המהפכה הצרפתית השפיעה ישירות על אירופה היבשתית, אך פחות על בריטניה, שסיפורה קצת שונה. מבחינות רבות, היא מדינה אירופאית, והחיים שלה הושפעו מחיי הרוח באירופה. אך בריטניה אינה אירופאית לעילא. בריטניה לא חוותה את הטראומה של המהפכה הצרפתית, שהייתה אירוע מכונן באירופה, ונוצר פער הגותי בין לפני ואחרי המהפכה. באנגליה לא היה שבר – החברה בתחילת המאה ה-19 נראתה כמו כמה עשורים לפני כן. כך גם ההגות והפילוסופיה, שקשורה חזק יותר להגות שקדמה לה מאשר ההגות באירופה. במה אם כן מתבטאת ההשפעה?

כבר במאה ה-18 נוצרה מערכת יחסית פתוחה, ולכן מושג החירות היה מושג מושרש. עליית החירות באירופה התפרשה כקפיצה, שיצרה מתח. הדבר נתן דגש על הליברליזם, כאידיאולוגיה היחידה שעוסקת בחירות. בבריטניה אין כזה חתך חד. יש הגות ליבראלית, אבל גם אלו שאינם ליברליים, עוסקים בנושאים ליברליים. היו צריכים להתעסק עם בעיות אחרות. הליבראלים באירופה תפסו עצמם כ"דרך השלישית" – גם נגד הריאקציה האריסטוקראטית למהפכנות היעקובינית. בבריטניה ההגות שהשפיעה לטווח הארוך הייתה הגות מסוג אחר. המשטר הישן עדיין היה קיים. מדינה אריסטוקראטית למחצה. המאבק היה נגד העוצמה האריסטוקראטית, אז לליברליזם היה אופי קיצוני יותר מאשר לאחרים. התנועה למען רפורמות הצליחה – לקראת שנות ה-20 המשטר הישן קרס, והתחלף בסוג אחר. בהפרש של ארבע שנים הפרלמנט הצביע על שתי רפורמות חשובות. 28' – שוויון דתי. 32' – זכות בחירה לפרל'. זה נעשה בנועם ולא באלימות, ונשמרה ההמשכיות הפוליטית. לא נוצרה איבה בין ליברליזם לתנועות ראדיקליות. המאבק נגד האריסטוקרטיה התמקד בכלכלה, אצל הבריטים זה היה הרבה יותר חשוב מאצל הצרפתים, שהתעסקו בחירויות אדם בסיסיות. הסמל במאבק נגד האריס' היה הפולמוס על התעריפים של מחירי החיטה. מעמדות הביניים והפועלים שיתפו פעולה במאבק. לא חשדו אחד בשני.

הבדל נוסף הוא המקום של הדת בחיים הפוליטיים, באירופה המאבק הפוליטי נחשב לרוב למאבק בין הדת לחילוניות. בבריטניה המאבק היה בין הכנסייה הקתולית לתנועות הנון-קונפורמיסטיות. בליברליזם הבריטי של אותם שים אפשר למצוא להט דתי חזק, לעומת באירופה שהיה יחסית חילוני. מצד שני, הליברליזם האנגלי מחויב הרבה יותר לנאורות של המאה ה-18 ולפילוסופיה הרציונאליסטית, אשר נדחה על ידי האירופאי, שרוצה להדגיש היסטוריה ומסורת.

שתי מסורות עיקריות. הליברליזם שתפס ביותר, היה התועלתני. תועלתנות זו גישה פילוסופית; ליברליזם זו אידיאולוגיה פוליטית. אין קשר הכרחי בין השניים. אבל בחיי הרוח של אנגליה נוצר קשר חזק בין התועלתנים לאגף הרדיקאלי של הליברליזם. קבוצה זו קראה לעצמה "ראדיקאלים פילוסופים". היו במיעוט, אבל הייתה להם השפעה עצומה על החיים האינטלקטואלים של אנגליה. תועלתנים קלאסיים – ג'יימס מיל, עיתונאי ואחר כך פקיד בהודו, ג'ון אוסטין. החשוב שביניהם היה ג'רמי בנת'אם. לא תמיד היה ליבראל פוליטי, אבל הייתה לא השפעה על אופיו של הליברליזם. נולד 1748, מת 1832. תחת השראתו הוקמה האוניברסיטה הראשונה באנגליה שלא היה צריך להיות בעל מעמד דתי בשביל להתקבל אליה.