מבוא להיסטוריה עולמית: אלטרנטיבות לתפיסת האושר המערבית

מבוא להיסטוריה עולמית: אלטרנטיבות לתפיסת האושר המערבית

הבודהיזם כעמדה הפוכה להומניזם הליברלי המודרני:

· על פי הבודהיזם אין דבר יותר קשה מלהבין מזה אושר. הדבר הכי קשה בעולם זה להבין מהו אושר. במקרה הטוב – זה לוקח כמה גלגולי חיים. (ההומניזם קובע שאין בעיה לדעת מתי טוב).
· רב בני האדם מזהים הרגשות סובייקטיביות אחדות בתור אושר, והרגשות סובייקטיביות אחרות בתור סבל => בני האדם מבזבזים את חייהם לניסיון להשיג מה שהם חושבים שזה אושר (הנאה, שמחה, וכד') ומה שהם חושבים שזה לא אושר (כעס, עצב וכד').
· כל הרגשות האלו הם תופעות משתנות, חסרות מהות וברות חלוף. סבל הוא לא הרגשה סובייקטיבית, אלא הזדהות עם ההרגשה הסובייקטיבית. הדרך הבודהיסטית גורסת כי צריך להשתחרר מהזדהות עם ההרגשה. כל הרגשות והתופעות (עצב, כעס, שמחה, הנאה וכד') הם תופעות ברות-חלוף שצריך להשתחרר מהן.
· כדי להגיע לאושר צריך להשתחרר מכל מה שהוא בר-חלוף.
· הגדרת אושר בדיוק הפוכה מהרעיון ההומניסטי ליברלי.

הניו-אייג' המערבי החדש

· לפי תפיסת הניו-אייג' המערבית האושר מתחיל מבפנים, מתוך האדם: תתחברו לעצמכם, לעולם הפנימי העשיר שלכם, לאושר שלכם. האושר לא תלוי במשתנים חיצוניים.
· גישה שהולכת עם הסוציו-ביולוגים.
· הפוך לרעיון הבודהיסטי המקורי/סטואה: האושר לא תלוי ברגשות פנימיות. השחרור האמיתי הוא שחרור מהרגשות הפנימיות. הרגשות זה משהו חסר תכלית, סיזיפי וכד'. השחרור לא רק מהחברה מסביב ומהפוליטיקה אלא השחרור מהרגשות הסובייקטיביות של האדם.

ביקורת על הרגשות הסובייקטיביות של האדם

· ההגדרה של אושר כשביעות רצון סובייקטיבית, היא חריגה בהיסטוריה.
· קשה מאוד להומניסטיים ליברליים, להבין את הבודהיזם משום שהוא נדמה כמנוגד לכל מה שהמערב חושב על אושר והדרך להשיג אותו.
מי ששונה, מבחינה היסטורית כאן, זה ההומניזם הליברלי: רב הדתות מנסות לשחרר את האדם מהרגשות הסובייקטיביות שלו.
הבודהיזם: שחרור מהרגשות ברי החלוף.
הדתות התיאיסטיות: שחרור האדם מהרודנות של הרגשות הסובייקטיביות בהתחברות לאמת אובייקטיבית.

מבוא להיסטוריה עולמית: אלטרנטיבות לתפיסת האושר המערבית

ראה גם: