אלבר קאמי – מבוא

אלבר קאמי  – מבוא

אלבר קאמי הוא אחד הפילוסופים החשובים בזרם של הפילוסופיה הקיומית או האקזיסטנציאליזם. אחד מתחומי העיסוק המרכזיים של הפרויקט הפילוסופי של אלבר קאמי הוא תחושת האבסורד והניכור המאפיינים את חייו של האדם המודרני (ראה: סוגיות לתרבות המאה ה-20) והניסיון למצוא משמעות קיומית אותנטית נוכח המצב של האדם המודרני. בכך ממשיך קאמי את המסורת של החשיבה הקיומית והפילוסופיה של האותנטיות שהחלו קירקגור, ניטשה, היידגר, סארטר ולבסוף קאמי.

לסקירה ראשונית וכללית של משנתו של קאמי ראה כתבה אודות אלבר קאמי על מתוך סדרת הפילוסופים הגדולים.

מצבי גבול, מצבי התנסות קיצונית (יאספרס): מוטיב נפוץ בתיאור האותנטיות.

תיאורים של מצבי קיצון קיומיים רווחים מאוד אצל הוגים מהזרם של פילוסופיית הקיום, כך למשל:

קירקגור בתיאור עקדת יצחק.

שריפת רומא

סארטר ב"בחילה" האונטולוגית אקסיסטנציאליסטית.

סארטר בילדותו של מנהיג: מצבים קיצוניים של האדם.

קאמי בייסורי סיזיפוס: סחיבת אבן אין סופית.

קאמי בזר: מרסו רוצח ערבי על שפת ימה של אלג'יר.

קאמי בקליגולה: מחזה עם אישיות מגלומנית, פסיכופטית=> מינה את הסוס שלו לסנאטור רומי.

קאמי ב"דבר": הרופא ריי נלחם בשארית כוחותיו הנפשיים במגיפה למרות שהוא ידע שמי שהוכה בה כבר אי אפשר לעזור לו.

כל סיפור שכותב קאמי הגיבור שלו נכנס למצב התנסות קיצוני.

מדוע יש שימוש רחב במצבי קיצון בסיפורים אותנטיים אצל קאמי?

מצב קיצון מחייבים את הגיבור לבחור ולפעול: אי אפשר שלא לבחור. אי אפשר שלא לפעול.

בדידותו של הגיבור המחליט, הולך וגדלה לאור המצב הקיצוני. המתח בין היחיד לבין החברה גדל. האינדיווידואליות מודגשת =>

מצב הקיצוניות חושף את האמת: דוג' הרופאים באיום מוות: אחד שעוזר ומקריב לחבריו, השני שבורח מאחראיות. במצב הקיצוניות המסכה נופלת. במצבי ההתנסות הקיצונית הפרסונה עם המסכה לא חשובה. מצבים בהם האדם נמצא מתחת לזכוכית מגדלת.

בחברה רווח אתוס ה"הגינות". מרסו של קאמי חי כבחור טוב, אמין, תחושותיו וערכיו זה מה שהוא החצין. אנחנו מותנים להיות אנשים הגונים: משטרה, חוק וכד'. החברה יודעת גם לתגמל אותנו אם אנחנו הגונים. האם אנחנו באמת ובתים רוצים להיות הגונים? אנחנו רוצים להיות ספונטנים? הספונטניות אצל קאמי היא דווקא הביטוי האמיתי של האדם. מצבי ההתנסות הקיצונית מנתקים אותנו לחלוטין מהנורמות החברתיות. ההתנהגות האינטואיטיבית, היא הבחינה האמיתית. במצב התנסות קיצוני בולטים הניגודים שבין המעשים השונים. במצב קיצוניות לאובייקטיביות אין תפקיד, הנורמות החברתיות לא משחקות תפקיד.

קאמי תוהה מיהו האדם המוסרי באמת? ההבחנה בין מעשה לגאלי למעשה X? (העברת הזקנה את הכביש היא מעשה טוב לכאורה אך הוא רק לגאלי, הוא מתייחס לאדם כאמצעי ולא כתכלית (בשפת קאנט).

 אנקדוטה: קאנט מתנגד למוסר פטולוגי, מוסר הנובע מחוש מוסרי שנובע כתולדה של האדם.

ניטשה:

הליכה לקראת המוות.

רגעי ההליכה האחרונים של אתיאיסט

המודל האסטתי של האותנטיות: האדם כותב לבדו את ספר חייו, ללא חיקויים.

אם לא נמצא את המטרה בסוף הדרך. נמצא את המטרה בדרך עצמה.

ניטשה ביקש לברוא עולם מחדש. סארטר ביקש לשנות את העולם: האקזיסטנציאליזם שמוביל לאותנטיות אישית ולאדם לא לראות אחר כאמצעי. קאמי ביקש להיות צנוע עוד יותר: האדם מקבל על עצמו את עול האבסורד ומחייב את החיים עד כלות.

סארטר: חיפוש אחר משמעות החיים והתוכן האמיתי של החיים => האותנטיות.

קאמי – יוצר ספרותי או פילוסוף?

האיש קאמי (בניגוד לסארטר ולהיידיגר שהתקבלו לאוניברסיטה) לא הוערך כפילוסוף והוגה דעות אלא, כאיש ספרותי יוצא מן הכלל.

1945: קאמי טען שהוא אינו אקסיסטנציאליסט (הדבר עזר לדחותו מהשיוך לפילוסופיה ולאקדמיה).

קאמי הוא פילוסוף בזכות עצמו כי הוא מבטא עמדות על החירות האישית וחיים אוטנתיים. קאמי הוא סיום מסורת ההוגים האותנטיים (קירקגור, היידגר, סארטר, ניטשה).

האונטולוגיה הגדולה (שהיא השלד האפיסטמולוגי-האוניטולוגית של סארטר) אליה התנגד סארטר. קאמי הנגיד את תפיסותיו לאוניברסאליים של סארטר.

הטוטליטאריזם של סארטר נגד את החירות האישית, כמו שהאידיאולוגיה האוניברסאליסטית נוגדה לגישת קאמי: כל אדם הוא אוניברסאלי בפני עצמו. אדם הוא כמו מפלגה. הזכות של האדם, ניתנת לו בזכות היותו אדם ולא בזכות היותו שייך למפלגה. => אחד העימותים הגדולים הפילוסופים בין סארטר לקאמי.

עימות פוליטי: קאמי ראה לנגד עיניו צרפת דו-לאומית של אלג'יראים וצרפתים. סארטר התנגד לקולוניאליזם.

באדם הראשון קאמי יעזוב

אין אונטולוגיה לקאמי: אצל סארטר האונתולוגיה מבססת את האותנטיות האישית. קאמי לא זקוק לאונטולוגיה. קאמי חושב שסארטר בוגד בהוגי האותנטיות: האונטולוגיה של סארטר היא מה שמצדיק את האותנטיות, כמו שהתלות של האדם בממסד או באידיאולוגיה מעניקה משמעות לאדם. לדעת קאמי, חיים נטולי אידיאולוגיה, החיים של כאן ועכשיו אינם יכולים לאמץ אונטולוגיה משיחית כזו או אחרת.

האדם המורד מורד גם ברשת האינטלקטואלית והפילוסופית שהאדם

האוטנתיות של קאמי: הצורך באחדות, במהירות ובגיבוש (לא מדבר בפירוש על אותנטיות).

האבסורד

אבסורד=העדר תואם/הרמוניה (מבחינה מוסיקלית).

הרציונאליסטים התחילו מהסדר בקוסמוס או מהאל.

קאמי (יחד עם קפקא) מחזיק בתפיסה האבסורדית: האנטי-תזה של הקוסמוס.

בעולם עם אבסורד, אי אפשר להעניק גאולה פוליטית או דתית, אפשר לזכות לאושר רק דרך הויתור על הגאולות הגדולות והתקוות הבלתי-אפשריות למימוש.

מסה – יצירה ספרותית

הזרהמיתוס של סיזיפוס.

האדם המורד – הדבר, קליגולה.

הדבר לא מובא באופן מוצהר.

סארטר מנתח את הזר של קאמי ב1942: המסע המופשטת מעוררת את התפיסה. הזר את התחושה.

19 ציטוטים עמוקים של אלבר קאמי על מרד, קיום, חופש ומשמעות החיים

 

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות