ישראל לאחר מלחמת ששת הימים – סיכום

ישראל אחרי מלחמת ששת הימים

מלחמות תרבות בישראל

אחרי המלחמה – אופוריה

  • ישראל הבלתי מנוצחת: 24 להקות צבאיות התחילו לקום אחרי המלחמה.
  • ספר שהוציא אפרים קישון מתוך הטור של מעריב בו היה אוסף של הטורים שלו: "סליחה שניצחנו". ספר עם עודף פטריוטיות. הוצאת שוקן מוציאה אחרי זה את אותו ספר, עם אותו שם, רק עם מאתר שונה. רב הבתים קנו את שני הספרים.
  • המח"טים ומפקדי צה"ל הם הדור החדש והישראלי המנצח: גורודיש, שרון, מוטה גור.
  • מוטה גור: "בן-צור סע" שאמר לו לסוע לעיר העתיקה. הפך להיות אתוס.
  • ·         יצחק רבין: נאום הר הצופים המשוחרר => פרשנות חילונית מודרנית השכלתית לניצחון

–          צה"ל צבא העם. תפקידו המחנך של צה"ל, גילויי הקרבה, מעטים מול רבים, המחיר שמשלם האויב: אין שמחה לעד. הם מסכנים. האמונה השלמה בצדקת הדרך, האדם והטכנולוגיה. השליחות, מזכיר בשוליים בשוליים: הנגיעה בליבה של ההיסטוריה היהודית.

  • בגין בכותל המשוחרר – פרשנות אתנית-היסטורית ללאומיות מדבר על שחרור ירושלים. מדבר על החרבת ירושלים ע"י טיטוס: סוגר חשבון עם טיטוס (ולא עם נאצר, ולא עם חוסיין, ולא הבריטים) (בדומה לעגנון: בדצמבר 63 שי עגנון בפרס נובל: "כשהחריב טיטוס את ירושלים, אני נולדתי בגולה". מופיע על שטר 20 ₪.)
  • חיים חפר (בצד של רבין): "הכותל לא ראה צנחנים בוכים". יש רקע היסטורי, אבל מדובר במהלך מודרני. חדש.

ניצוצות קטנים של הטלת ספק – לצד האופוריה:

  • ישעיהו לייבוביץ: צריך להחזיר את השטחים.
  • מאיר אריאל: שנת 67 "הצנחן המזמר". היה קיבוצניק חייל מילואים ששר שיר על השכול, ההרוגים. "ירושלים של ברזל ושל עופרת ושל דרור, הלא לחומותייך קראתי דרור" עדיין בשוליים
  • יגאל אלון: תוכנית אלון => נתפסת כתבוסתנות מוחלטת, קו הגנה המשאיר הרבה שטח בחוץ.

מלחמת ההתשה (1969)

  • תפיסת הביטחון של מדינת ישראל: צריך מלחמות קצרות (בגלל חיל מילואים, סד"כ).
  • במלחמת ההתשה התקשורת מדווחת: הרוג פה, הרוג פה.
  • גל מחאה ציבורית: בגלל שהמלחמה לא מתאימה לאתוס של מלחמת ששת הימים מתחילה מחאה ציבורית.
  • משא ומתן לשלום.
  • אחרי המלחמה – משמעויות: ויכוח נוקב סביב מהותה של מדינת ישראל והאופן בו ישראל מכירה את עצמה.

מלכת האמבטיה

  • "מלכת האמבטיה" של חנוך לוין: שבירת האתוס. שכול.
  • ב-1970 הקמארי מעלה את "מלכת אמבטיה – רווי סטירי על שבט אחים בצל תותחים".
  • ·         הביקורות:

–          חברה הדבקה להישאר מליטיריסטית.

–          תיקי דיין היא מלכת האמבטיה שלא נותנת לאף אחד להיכנס: גולדה מאיר לא נותנת לאף אחד להיכנס.

–          הדגשת השכול, המוות והעצב.

–          השיר הפרובוקטיבי ביותר: "אבי היקר, כשתעמוד על קברי, זקן ועייף ומאוד ערירי". שיר השכול. אל תהיו גאים בילד שהקרבתם, ההקרבה היא בזיון.

–          סגנון גס, וולגרי.

  • הביקורת הקשה על ההצגה:

–          תיקי דיין מקבלת מכתב נעצה על נייר טואלט: "לא ראוי שזה יכתב על נייר שהוא לא טואלט"

–          בקורת ראובן ינאי במעריב: "הפרשות פיזיולוגיות", "מחזאות אוונגרדית", "נוכל", "מעשה נבלה", פגיעה ברוח העם, החמורה מפצצה בסופר מראקט (בהתייחסות לבאדר מיינוף)", לקחת את המחבר ולהשקיע אותו בשירותים.

  • אחרי 15 הופעות ההצגה יורדת. היא אף פעם לא הוצגה עד הסוף בגלל שהרסו אותה באמצע.
  • חנוך לווין יפרסם בעיתון התייחסות: צינית בטירוף שהוא לכאורה חוזר בו מהכל.

הויכוח "על אתונה וספרטה"

  • ·         אתונה: עיר דמוקרטית, תיאטרון, פילוסופיה, רוח וכד'.
  • ·         ספרטה: העיר המיליטריסטית.
  • ויכוח בשנות ה-50, שצבר תאוצה אחרי מלחמת 67. ב-67 הויכוח חודר לכל החברה.

–          האם החינוך צריך להיות מיליטריסטי?

–          עד כמה הצבא מכתיב דברים בחברה הישראלית?

  • ·         הכניסה המסיבית של הצבא לתוך המערכת האזרחית והפוליטית הייתה אחרי 67: התפקדות של קציני צבא מכל הקשת הפוליטית למפלגות (שמגר מהאצ"ל, שרון לחירות וכד'). "איש צבא" הפך למותג מנצח. המפלגות מתחילות לחזר אחרי אנשי צבא. סגל דיפלומטי מתחיל לכלול קצינים.
  • מלחמת ההתשה הייתה ארוכה והיה זמן להתייחס אליה בתקשורת גם לצדדים אחרים.
  • משה דיין: לא יכולה להיות הצגה מעודדת יותר לערבים מאשר "מלכת האמבטיה": המחזה משרת את ערביי ישראל.
  • בני פלד (מפקד חיל האוויר): אין זכות להעלות את ההצגה, בטח לא בת"א, בזמן כשהחיילים מחרפים נפשם בתעלה.
  • אלעד פלד (לימים מנכ"ל משרד החינוך): היותה של ישראל מדינה דמוקרטית-ליברלית, הופכת את המטרה של החיילים הנלחמים בתעלה, לכך שיוכלו להעלות איזה הצגות שרוצים בת"א.
  • מצד אחד: מדינה מגובשת סביב אתוס אחד: אתוס לאומי, מיליטריסטי.
  • ·         מצד שני: מדינה דמוקרטית שיכולה להכיל כמה אתוסים.

מרד הסטודנטים

  • דור ה"סוונטיס": הביבי בומרס: סמים, מתירנות. בצרפת: מרד הסטודנטים – לא היה מקום באוניברסיטה, ובמעונות. העדר מתירנות מינית. מלחמת ויאטנם. הביקורת על דה-גול. הסטודנטים הופכים לגורם פוליטי מתסיס ומשמעותי.
  • איפה מתקיים מרד הסטודנטים: סורבון בפריז, עורקים משמעותיים ביותר. (טענת עדו: האוניברסיטה הפוליטית ביותר היא בר-אילן בגלל שכשהם חוסמים את הכביש זה עוצר את מדינת ישראל).
  • ואדי סליב: הואדי יושב ליד בית ההסתדרות וכו' => מאורעות ואדי סליב קרו בגלל הגיאוגרפיה של המיקום שלהם.

מדוע בכה יעקב כשנשק לרחל?

וישק יעקב לרחל וישא את־קלו ויבך: מדוע בוכה יעקב כאשר הוא נושק לרחל? איך זה קשור לכל אירועי הנשיקה והבכי האחרים שלו והאם הבאר היא בעצם לב?

ללמוד טוב יותר:

לקבל השראה:

להפעיל את הראש:

להשתפר: