תהליך השינוי הפרדיגמטי על פי תומאס קון

בתחילתו של מחקר בתחום כלשהו נמצא המדע בשלב פרה-פרדיגמטי בו טרם התגבשה פרדיגמה שתתחם, תכווין ותקבע את ערכי המחקר. אופי המחקר בשלב זה הוא במובן מסוים תמים ואקראי משום שאין דרך לקבוע למשל אילו עובדות רלוונטיות, כיצד מושגת הכרעה ומהן בכלל השאלות. בשל העדר הפרדיגמה בשלב זה לא מושגת הכרעה וייתכן בהחלט שכמספר המדענים העוסקים בתחום כן מספר הדעות. דוגמא למצב כזה יכול לשמש העיסוק בשאלת מהות החומר החל מהפילוסופים המילטיים ביוון העתיקה. תאלס קבע כי הכל מים בעוד שאנאקסימאנדרוס חשב כי מדובר ב"בלתי-מוגבל" ואילו אנאקסימניס בחר בכלל באוויר כמהות החומר. פרמנידס, בבירור מתוך ראייה תבניתית (פרדיגמה לצרכנו) אחרת שאל שאלה שונה וענה כי החומר בכלל אינו קיים כפי שאנו תופסים אותו. זוהי דוגמה לריבוי הדעות והעדר הערכים של השלב הפרה-פרדיגמטי. ראוי לציין כי בשלב זה מופיעה גם התפיסה האטומיסטית שלימים תגבר אך בזמנים ההם עדיין לא בשלו התנאים לקבלתה ובמצב הקיים לא היו סיבות להעדפתה.

לאחר השלב הפרה-פרדיגמטי מתבגר המחקר לכדי מדע ממש כאשר חלה בחירה בפרדיגמה. כאשר תיאוריה אחת מצליחה לגבור על האחרות ומקבלת קונצנזוס רחב היא מתבססת כפרדיגמה ומעתה היא קובעת את תפיסת עולמם של המדענים, את הידע הנדרש ממדען, את העובדות הרלוונטיות, את השאלות שיש לחקור, את הפרמטרים להוכחה וכו'. בדוגמה דנן מתקבלת לבסוף תפיסת ארבעת היסודות של אמפדוקלס (אוויר, אדמה, מים, אש) ועם פיתוח מסוים של אריסטו (שילובים של ארבע התכונות חום, קור, לחות ויובש) היא מתבססת כפרדיגמה השלטת ומכווינה את המדע התקני.

על פי קון ב"המבנה של מהפכות מדעיות" לאחר הבחירה בפרדיגמה היא ממשיכה לעמוד ביסוד המדע התקני (או הנורמלי). במדע הנורמלי קובעת הפרדיגמה ראשית הכרה ותפיסה משותפת לכל החברים בתחום ומהווה בסיס של הסכמה שעליו יכול לעמוד המחקר המדעי. בשלב זה, לפי קון, עוסקים המדענים ב"פיתרון חידות". חידות אלו נגזרות כולן מהפרדיגמה (כלומר היא קובעת אילו שאלות צריכות להישאל ועל אילו תשובות יכול להימצא פיתרון) והיא גם זו המקנה את הכלים לפתרונן ואת הפרמטרים לקבלת הפתרונות האלו וכן היא מספרת למדען אילו "ישים" קיימים בעולם. הפרדיגמה המדעית (העובדות, הכלים, השיטות והסטנדרטים) מתבטאת בספרי הלימוד והם למעשה שער הקבלה את קהילת המדענים הספציפית כאשר התלמיד מסגל לעצמו את הפרדיגמה ומשעמד במשימה הוא רשאי להתחיל לעסוק במדע. החבר בקהילה המדעית (והשותף לפרדיגמה) יודע עתה אילו נושאים ראוי לו שיחקור ועל אילו שאלות הוא יכול למצוא פיתרון וכיצד לחפשו, העיסוק שלו לפיכך היא בחינת חזוייה של הפרדיגמה ושכלולה. בדוגמת מהות החומר היו כתבי אריסטו במשך זמן רב "ספר הלימוד" של הפרדיגמה השלטת בתחום חקר החומר. התפיסה האריסטוטלית שראתה בחומרים השונים מיזוג של תכונות שונות גזרה את ההנחה ששינוי ביחסיהן של התכונות יביא לשינוי בחומר, זוהי למעשה ה"חידה" של האלכימיה בימי הביניים שניסתה במסגרת הפרדיגמה האריסטוטלית לעמוד על טיבן של תגובות כימיות.

שלב החלפת הפרדיגמה של המדע מתרחש לאחר שהפרדיגמה "ממצה" את יכולתה להתרחב, להשתכלל ולהניב חיזויים התואמים את המציאות והיא נקלעת למשבר. המשבר נובע מאנומליות, פיתוחו של המדע משפר את דיוקו ולאט מתגלות חריגות בין החיזויים לבין התוצאות שלא ניתן ליישבם במסגרת הפרדיגמה. שלב זה מתאפיין בריבוי השערות לעיתים סותרות, תיקונים אד-הוק בפרדיגמה בניסיון להתאימה לתצפיות ולעלייתן של תיאוריות מתחרות. אולי אוכל להציע פרשנות לפיה תיאורית הפלוגיסטון לא הייתה למעשה פרדיגמה per se כשלעצמה אלא יותר תיקון או השערת אד-הוק של התיאוריה האריסטוטלית בכך שהוסיפה חומר מסוג אחד שיסביר את תופעת הבעירה. כך המהפכה האמיתית, כפי שמתאר קון, היא בניסוייו של לוואזייה שהציע תיאוריה שונה מזו של הפלוגיסטון מאחר וזו לא הצליחה להסביר את שינויי המשקל בתהליך הבעירה, קרי, נקלעה למשבר. בשלב הביניים עמדו תיאורית אריסטו\פלוגיסטון ותפיסתו של לוואזייה כפרדיגמות מנוגדות ונדרשה הכרעה בניהן.

השלב האחרון בהתפתחות המדע הוא המרת פרדיגמה. במקרה זה מתקבלת ומשתרשת לבסוף אחת מבין התיאוריות האלטרנטיביות לפרדיגמה שנקלעה למשבר (קון יטען מאוחר יותר כי קבלה זו היא על סמך פרמטרים על-פרדיגמטיים כגון פשטות, דיוק וכו'). ההמרה היא בבחינת פרדיגמה חדשה שעולה על קודמתה בכך שהיא מסוגלת להסביר תצפיות שהקודמת עמדה חסרת אונים מולן וכן לגזור תחזיות חדשות ושאלות חדשות. אך מעבר לכך, אומר קון, הפרדיגמה החדשה היא בבחינת עולם חדש, במובן התפיסתי, בו פועל המדען. כאשר מסתיימת המהפכה המדעית שב המדע התקני לפעול והפעם במסגרת הפרדיגמה החדשה. במקרה של הכימיה הובילו גילוייו וטענותיו של לוואזייה לכינונה של פרדיגמה חדשה שתקלע ברבות הימים למשבר ותוחלף בידי זו של דלטון (התפיסה האטומיסטית, ב"איחור" של למעלה מאלפיים שנה) וכך הלאה עד למכניקת הקוואנטים של ימינו שגם היא אט נקלעת למשבר (בשל הקושי לישבה עם תורת היחסות).

ראה עוד: פילוסופיה של המדע – מאגר מידע וסיכומים

תומאס קוןהפרדיגמה ששברה את הפרדיגמה: המהפכה של תומס קון

חמש שאלות לזיהוי חרטטנים

חמישה כללי אצבע שיעזרו להם לזהות חרטא כשאתם פוגשים אותה ולהתמודד עם טענות ומידע שמוצג בפנינו. המדריך להמנעות מחרטטנים

עוד דברים מעניינים: