שיטת הממשל הראויה במחשבה המדינית היהודית
תשתית ערכית (מערכת ערכים) המהווה את המסד ליצירת שיטת הממשל – מערכת הערכים בין תיאולוגיה ולבין פוליטיקה מהווה פתח להבנת שיטות הממשל – 3 דגמים:
- האחדה – המודל הרמב"םי: מלך מול סנהדרין – מפריד ומטשטש בין סמכויות.
- הפרדה – הר"ן: חציצה בין הרשות האמיתית, הצודקת – הסנהדרין לבין הרשות המדינית – המלך.
- מיניליזם של הפוליטיקה – אברבאנל (קיצוני): סלידה מהממסד הפוליטי. מערכת בעייתית, אולם מערכת שניתנה ע"י האל. (קרא את אגוסטינוס והושפע מהם).
א. נקודת המוצא של הנצרות שונה מנקודת המוצא של אברבאנל:
א. נק' המוצא של הנצרות: העיר התחתית והעיר העילית.
ב. אברבאנל: גם העיר התחתית שלנו היא מתת האל. יש סלידה מהפוליטיקה, אבל אלוהים נתן אותה. (בר חידד את הנקודה).
שיטת הממשל:
דברים י"ז:
- קריאת הפשט – מצד א': מצוות מלך – חיוב להמלכת מלך -> "שום תשים עליך מלך"
- קריאת דרש – מצד ב': מלך הוא "ואמרת אשימה עלי מלך"
- תפיסת עולם רמב"מיסטית:
שמואל פרק ח':
- "פרשת מלך"/"משפט המלך": על פי שמואל המלך עשוי לעשות דברים רעים ולפגוע בעם ולהפוך אותם לעבדים? איך זה יתכן אם התורה אמרה: שים עליך מלך בדברים?
- איך ספר שמואל מתנגד ל"שום תשים עליך מלך"? זה שלא ברור לך מה צורת הממשל, היא העובדה שלתורה אין דעה בנושא נושאים מדיניים.
- · תוספתא – מה מערכת היחסים בין מקור דבים למקור שמואל?
ב. רבי יוסי: ספר שמואל משלים את הכתוב בספר דברים (פרשת מלך משלימה את מצוות מלך) "כל האמור בפרשת המלך (שמואל) מותר בה" => זה מותר, זה אפשרי.
ג. רבי יהודה: מצווה – ספר דברים העיקר כי המצווה היא מצווה מהתורה. אתה חייב לשים מלך.
ד. רבי נהוריי: ספר שמואל הוא העיקר.
ה. ר' אלעזר בר' יוסי: דברים הם העיקר.
- · למה הרמב"ם והאסכולה שלו (הפילוסופיה היהודית בימי הביניים) דגלו בשיטה מלוכנית? (השאלה מעניינת עוד יותר על רקע זה שהיו חלופות אחרות, לא כמו בימי חז"ל שהיה רק רעיון מלוכני או תיאוקרטיה)
א. 3 מתוך 4 החכמים התנאים דגלו בתפיסה מונרכית.
ב. האווירה הפוליטית בימי הביניים הייתה מלך-כנסייה, מלך ככובש. צורת המשטר המצויה היא תפיסה מלוכנית.
ג. מבחינה היסטורית: היהודים הסתדרו טוב יותר תחת שלטון מלוכה זר (היה אוטונומיה ברורה ליהודים). בתפיסות רפובליקניות (לדוג' איטליה) לא היה טוב ליהודים.
ד. האקלים הפילוסופי: אפלטון (אריסטו לא תורגם ללטינית). (לא משכנע לגבי הרמב"ם).
