ניאו-הומניזם – מרקס והגל

ניאו הומניזם. הניאו הומניזם יוצא מתוך תחושה כי יש אי נוחות מהעולם המודרני המפוצל והמנוכר, אשר מפריע לאדם לממש את עצמו. איך להתגבר על זה? כל מיני דעות. צריך להתמקד בפנימיות של האדם, להדגיש חינוך אסתטי ואמנותי, יש שרצו לפנות לעולם הקלאסי. הגל הציע פתרון פילוסופי – תהליך דיאלקטי יכול להתגבר על הניכור של האדם מעצמו. לפילוסופיה של הגל הייתה השפעה עצומה על החיים בגרמניה בשני העשורים לאחר מותו. אידיאה, דיאלקטיקה, ניכור, היו מושגים הגליאניים שהייתה חובה להתייחס אליהם בכל כתיבה. ההגליאנים הצעירים חשבו שהגל לא פתר את הבעיה, אבל הם חייבים להשתמש בטרמינולוגיה שלו. מבקרים את הגל על כך שפתרונות הופך את האדם עצמו ללא רלבנטי. האדם אינו השחקן הראשי, אלא הרוח. הם רוצים להחזיר את הדגש לאדם. בעיקר מבקרים את תפיסת המדינה שלו (אמר שהיא ביטוי לרוח האבסולוטית, דבר מושלם). מבט על הרוח הפרוסית מלמד שאינה מושלמת, אלא טוטאליטרית. אימצו דעות רדיקאליות, ורצו לראות בפרוסיה מהפכה נוספת. יש גוון תיאולוגי חזק, כמו גם של הגל במובן מסוים. לא מתעסקים בכלכלה, אלא מתווכחים על משמעותו של ישו, גם כשדעותיהם אתאיסטיות. אצל מרקס לא מדובר בטענה בלבוש תיאולוגי, אלא מדעי. כשהוא מגיע לצרפת הו אמתוודע לכתבים של כלכלנים צרפתיים, ומפתח תפיסה אנטי-אידיאליסטית. עוד אסכולה שהוא הושפע ממנה היא האסכולה היסטורית לחקר המשפט. הושפע מאוד ממורה שלו, חוקר דגול בשם קארל SAVIGNY. ענף של משפט שנחשב לבסיסי ביותר, המשפט האזרחי. רבים נטו להתרכז במושג הרכוש, וכך גם מרקס. הרכוש הובן כבעלות בלעדית על משהו. סביני יצא כנגד הדימוי של הרכוש כבעלות בלעדית, ולקחת גישה היסטורית של המשפט לא כפי שהוא מופיע בספר החוקים. הרכוש אינו סוג יחידי של רכוש. ברומא היה מושג של קרקע ציבורית, שכל אחד יכול היה להשתמש בה. הסדרי הרכוש בחברה השתנו במהלך ההיסטוריה, וניתן לדבר על הסדרים שכאלה שלא יהיו מבוססים על תפיסה בלעדית. תפיסת הרכוש הנוכחית לא מיצג את כל התפיסות בהיסטוריה, אלא רק של התקופות בהן היה ניצול.

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות