מחשבה מדינית: קרל מרקס

קרל מרקס נולד ב-1818 ומת 1883. הוריו יהודים שהתנצרו. מערב גרמניה. מרקס למד משפטים באונ' בון, ולאחר מכן באונ' ברלין. אחר-כך השתעמם והתיל להתעניין בפילוסופיה ומחשבה מדינית. הצטרף לחבורה רדיקאלית שקראה לעצמה "ההגליאנים הצעירים". ברונו באוור, מנהיגה, היה צריך להתפטר מתפקידו עקב השנאה מצד שלטונות פרוסיה. בשנה שבה מרקס סיים את הדוקטורט שלו. מונה להיות עורך של עיתון ליבראלי במערב גרמניה, אבל במהרהה עיתון נקלע לקשיים עם הצנזורה, ומרקס היגר לצרפת. בצרפת התחיל לפתח את המרקסיזם. גם משם הוא הוגלה, עקב "פעילות חתרנית", לבלגיה. במהפכות 482 הוא חזר לגרמניה והשתתף בהן. הן נכשלו והוא שוב נאלץ להגר, הפעם לאנגליה, שם גר עד יומו האחרון. מצבו הכלכלי לא היה משהו והא נאלץ להעזר באנגלס, שהיה לו בית חרושת במנצ'סטר. לראושנה הם נפגשו כאשר מרקס עוד היה עורך העיתון, והיחסים ביניהם היו קרירים, כי מרקס לא רצה לפרסם את המאמרים הקומוניסטיים מדי של אנגלס. כעבור כמה שנים הם נהיו חברים קרובים. אנגלס דירבן את מרקס לפתח את התיאוריה  הכלכלית שלו ולכתוב את הספר העיקרי שלו – הקפיטל.

למה מרקס נהיה כה חשוב? התרומה המיוחדת שלו להגות הסוציאליסטית. תחושה חזקה של ביטחון עצמי. כאשר רוצים לבנות סדר חדש תמיד עולה ספק הרי. מרקס הצליח לשכנע שזה מציאותי לחלוטין. אמנם התחיל כפילוסוף, אבל די מהר ראה בעצמו מדען. את התיאוריה הכלכלית פיתח כמדען, חוקר עובדות יבשות ומנתח אותן על פי חוקים היסטוריים אובייקטיביים. מדע הכלכלה – המדע הבסיסי ביותר. האשים סוציאליסטיים אחרים שלא היו מדעיים מספיק. ההטפה שלהם היא רק משאלת לב, ולא מבוססת כמו שלו. אף פעם לא להסתמך על מה שהוגה אחד אומר על הוגה אחר. סן-סימון לא ראה עצמו כאוטופיסט, כמו שמרקס האשים אותו. התחנך על מורשת הפילוסופיה הגרמנית, שהיתה מורשת אידיאליסטית, שהדגישה רעיונות ותודעה במסגרת המורשת של הגל. המעבר שלו מפילוסופיה אידיאליסטית לכלכלה תאם את מה שהתרחש בגרמניה של אותה תקופה, ומרקס נותר הוגה דעות גרמני. באמצע המאה ה-19 התרחש שינוי חד בתודעת הזהות הלאומית. בתחילת המאה ה-19 ראו בעצמם עם של פילוסופים, משוררים ואיכרים. קאנט, גטה, בטהובן. תנועה למען חופש פוליטי הייתה קודם כל תנועה של אנשי רוח. השיא היה במהפכות של 48' – פלרמנט ליבראלי מתכנס בעיר פרנקפורט. מרבית הצירים הם פיל' ואנשי רוח ליב' אחרים. (נכנס להיס' כפרל' הפרופסורים). זה נכשל, היה הרבה חוכמה אבל ללא עוצמה פוליטית. מלך פרוסיה סירב לקבל את החוקה שהם עיצבו. אז מה עוזר לעשות מהפכות? לא שירה, אלא פוליטיקה של עוצמה כלכלית וצבאית. אחד מהרציניים שם היו לודוויג ברוכאו, שכתב שהגרמנים השלו עצמם שהפוליטיקה תלויה בפילוסופיה, ולא בכוח. באותן שנים יש תיעוש מהיר, ומודרניזציה צבאית, הגרמנים מעצבים תפיסה של ערים גדולות ובתי חרושת, לא עוד רוראליות. נכנס מושג חדש – המטריאליזם. מעבר תודעתי מהדגש על חיי הרוח לכלכלה ועוצמה צבאית. העם הגרמני מפנה את כל האנרגיות שלו על התעצמות צבאית. מראה עד כמה הדפוסים התרבותיים המרכזיים חודרים אפילו למי שרוחה להפטר מהמערכת התרבותית שלו – גם אצל מרקס רואים את אותו המאבק, דחיית הדגש הרוחני והתעניינות גוברת בעוצמה ממשית.

סוגיית מרקס הצעיר: שומעים לעיתים שלא נכון לראות את מרקס כמדען או כלכלן. הרי בהתחלה הוא היה פילוסוף הומאניסטי והוגה של מוסר. חייבים להכיר את מרקס הפיל' כדי להבינו. יש הגזמה בטענה הזו. כל אחד היה צעיר פעם, והוא כתב כל מיני דברים. לוק היה מאוד שונה, כך גם קאנט. יש לעסוק במרקס הצעיר לא יותר ולא פחות מאשר צעירים אחרים. רק לעיתים נדירות פילוסוף צעיר הוא גם טוב. הוגה דעות בוגר יש לו עקביות מחשבית, שזה לא אומר קיפאון. קו חשיבה בסיסי. מלבד זאת, אצל הוגה דעות בוגר נראה לא רק עקביות אלא גם מקוריות – משהו חדש. כתביו של מרקס לא היו מקוריים, ולא הייתה לו תפיסת עולם מיושבת. משנה את דעותיו בצורה די אקראית.

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות