מחשבה מדינית – סיכום: מקיאבלי

מקיאבלי צמח מתוך המחשבה המדינית של ימי הביניים, אבל תפיסותיו הושפעו רבות מהנסיון האישי שלו. סוף ה-15 תחילת ה-16 הייתה תקופה בעייתית. כמה שחקנים שמנסים להטיל את חטטם – רודריגו בורג'ה, אפיפיור שניסה להשתלט על איטליה, באמצעות בנו, סרג'יו. התמחו בהרעלות של היריבים שלהם. פירנצה גם עברה מספר תהפוכות. עבר רפובליקני. משפחת מדיצ'י שלטה הרבה זמן, עד שהודחו ב-1494. חירותו של העם הייתה תמיד בסכנה. אוימה על ידי שכנים חזקים, ובסוף הובסה ב-1512, ומשפחת מדיצ'י חזרה. מקיאבלי מונה לתפקיד המזכיר השני של הועד שניהל את העיר. אחת המשימות המרכזיות שהיטלו על ניקולו מקיאבלי הייתה הקמה של מיליציה עממית. הנוהג היה לשכור צבא שכירים. אבל הוא התנגד באופן נחרץ לכל צבא שאינו צבא העם, שכן הוא סכנה לחופש העם. חייל שכיר הוא תמיד בוגד פוטנציאלי, שתמיד אפשר להפנות לצורך דיכוי של העם הלא-חמוש. שכנע את המועצה של פירנצה להקים מיליציה עממית, שנכשלה, אבל הוא המשיך להתעקש על עקרון זה בכתביו. זכות נשיאת הנשק בארה"ב – אחד השרידים של אידיאולוגיה זו. הובס אמר ששליט יכול לדרוש הכל מנתיניו, חוץ מלהילחם.

מקיאבלי נפגש עם אנשים כמו מלך צרפת והאפיפיור. ממלכה שכל הזמן צריכה לתמרן בין כמה מעצמות גדולות. מהנסיון הזה מקיאבלי מפתח תפיסה לגבי טבע האדם. לא מעריך אותם. האדם שקרן, פושע ונוכל. בדרך כלל הם עושים פשעים קטנים רק כי אין להם גדולת נפש לכך. אנשים יסלחו לשליט על רצח הוריהם, אבל לא על שריפת רכוש.

מדיצ'י התייחס אל מקיאבלי בספקנות, כיוון שהיה קשור ברפובליקה. נתפס ועונה, אבל לא הודה בכלום ושוחרר. מקיאבלי בילה את רוב חייו בגלות, כיוון שהיה צריך לעזוב את העיר. המשיך כסופר. שני ספריו של מקיאבלי הם חוברת קטנה ששמה "הנסיך", וספר ארוך "עיונים…", אשר הוא ניתוח של ההיס' הרומית העתיקה. טיטוס ליביוס כתב אותה, ומקיאבלי כותב פרשנות על זה. מה הסיבות של ההצלחה של הרפובליקה הרומית? מצטייר כדוגל בשותפות האקטיבית של האזרחים בפוליטיקה. צריך ללמוד מהרומאים.

אנחנו חושבים על היסטוריה כתהליך של התפתחות. אך אצל מקיאבלי אין תפיסה לינארית שכזו, כך שאפשר ללמוד מהעבר הקדום. מקיאבלי התוודה שבאמצעות הספר ניסה להשיג תפקיד במשטר של הנסיך. מטרתו – כיצד האיש שזוכה בשלטון יחיד יכול לשמור עליו. אנשים תהו על ההבדל בין שני הספרים – רפובליקני לוחם חופש, או חתרן בלתי נלאה, חסר מעצורים. מי שמנצח הוא הולך איתו. סברה שהופרכה, כי הוא כתב את שני הספרים באותה תקופה. יש סברה הפוכה – כתב את הנסיך כרפובליקני, והציע עצות אחיטופל, הנסיך יקרא את הספר וייפול. יש פרשנויות שמנסות להוכיח שהפער בין הספרים לא כזה גדול. מכיוון שהוא ראה עצמו מומחה של פול', מקיאבלי כתב שני ספרים שונים על שני מצבים שונים. דפוסי החשיבה נשארו דומים מנתח את היחסים בין מידות למזל, הקמת צבא העם והשגת הגדולה הפוליטיקה. היסוד של הצלחה פוליטית טמון לפי מקיאבלי באופיים של בני אדם. מקיאבלי משתמש במילה VIRTUE פעמים רבות. המטרה היא להשתלט על הכוח העיוור של פורטונה באמצעות הוירטוס. אך יותר פסימי בנוגע לכך. עדיין יש מקרים בהם פורטונה צוחקת אחרונה, לאחר שהיא מפילה את האדם המוכשר מכולם. צ'זארה בורג'ה פעם אמר לו שכל העוצה הפוליטית שלו נובעת מזה שאבא שלו הוא האפיפיור. כשהוא ירד, הוא צריך לשים אפיפיור שנאמן לו. לרוע המזל, כשאבא שלו מת הוא היה במיטה חולה.

פעם, פורטונה מיטיבה עם הנועזים, פעם עם הנזהרים. אנחנו יכולים לפספס את הרגע בו היא תשתנה. בעצם אין תשובה מדויקת איך לפעול, אבל הוא ממליץ על התעוזה. פורטונה היא כמו ליידי, אוהבת גברים כוחניים. הצלחה פול' היא לשמור על מקומו, בשביל נסיך, ולשמור על חופש העם, עבור רפובליקה. אך ככל שהשלטון יהיה מוצלח, לשמור על הקיים זה שמרני מדי. המטרות צריכות להיות גדולות, ורק הן מוכיחות שאדם הוא גדול. כך צ'זארה היה, כי שאף להרחיב את שליטתו, אחרי שהתחיל מעיר קטנה, ולאחד את צפון איטליה. בהתייחסותו לרפ' אפשר למצוא אותה גישה. רפ' אריסטוקרטית מול רפ' דמוקרטית. ספרטה וונציה מול רומא. מרבית ההוגים מעדיפים את הראשונה, כי היא יותר יציבה. לעם יש יותר מדי זכויות – זה מוביל לאנרכיה. כך גם חושב מקיאבלי, אבל מעדיפים את הדמוקרטיה, כי רק היא מסוגלת להגשים פרויקט אימפריאלי, להתפשט. למה?

  1. צריך צבא גדול, באמצעות פשוטי העם.
  2. אימפריה תביא אנשים רבים מבחוץ, דבר שמפחיד רפובליקה אריסטוקרטית, אבל לא דמוקרטיה.

מקיאבליחולק על ההומניזם, כי עבורו VIRTUE זה משהו שונה משלהם. אדם זקוק לכישורים, אבל לא לתכונות הרגילות. לפעמים צריך לנקוט בגישה בלתי מוסרית בשביל התוצאה הרצויה. לדעת מקיאבלי כל בן אדם הוא נוכל, אז אין טעם להיות צודק. להפעיל את כל האמצעים. בן אדם טוב צריך להיות אריה או שועל. מביא דוגמאות לאנשים שניצלו את הטיפשות של הזולת כדי למלוך.

לדעת מקיאבלי רחמנות יתרה תוביל לאנרכיה. הבטחות צריך למלא, מתי שזה עוזר.

אפשר לגרום לאנשים לפחוד ממך, בלי שישנאו ממך. יותר קשה לגרום לאנשים לאהוב אותך. להשקיע ברגש שיש לך יותר לשיטה עליו. מצדיק פשעים מועילים לא רק במקרה של נסיך, אלא גם רפ'.

על פי המיתוס הרומי, רומולוס רצח את רמוס אחרי הקמת רומא. מקיאבלי טוען שהוא צדק. כדי להקים רפ' צריך שלטון יחיד, כי זה מנגנון מסובך. מדינאי טוב הוא לא אדם טוב, הוא וירטואוז. הפרדה בין פוליטיקה ואתיקה שמשקפת את דעתו לגבי הדת. מקיאבלי אולי היחיד בין ההומ', שפשוט לא אוהב את הנצרות. חושב שהיא פרובלמנטית, מכיוון שהיא של העולם הבא. מי שחושב יותר מדי על העולם הבא, שוכח את התהילה הארצית. אבל אפשר להשתמש בה למען מטרות פול'. הדת הפגאנית אפשרה להאמין בסימנים, וכך לנצח מלחמות. יחס אינסטרומנטלי לדת.

מקיאבלי אחד ההוגים במעבר מהמחשבה המדינית הקלאסית לחדשה. שואב את דעותיו מהעולם התרבותי הקלאסי וימי הביניים, אך יוצר דפוסי חשיבה חדשים, שלאו דווקא מודע אליהם. אך הם ייקלטו על ידי הוגים חדשים, אז הוא מבשר של מסורת חשיבה אחרת.

הנקודות המרכזיות אצל מקיאבלי:

  1. ניתוק של פוליטיקה מאתיקה. מדינה מעשה רצוני של אדם. כתיבה על פוליטיקה כפי שהיא. הסתכלות אובייקטיבית, לא מוסרית, תופסת מקום מרכזי בתפיסה המודרנית.
  2. עבור מקאיבלי, המסגרת המדינית אינה דבר מובן מאליו, אינה תוצר של טבע. מדינות קמות ונופלות, וזה תלוי בידיהם של מנהיגים מיוחדים. אצל האחרים אלה שמקימים מדינה הם לא בודדים, אלא כולם.

ראה גם:

מקיאוולי על נסיכויות מעורבות, מוסר ופוליטיקה

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות