העלייה השנייה – היבטים אידיאולוגיים ותרבותיים

העלייה השנייה

מלחמות תרבות בישראל

העלייה השנייה מנתה כ-40.000 איש. קבוצת אנשים שבאו עם הכרה סוציאליסטית שחלקם פעילים בתנועות רדיקליות ברוסיה.  שתי תנועות פוליטיות המהוות את הכוח המארגן של העולים נקראות: הפועל הצעיר ופועלי ציון. הן היו "מיני ארגוני גג" שארגנו את העליות לארץ. דבר חשוב שיש לזכור: כדי שמקומך בהיסטוריוגרפיה יהיה מרכזי, עליך להיות בעל מודעות היסטורית. לבן-גוריון הייתה מודעות היסטורית ממדרגה ראשונה, וכל מסמך שכתב נכתב ב3 עותקים.היה לו צורך לתעד. לאנשי העלייה השנייה הייתה מודעות גדולה לפעולותיהן ולהנצחתן. מדובר בעלייה צעירה- נוער שרוצה שינוי. רעיונות שהעלו: קיבוץ, מושב. העלייה השנייה תספק לישוב היהודי בא"י את המנהיגות שלו מהעשור השני של המאה ה20 ועד לעשור ה6 של המאה ה20.

 

הפועל הצעיר– לא סוציאליסטית. ועל כן לא התאחדו עם פועלי ציון הסוציאליסטים. הם לא מהפכנים ולא מבקשים תיקון חברה במחירים שאינם נסבלים. חשוב להם הקשר למקורות היהודים. יסוד לאומי שלא ניתן להתעלם ממנו.

דמות בולטת: אהרון דוד גורדון– פרסם כתבים שונים: האדם והארץ, האומה והאדמה, הציונות בראייתו היא שלב בהיסטוריה היהודית. חזרה למקורות היניקה של היהדות. מבחינות מסוימות ראה בציוני המשך אקטואלי למדינה היהודית.  תפיסתו של דת העבודה הפכה למיתוס המכונן אצלו, בעבודה יש דבר מזכך שבונה את האדם כשלם יותר ועומדת כערך בפני עצמה, בניגוד לסוציאליסטים העבודה היא חלק משינוי חברתי כולל, אליבא דה גורדון העבודה היא השינוי, והיא העיקר. מובילה לאורך חיים סגפני, מסתפק במועט. מלבד השינוי האישי קיים גם קשר אל הקרקע, קשר המתואר ככמעט "ארוטי".  דבר שבא לידי ביטוי לאחר מכן בתופעה חברתית שנקראת טיולים. הכרת הארץ דרך הרגליים הפכה לבסיסן של תנועות הנוער. תנועות העולים היו מהראשונות. רעיון הטיולים הוא מרכזי, והאתוס של ה"מטייל הגדול" נהיה משמעותי.

גם ארכיאולוגיה עולה בעולם בסוף המאה ה19. התנ"ך מקבל פרשנות יותר חילונית.

 

פועלי ציון- ראו בעיני רוחם חברת מופת. רתיעה גדולה מן המקורות היהודיים.

איש הרוח המשמעותי של הקבוצה היה יוסף חיים ברנר, סופר וטיפוס מאוד מעניין. היה אנטי דתי באופן מובהק וברור, מבחינתו הקיום היהודי באירופה עלוב ובזוי ויש לשכוח אותו ככל הניתן. צריך לנסות ולהיות ככל העמים- שלילת הגלות על כל המשתמע. איש של מעשה.

אנשי העלייה השנייה היו קרובים יותר לברנר. האישיות שלו מנעה ממנו להיות מנהיג רוחני, הוא נרצח בשנות ה20. גורדון היה שונה לגמרי, אורח חייו נזירי, הקדיש חייו לעבודת כפיים. היה יחסית מבוגר מאנשי העלייה השנייה, דבר שהוסיף להילה שלו. היה בעל זקן עבות.

לגבי מהגרים  ניתן למצוא שני דפוסי התנהגות עיקריים מבחינת תרבות:

מהגרים ששומרים אמון לארץ המוצא שלהם (הודים בבריטניה), ויש מהגרים שמאמצים לחלוטין את התרבות של האוכלוסייה שבה הם נטמעים.

המהגרים שמגיעים לא"י, תפיסת שלילת הגלות שמאפיינת אותם, מונעת מהם לאמץ את התרבות שאליה חונכו באירופה, אך גם בארץ לא קיימת תרבות שאליה ניתן להיטמע, זהו חלל ריק מבחינה תרבותית, ונוצר חלק שיש למלא.

 למושג זה יקראו תרבות עברית, שהיה מאוד רלוונטי החל מהעלייה השנייה ובשנות ה30 וצפונה.

1.לגבי השפה, היא מרכיב מהותי בהתחדשות. העלייה השניה נתנה לזה משמעות גדולה, הטמיעו אותה ודחקו שפות אחרות בצורה אלימה.

2.מדובר גם בספרות עברית שהתחדשה: לאה גולדברג, רחל, אלתרמן.

3.תחום החינוך בלט: גימנסיה רחביה ירושלים, גימנסיה ריאלית ביפו, בצלאל.

4. חלוציות: העלייה השנייה והשלישית לקחו מונופול על מושג החלוציות.

המודעות של המהפכה הפוליטית חברתית הייתה שלובה במהפכה התרבותית. יש לזה כמה היבטים:

אידיאולוגי- תפיסה קולקטיביסטית לעומת אינדיבידואליסטית. הרבה פערים שנוצרו משתי התפיסות. שאלה מעניינת לגבי הקיבוץ, אשר לא קם מתוך תפיסה אידיאולוגית שגדלה ברוסיה, אלא שצמח מנסיבות שהרקע אליהן כבר היה באוויר. מפעלים שונים של העלייה השנייה: דגניה, ביתניה של השומר הצעיר- אליטה של האליטה, הראשונים בהיררכיה. גבעת ברנר השנייה שבהיררכיה, ומושב העובדים שהוא השלישי בהיררכיה.

ב1906 מתחיל מפעל מרתק שנקרא "חגיגות רחובות", במקור אירוע ספורטיבי. לימים נלקחה הבעלות עליו ע"י תנועת מכבי. באירוע זה נוצרת פלטפורמה לכל הלאומיות המתחדשת. דבר דינמי וחדש שיוצא ממנו. היו תחרויות שנעשו ברוח העלייה השנייה- מאוד חילוני. הפרס היה פגיון מעוטר, בעצם רמז לאוכלוסייה שהייתה בארץ ולתרבות שלה.

שתי קבוצות שונות שהיו בארץ: השומר והרואה.  הרעיון הוא תפיסה נוודית. מדובר באוכלוסייה שלא נחשבת תושבת קבע, מפרנסת את עצמה, מגינה על עצמה. מצד אחד נתפסת הארץ כריקה, מצד שני היו כאלה שהסתכלו על ערביי הארץ כמודל לחיקוי במובן של הראשוניות, ויטליות, הקשר לקרקע, מקצועות ועוד. הייתה התלהבות רומנטית שאליה רצו ללכת. מצד שני יש את מושג ה"פרא האציל"- רעיון שהסתובב באירופה, מדובר באדם שלא הושחת ע"י ציוויליזציה מערבית.

עומד החלוץ אל מול האינטלקטואל. ההר  מול העמק. ישנה הנגדה בין חלוציות לבין השכלה. עובדי הכפיים שבעמק בזים לאנשי ההשכלה של ההר. אנשי העלייה השנייה מאוד מודעים לעצמם, העלייה השלישית סוציאליסטית ועלתה לאחר המהפכה הבולשביקית, המשיכה את דרכיה של העלייה השנייה, היו כוח העבודה של אנשי העלייה השנייה והכוח הפוליטי. בשנים 1924-1928 ובשנים 1933-1938 היו עוד שתי עליות גדולות מבחינה מספרית. אין כל ספר לעלייה הרביעית והחמישית( שטראוס, זוגלובק ועוד מפעלי תעשייה). האוניברסיטה העברית קמה ב1925 בעקבות העלייה החמישית.  עלייה רביעית נקראה "עליית הקיוסקים"- עלתה בשל "חוקי גרבסקי" בפולין שהגבילו את היהודים וכן חוקי הגירה בארה"ב. אמנם הייתה אחת התשתיות החשובות של הישוב פה, אך היא לא קיבלה הערכה על דפי ההיסטוריה.

 

בין ישוב למדינה– ההתעוררות הפוליטית של תקופת הישוב יהיו מה שהמבנה הפוליטי של המדיננה שקמה נשענו עליהם: כנסת ועוד. לא רק העניין המוסדי אלא תשתיות ליצירת תרבות אותנטית חדשה שתהווה תשתית למדינה שתקום מאוחר יותר.

עוד דברים מעניינים: