם יש הפרדה מרחבית בין ציבורים שונים, ניתן ליצור הסדרים המבטאים את הייחודיות התרבותית של המיעוט. בהיעדר הפרדה, כגון בעכו או רמלה, נוצרים חיכוכים. יצירת גטו מאפשרת בידוד מרחבי המעניק אוטונומיה תרבותית. פרט למקומות מעורבים, הפרדה לא תיתכן גם במקומות ציבוריים וממלכתיים שיתופיים, כגון מוסדות שלטוניים.

זמן – החלוקה בתוך המרחב תתבצע על ידי ההבדלים בזמן. דוגמא לכך היא החלוקה של זמני שחייה בבריכות.

מהות – דוגמא לדיונים הנוגעים למהות היא המאבק נגד הרעלות בצרפת ובטורקיה במקומות ציבוריים.

מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית: המרחב הציבורי ואלמנטים סמליים

עוד דברים מעניינים: