קאמי \ האדם המורד – סיכום

קאמי \ האדם המורד

מאינדיווידואליזם אבסורדי לגישה פוזיטיבית הומניסטית: עד עתה (קלגולה, הזר, המיתוס של סיזיפוס) קאמי טרם דבר על יסודות פוזיטיביים. קאמי המוקדם לפני מלחמת העולם הראשונה. קאמי המאוחר – אחרי המלחמה.

ההתאבדות הקולקטבית

המרד ההיסטורי (שאותו קאמי דוחה) מוחלף במרד המטאפיסי: מרד חיובי הטמון בתוך האדם עצמו.

ההבלטה של כבוד האדם, ההומניזם הבסיסי בא לידי ביטוי באדם המורד: ההתמודדות של האדם צריכה להיות מתוך החברה ולמענה.

דומה לסארטר אחרי מלחמת העולם – האקזיסטנציאליזם הוא הומניזם (האדם הוא עתידו של האנושות) והמשיכה לקומוניזם. מכניס את הצו הקטגורי הפוזיטיביסטי של קאנט. כדי לעשות טוב לעצמי, אני עושה טוב לאנושות.

קאמי לא חוזר לקאנט (כמו סארטר). הוא דוחה את העמדה של קיום קודם למהות.

מכתבים לידיד גרמני (נאצי) – מבטאים את אי-סיפוקו מהמיתוס של סיזיפוס: שלב הביניים בין אינדיווידואליזם אבסורדי לגישה הומניסטית.

צמיחת הנאציזם מוסבר כניסיון לפתור דרך לאומיות קיצונית את מות הערך הטרנצנדנטי והתעוררות תחושת אבסורד בהמון.

"האדם יעדיף לרצות את האין (הניהליזם) מאשר לא לרצות מאומה" => אדם שלא אורג לכלום, הוא מת. אז עדיף לרצות את הכלום.

"שנינו חשבנו שלעולם זה אין משמעות סופית, אך אני הגעתי למסקנות אחרות". אתה חשבת שבהעדר אלוהים, העניין היחיד הוא הרפתקת הכח של היחיד. "אתה קיבלת את היאוש, ואני לא נכנעתי לו". לעולם זה אין משמעות אחרונה (מבחינה זו הוא ניהליסט מוסרי, אין ערך מוחלט, משלים עם האבסורד). המשמעות היחידה לדעת קאמי היא האדם.

לאדם יש משמעות, כי הוא היחידי בטבע שמחפש אותה. המשמעות נובעת מתוך העליה.

מכניס את מהות האדם, ומהות החיים (שפה אפלטונית, אקסיסטנציאליסטית).

שיוך בין  מבחין בין הנאצים לאירופאים החופשיים ולא בין הגרמנים לצרפתים.

על סמך מה נעדיף את אירופה ההומניסטית של קאמי על הנאציזם הלאומני האכזר, בהנחה שאין ערך עליון?

קאמי חייב לצאת מהחלל האתי העמוק (שמוביל לניהליזם) קאמי חוזר לאוניברסאליזם אתי שמניח את מהות האדם כערך עליון.

קאמי לא פונה לקאנט בבהלה (כמו סארטר). הוא פונה למרד האדם ולעמדה מהותנית של האדם. אנושות אוניברסאלית. נכונותו של האדם למרד למען עצמו ולמען כולם.

חזרה לטבע אנושי חיובי – "ניתוח המרד מוביל לחשד כי בניגוד לתזות של המחשבה המודרנית (בניגוד לסארטר) יש טבע אנושי כמו שסברו היוונים."

סינתזה בין האסתטי לביולוגי: המרד נובע מטבע האדם (היבט ביולוגי) אבל הוא נובע גם מהזכות למען חייו (ההיבט האסתטי).

"אני מורד, הווה אומר אנו קיימים" (דימוי לדקארט שהדגיש את האני, הרציונאליות, אני חושב – אני קיים), אני מורד – חיוב בעשיה אנושית.

נשאלת השאלה: למה המרידה מעוררת את הקיום?

עולם אבסורדי => ניהליזם (מסקנה טבעית בהעדר ערך טרנצנדנטלי, אין שופט ואין שוטר קוסמי).

המיתוס של סיזיפוס שם דגש על המודעות. האבסורדיות של הקיום מובילה לאושר (יסוד פוזיטיבי). "ערגת השמנים של סיזיפוס" => בכל זאת יסוד חיובי קטן שמרומם אותו מעל לחיים האבסורדיים.

היסוד הפוזיטיבי

משאלת היחיד ליחס שלנו לכלל בני האדם.

משאלת העצמי האבסורדי, לשאלה אתית כללית. המתח בין האני לבין המציאות, נפתר בעזרת החברה.

המרד הוא בלתי ניתן לפקפוק => זה הדבר היחיד בעולמינו שקודם לכל. (בדומה לספק הקרטזיאני). המרד מגיע מתוך הכמיהה שהעולם אדיש כל כך מולה (המצב האבסורדי).

בשביל מה למרוד? צריך ערך חיובי. מהי המהות?

הטבע האנושי.

האבסורד => (1) ניהליזם או (2) המרד –פעולה–> ערך חיובי

רצח/התאבדות.

הן <-> לאו

צדק, מצפון אישי, חירות, אוניברסאליות מול אי-צדק, העולם, בריאה, אלוהים.

איך קאמי היה מתמודד עם רלטיביזם?

אנחנו לא מורדים בשביל ערך, אלא אנחנו מורדים בתנאים שניתנו לנו (ייסורי האדם, האבסורד וכד').

איך יש סולידריות? "הסולידריות נולדת בכבלים".

הצדק בנוי מתוך המרד ורק מתוכו: הרבה פעמים אנחנו מגיעים לערך שהוא הן מוחלט – שאיפה לטוב שעומדת בפני עצמה בוגדת במרד עצמו. השאיפה לצדק צריכה לבוא מתוך המרד עצמו.

הערך של המרד/מטרת המרד.

אם מותו של המוחלט, באופן מוחלט אסור לרצוח ולהתאבד.

המרד הוא הצידוק של עצמו.

הבחנה בין המרד ההיסטרי למרד המטאפיסי:

המרד ההיסטורי: המרד עם המציאות ההיסטורית הקיימת.

המרד המטאפיסי: המרד נגד המטאפיסיקה, נגד אלוהים.

השפעתו של ניטשה והרעיון הניהיליסטי באדם המורד

בכלליות, קאמי הושפע מפרידריך ניטשה. כאן נעסוק בניטשה דרך המשקפים של קאמי.

ניטשה מבשר את מות האמונה של האדם באלוהים (ולא על מות אלוהים)

פילוסופיה שלא מאפשרת ישויות על-טבעיות או עולם נעלה יותר.

עמדה תרפויטית: אלבר קאמי על ניטשה: ניהליזם נבואי, ניהליזם מנתח. ניטשה מציע עמדה טרפויטית: הוא מסביר את המצב ומסביר כיצד עלינו לנהוג כדי להתמודד עם המצב.

התחלה שלילית: לאבד אמונה בכל דבר. חוסר אמונה + תקווה לעתיד = כאב ושמחה.

הניהליזם כאמצעי ולא כמטרה:

ניהליזם היא עמדה ששלולת את החיים=> אויב החיים הגדול ביותר של ניטשה הוא הנצרות. אויב החיים של קאמי => הוא הנאציזם, טוטליטריזם ושאר אידיאולוגיות.

הניהליזם הוא אמצעי להגיע להבנה ולמקום טוב יותר ולא מטרה אנושית (על פי קאמי).

"ניהליסט הוא לא מי שמאמין בכלום, אלא מי שלא מאמין במצוי. "

המתודה הניהיליסטית

ההסכמה לידוע: אין אלוהים, אין רצון אלוהי וכד'.

לאחר מות אלוהים – אי קבלה של תחליפים: מתאר את היציאה של ניטשה נגד הסוציאליזם

ניטשה מזניח פה את החברה, ומייצג רק את היחיד – כאן הוא קיבל ביקורת חריפה גם מבובר וגם מקאמי.

מניהליזם סביל – לניהליזם פעיל: המעבר משלילה לפילוסופיה חיובית.

הפן השלילי מסתיים בכך שהאדם נותר בודד בעולם, אין לא שופט עליון. הוא חש חירות קשה שמביאה למצוקה ושמחה. מתוך החירות הזו האדם מחפש משמעות.

"אין חירות ללא חוק" – האדם מנסה…

המבוי הסתום.

השימוש הלשוני התוסס מגיע כדי לעורר את הקורא מתרדמתו המוסרית: קאמי רוצה לעורר את האדם המודרני מהתרדמה המוסרית (כהות חושים שלא מגיבה לרצח, שואה, וכד'). רצון לפורר את קליפת המגן האסקפיסטית של האדם המודרני.

קאנט התעורר בגלל הספקנות של יום. ניטשה רצה גם הוא לעורר את הקורא בעזרת הספרות בזרטוסטרא. קאמי חורג מזה בכך שהוא

ה-דסיין של היידיגר: איבוד אותנטיות אישית בשם – נפילה.

19 ציטוטים עמוקים של אלבר קאמי על מרד, קיום, חופש ומשמעות החיים

 

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות