"אפוריה" ביוונית משמעותה מצב של מבוכה, בלבול או חוסר מוצא, וזהו גורלם של מרבית הדיאלוגים המוקדמים (הסוקראטיים) של אפלטון. במבנה הקלאסי של הדיאלוג משוחח סוקראטס עם אדם שמחזיק בדעה כלשהי ובמהרה מוזמן לברר ולחקור את נכונות טענתו. בדרך של שאלות ומשלים (אלנכוס) מפרק סוקרטס על דרך קבע את שיקולי בן שיחו ומביא אותו לכדי הכרה כי טעות בידו. סוקראטס מצידו אינו מציע טיעון אחר תחת זה שהופרך והדיון נקלע למבוי סתום ללא דרך לצאת מן הסבך, זהו מצב האפוריה. במצב סופי זה של הדיאלוג מביא סוקראטס למעשה את בן שיחו להכרה במה שהוא לחם חוקו של סוקראטס עצמו, הידיעה שאינו יודע, וזהו אולי הלקח העיקרי שסוקראטס מבקש להנחיל בדיאלוגים המוקדמים שלו. לדוגמא: בדיאלוג 'אותיפרון' סבור בן שיחו של סוקראטס כי הוא יודע חסידות מהי ונוהג לפיה, סוקראטס מבקש לבחון זאת ואותיפרון מציע שלוש הגדרות אותן מפריך סוקראטס בזו אחר זו עד שהוא מותיר את אותיפרון, כמו גם את עצמו, במצב בו הם נבוכים לגבי הגדרתה של החסידות.

סיכומים בפילוסופיה יוונית