השסע העדתי והדתי בפוליטיקה הישראלית

ש"ס היא מפלגה ציונית. האם ש"ס היא דתית או עדתית? צריך להתייחס לש"ס בצורה שונה לאורך השנים שהיא קיימת. בהנחה וש"ס מייצגת הצבעה עדתית כדאי להסתכל על מפלגת הספרדים בשנות ה-50. היו קריאות תיגר מכוון השסע העדתי כבר מתקופה זו. בהמשך אנחנו רואים את ארועי ואדי סאליב, הפנתרים השחורים, תמי ואז ש"ס. ב-1959 מוקמת המפלגה "ליכוד יוצאי צפון אפריקה". המפלגה הייתה שמאלנית במובהק-כמעט קומוניסטית. הכוון לפתרון משיך גם בשנות ה-70. למרות שגם הפנתרים השחורים וגם תנועות אחרות הן בעלות סדר יום פחות מובהק, עדין מדובר במפלגות שכולן שייכות לאגף השמאלי של המפה. התפיסה היא ששינוי עדתי יכול לבוא רק דרך שינוי יחסי הכוחות הכלכליים לכוון שמאלני. עם פירוק הפנתרים השחורים אנחנו רואים שאנשי התנועה מגיעים למפלגות השמאל.

אנחנו רואים כי מפלגות עדתיות עם אוריינטציה שמאלנית היו הגורם העדתי הדומיננטי אך אף אחת מהן לא הצליחה לעבור את אחוז החסימה. שתי הראשונות שהצליחו היו דתיות-תמ"י וש"ס. אם כן, נראה כי השאלה היא דווקא שאלה של זיהוי עדתי והבעיה היא בעיה זהותית תרבותית ולא בעיה מעמדית. זוהי נקודה מהותית להבנת העניין. לא מדובר פה בקיפוח או עוני כפי שהיה מקובל בתנועות עד כה, אלא על החזרת עטרה לישנה במונחים מסורתיים, פולקלוריסטים וכו'. מעולם המימונה לא הייתה פוליטית כפי שהיא הפכה להיות בשנות ה-80 במובן זה, השאלה התרבותית שמעוגנת גם במוצא גם במנהגים וגם במסורת הפכה להיות המרכזית.

הציונות קמה בראשיתה כחלק מתנועות לאומיות אירופאיות שהיו תוצר של תהליכים שקרו באירופה-תהליכי המודרנה. הזהות שש"ס מייצגת אותה היא בפירוש לא מודרנית. מדבירם כאן על המודרנה. על המדע וכל הערכים שיוצאים מתוכה.

תנועת התחייה הייתה אמורה להיות תנועה בעלת כל המרכיבים. הן מרכיבים דתיים והן מרכיבים חילוניים. היו בה אנשי תנועת העבודה, אנשי צבא, אנשי התיישבות ורבנים. בבחירות 81 מכניסה התנועה 3 חברי כנסת. מבחינות מסוימות זוהי הצלחה בעידן המפלגות הגדולות, מצד שני זו הייתה אכזבה גדולה מאוד למפלגה שקיוותה ליותר. לכאורה, המפלגה סיימה את תפקידה ב-1982 בפינוי ימית. ב-1984 היא מקבלת 5 מנדטים. מדוע היא לא נעלמה לאחר פינוי ימית? לפני בחירות 84 מצטרף למפלגה רפאל איתן עם מפלגת צומת. הצירוף של איתן מביא לעזיבתו של חנן פורת. הסיבה לעזיבתו של פורת היא שהוא לא מקבל כרגע את הרעיון של ללכת יחד עם החילונים. איתן מאמין בארץ ישראל השלמה מסיבות ביטחוניות בעוד שפורת תומך מסיבות דתיות. ההצטרפות של רפול יוצרת תחושה לא נוחה של הדתיים בתוך המפלגה. באותו זמן בתוך המפד"ל קמה סיעת "איתנים" בראשות דרוקמן שעוזבת לבסוף את המפד"ל ומקימה את מפלגת מצ"ל שהופכת למורשה. פורת מצטרף אליהם. מורשה מקבלת שלשה מנדטים.

הדבר מלמד אותנו שהרעיון של הליכה ביחד היה בעייתי. אנחנו רואים את הרעיון מתגבר משום שברגע שצומת הופכת להיות מפלגה שעומדת בפני עצמה היא מצליחה.

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות