מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית: מעמדה של הדת בישראל
מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית
תמונת מעמדה של הדת במדינת ישראל – במציאות של מדינת ישראל יש נוכחות של דת בצורה שונה מאשר הנוכחות במדינות דמוקרטיות אחרות. נבחן את המאפיינים המרכזיים שעליהם מסתמכות הטענות הללו –
- היעדר מיסוד פשוט – (establishment of religion) בישראל אין דת מדינה. אין הגדרה של קשר בין ממלאי תפקידים ממלכתיים ובין הדת.
- שוויון בין דתות – באופן עקרוני המציאות של מונופולין דתי על תחומי חיים מסוימים לא נובע מהיהודיות של המדינה אלא מההיסטוריה של האזור. המצב המשפטי בישראל אינו החלטה של מתן ביטוי ממלכתי לדת היהודית אלא תוצאה של מוסד ה-millet העות'מני.
האם קיימת התנגשות בין המובנים הללו לבין דמוקרטיה?
כל ההסדרים אושרו ע"י בית הנבחרים שנבחר באופן דמוקרטי. לפיכך, המציאות בנושאי דת במדינת ישראל היא דמוקרטית.
- שיפוט דתי חובה/מונופולין דתי בנושאים מסוימים – המונופולין הוא המשך של המצב שהיה קיים לגבי כל העדות תחת האימפריה העות'מנית, שהתקבל בחקיקה ישראלית.
מבחינת הדמוקרטיה הפורמלית, אין כאן בעיה. בבחינה המהותית, עלינו ראשית להכריע האם החופש שנפגע, החופש מדת, מהווה יסוד של דמוקרטיה שהיא לא יכולה להתקיים בלעדיו. עלינו לשאול האם אנחנו רוצים להכניס את הויכוח לתוך השאלה של מהי הדמוקרטיה. נתבסס על טיעון מסדר שני. נטען כי מכיוון שיש ויכוח גדול בנושא, יש להימנע מחיבור הסוגיה של זכויות האדם לדיון הדמוקרטי. החיבור הזה מתייג חלקים גדולים בחברה כלא דמוקרטיים, ומביא לתוצאה קשה מבחינת המחויבות החברתית לדמוקרטיה. עלינו לזכור כי ההסדר אומץ באופן דמוקרטי לפחות ברמה הפורמלית.
טענה אידיאולוגית על דמות המדינה – המדינה היהודית, מדינת הלאום, ניסתה להיות לא זהה למדינת ההלכה, ואף הצליחה במובנים רבים, אולם יש אלמנטים תרבותיים של מדינת הלאום שנובעים מהדת, שמכניס מימד לא דמוקרטית בתרבות היהודית במידה שבה היא מסתמכת על ההלכה והתרבות הדתית. דווקא מי שחושב שאולי יכולה להיות מדינת לאום יהודית, אם אנחנו ללקוחים ברצינות אל האלמנטים הבדלניים של היהודים, תפיסה פרטיקולרית של המדינה שצריכה לחזק את עצמה בהנחות יסוד פרטיקולריות, אינה יכולה להיות דמוקרטית כי היא לא נותנת לכל האנשים את מה שדמוקרטיה חייבת לתת – כבוד שווה לכל פרט בלי הבדל דת או לאום.
הפרטיקולריזם של מדינת הלאום מוכרח להיות מבוסס על תפיסה של שוני של הלאום, שראוי להגן עליו ולשמרו. אין מדובר רק בהצהרה על השוני, אלא במתן ערך של "טוב" לשוני הזה. כך, לא ניתן להתייחס בצורה שוויונית למי שלא משתייך לקבוצה השונה. תרבות ששמה לה כאידיאל מנחה את הבידול של עצמה מקבוצה אחרת היא כמעט תמיד תרבות שתצדיק, תחזק ותתמוך בבידול, בעליונות ובהדרה, היא כמעט תמיד לא דמוקרטית.
התשובה של גביזון – הקריאה של המקורות לבונטין היא קריאה בעייתית. יש לזכור כי גם דיון על מקורות ותרבות מעלה ספקות רבים בנוגע לתוכן של מונחים הללו. מה מהווה את התוכן של התרבות היהודית? מה מוצא מהתרבות היהודית ביחס לדת היהודית?
הטענה של לבונטין היא טענה חריפה רק לגבי אותם מקורות שמשלבים ייחוד עם בדלנות עם עליונות והצדקה של ראיית אחרים כפחותים. אם כל המובנים הללו מתקיימים יש בעיה להתיישבות של פרטיקולריזם עם דמוקרטיה. אולם, הטענה הזו מתקיימת רק ביחס לטקסטים מסוימים מאוד.
העניין המגדרי – הטענה היא שדמוקרטיה מחייבת שוויון אזרחי. היא לא יכולה לשאת הדרה של קבוצות שלמות, כגון נשים. המסורת היהודית מפלה נגד נשים ולכן אימוץ שלה לתוכן של המדינה היהודית לא מתיישבת עם דמוקרטיה.
גביזון – הדמוקרטיה איננה תמיד חייבת להיות תמיד בעד זכויות של פרטים. לרוב הטענה כלפי מדינת ישראל היא טענה הנובעת מחוסר הכבוד של המדינה כלפי קבוצות. הטענה המגדרית היא טענה הפוכה, המתמקדת בכבוד היתר שזוכה לו הקבוצה על חשבון זכויות של פרטים, במקרה זה נשים.
מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית: מעמדה של הדת בישראל
