הלאומיות הצרפתית – ארתור דה-גובינו וטוקוויל

טוקוויל היה אחד הראשונים שיצאו נגד התיאוריה של גובינו, למרות שהיו חברים. ההשלכות המעשיות עלולות להיות חמורות, כי הן נותנות הצדקה למצבים של אי-צדק, וגוזרת סבל ובערות על רוב האנושות, לה אין סיכוי לקדמה. טוקוויל שמשלב ליברליזם עם אתיקה נוצרית לא יכול היה לקבל את זה, וגם לא בא להמליץ עליו לאקדמיה הצרפתית. שאלת ההשלכות של תאוריה מסוימת זה דבר מסובך, כי הקשר אף פעם איננו ישיר. במקרה של גזענות מכלול ההשלכות הוא פחות מגוון, וכמעט כל חברה שאימצה תפיסה כזו הייתה מבוססת על אפליה ואפילו רצח עם. משום כך המילה קיבלה כאלו קונוטציות שליליות. הבעיה שלה זה הדטרמיניזם האידיאולוגי שלה, שמבטל יחס אל אדם. לבני אדם יש אפשרות לשנות את מצבם, כך זה ברוב השיטות. אלו שדוגלות באי-שוויון משאירות איזושהי אפשרות לשינוי. עני יכול להתעשר, השייך ללאום אחד יכול להתבולל באחר. עם הגורם הגיאולוגי הוא הקובע, קצרה הדרך לדה-הומניזציה של הגזע ה"נחות". ואז מגיע הרצון לשעבד או לחסל גזע אחר.

גובינו לא היה ריאקציונר צר אופקים, ולא הסיק שום מסקנות מעשיות מהגישה שלו – הרי הכל נגזר מחוקי הגיאלוגיה. היה פסימי – נגזר על הציביליזציה הארית להיעלם. אבל הוא קיבל את זה בנונשאלאנט.  לא היה לאומן אורגאני – על איזו לאומיות אפשר לדבר. בין האזרחים השונים של צרפת אין כמעט שום דבר משותף. אוהד מלוכה, סולד דמוקרטיה, חוזה התדרדרות אבל לא לאומן. בכל זאת, טוקוויל אמר לו: תראה אבל מי מפיץ את הספר שלך. אנשים עם אינטרסים (מצדיקי עבדות מדרום ארה"ב). למרות כל ההבדלים התיאורטיים בין לאומיות וגזענות, בשיח נוצר שילוב בין שמרנות רדיקאלית, לאומיות אורגאנית וגזענות. אבל לא רק, כי אם רוצים לנהל מדיניות קולוניאלית תוקפנית, התיאוריה של אי-שוויון מאוד עוזרת. גם אם סתם בא לך להיות אנטישמי. אם אתה מתנגד חריף של הדמו', אתה יכול להצדיק את עצמך באמצעות התפיסה הגזעית. אפשר לנצל אותה לצרכי פנים!

למרות ההבדלים בין השמרנות, הגזענות והלאומיות, הן עוברות מוטציות בסוף המאה ה-19 שמאפשרות שילוב. גובינו לא לאומן, כי גזע זה לא לאום.

ללמוד טוב יותר:

לקבל השראה:

להפעיל את הראש:

להשתפר: