פידון – אפלטון

הרעיון המרכזי של הדיאלוג הוא הישארות הנפש והיותה נפרדת לגמרי מהגוף.

-אל לו לפילוסוף לחשוש מן המוות כי הרי כל חייו הוא מתאווה למוות. דרך הגוף והחושים לא ניתן להכיר את האמת, אלא רק דרך המחשבה, הנפש. לפיכך שואף הפילוסוף להתרחק מגופו ולעסוק בנפש בלבד, והאין זהו המוות?

שלוש הוכחות לנצחיות הנפש:

  1. לפי תורת האידיאות כל למידה היא היזכרות. ומאחר שאת הביטוי (הפרט) אנו מכירים בחיינו אך לא את האידיאה (הכולל) הרי שידענו אותו לפני לידתנו.
  2. הגוף כמוהו כביטוי, משתנה ונתון לשחיקה ולכיליון, אך הנשמה עוסקת באידיאות ומכאן שהיא דומה להן, חסר חומר ונצחית.
  3. הנשמה היא הפוכה למוות ואינה יכולה להתקיים כאשר הוא קיים (כמו שלג וחום), אך היא למעשה היפוכו ההכרחי של המוות שכן היא המעניקה חיים לגוף ובלעדיה אין חיים. מכאן שהנשמה היא דבר מה שונה מן המוות=הכיליון, וכך היא נצחית.

עוד דברים מעניינים:

האם מלחמה טובה לסולידריות? לא בטוח

החברה הישראלית כידוע לכל היא חברה רווית קונפליקטים ובין אם זה על פוליטיקה, דת או סתם זכות קדימה בכביש הישראלים לא מהססים לצלוב אחד את השני. אולם כל אימת שיש

שינוי גודל גופנים
ניגודיות