הפילוסופים המילטים

מילטוס- (בתורכיה של היום), המאה ה-5 לפנה"ס. ככל הנראה הייתה חפיפה וקשר בין ההוגים שמייצגים את האסכולה המילטית.

העולם כמערכת חוקים ולא אוסף אירועים ללא קשר הדדי.

תאלס (624 – 546 לפנה"ס)

"הכל מים"

"חשיבותו של תאלס איננה בתשובה שהשיב, אלא בשאלה ששאל": לא "מה זה?" אלא "מה הכל?" ממה נוצרו כל הדברים ומה טיבם של כל הדברים כיום? (התשובה כנראה זהה: מים).

אריסטו מייחס לתאלס את ראשית ההתפלספות משום חיפושו אחר ה"ראשית" (arche) – יסוד כל הדברים.

-הבחנה ראשונה בין תופעה לבין מהות. הריבוי אינו אלא דבר אחד.

-הסבר הדברים כמשהו אימננטי (מעקרון פנימי) בטבעם ולא (כהסבר התיאולוגי) כתלוי במשהו חיצוני להם. חוק טבע שהוא עיקרון מכליל ולא אוסף של מקרים פרטיים.

-הבחירה במים מתקשרת לתנועה, להתהוות.

-אין אצל תאלס הבחנה בין הזמנים (המיתי והנוכחי), הכל מציית לאותו חוק.

אנאקסימאנדרוס (610-546 לפנה"ס)

"הראשית=הבלתי מוגבל\בלתי מאופיין (apeiron)

"כי כל הדברים הם ראשית או מן הראשית, אך לבלתי-מוגבל אין ראשית; כי אז הייתה זו הגבול שלו… אלא נראה שהוא עצמו הראשית של האחרים…" אריסטו (ש"ש 42)

-המציא למעשה את הרעיון של חוק כללי.

-אם כל הדברים נוצרו ממשהו, הרי שאותו משהו צריך להיות נבדל מכל הדברים.

-הבחנה בין תופעה וממשות.

-נקודת המוצא היא שעולם עשוי ניגודים (חם-קר, לח-יבש, בהיר-אפל…), היסודות האלו מוגבלים זה בידי זה ולכן לא יכולים להיות בלתי-מוגבלים, ואילו ה"בלתי-מוגבל" הוא מה שניצב מעבר להם ומאחד אותם.

-המחזוריות של הניגודים מוסברת ע"י חוק אובייקטיבי אימפרסונלי. הסיבה המתגלמת בתופעה אחת תקפה לגבי כל התופעות.

-אין הפרדה בין הטבעי והמוסרי, ואותו חיוב מניע את הכל. החוק הכללי הוא עדיין מיתי במהותו (אנתרופומורפי) והשינויים בטבע מתרחשים "לפי החיוב", דהיינו מין צדק אלוהי.

-המהות אינה תופעה מבין התופעות הנגלות לעין (כמו מים אצל תאלס), הוא מסביר את העולם ע"י מושג תיאורטי חיצוני לו.

אנקסימנס (570-500 לפנה"ס)

"הכל אוויר" – והוא נבדל במהותו בין קלישות ודחיסות. הכל הוא אופנים של הראשית (ארכה), אלא שבצפיפות שונה (האש הכי דלילה, אח"כ הרוח, הענן, מים, אבנים וכו')

-לפי אינטרפרטציה אחת: קבע את ההבחנה בין כמות ואיכות.

-ניצני השקפה מכניסטית על העולם, תפותח בידי האטומיסטים.

-גם נפש האדם היא אוויר: "כפי שנפשנו היא אוויר… מחזיקה אותנו יחד, כך הנשימה והאוויר מקיפים את הקוסמוס כולו" (ש"ש 51). האדם והטבע עשויים יסוד אחד משותף.

סיכום:

-ההתייחסות היא לחומר כמה שנתפס בידי החושים, אין קטגוריזציה אלא הכל הוא חומר אחדותי (האבן והנפש אחד הן בעולם התופעות).

-הדרישות המילטיות: ראשית כללית שתקיף את כל התופעות, אך עם זאת אימננטית ולא חיצונית להן. (אנאקסימאנדרוס מקפח את האימננטיות, אנאקסימניס את הכלליות שכן אוויר הוא אחד מן התופעות הנצפות).

ראה עוד על הפילוסופים המילטים

סיכומים בפילוסופיה יוונית

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות