סיכום מאמר: סארטר – ההונאה העצמית

סארטר \ ההונאה העצמית – סיכום מאמר

העובדה הסוציולוגית:

סארטר מציע אונטולוגיה שלמה, מדוע הבריחה מהאותנטיות היא אפשרית ומדוע היא כ"כ המונית: למרות שלדעת סארטר וקאמי אין דבר יותר חשוב לאדם מעצמיותו הוא.

  • זה לא אומר שצריך להיות אנוכי/אגואיסטי= אני קיים, סטטי, ישות, מעולה וכו'. (רוקנטיין יהפוך אותו לגזע עץ) => זו אחת הדרכים לברוח מהאותנטיות.
  • הבחנה בין אנוכי לבין אהבה עצמית:

–          דאגה לעצמי, אהבה של עצמי, בליל להתייחס לעצמי כמוצר מוגמר זה טוב.

  • ·         הבחנה בין בשביל עצמה לבין לעצמה:

–          Etre pour soi בשביל עצמה: תודעה אנושית. אין חוק זהות. כל רגע נתון הוא שונה מרגע אחר => אין זהות עצמית, התודעה היא אינה מה שהינה. התודעה לא נמצאת (אין משמעות למיקום). התהוות. אקסיסטנציאליזם: היא קיימת בזמן אך לא בחלל. אינטרנציונאליות.

–           Etre en soi לעצמה: עולם העצמים החומריים. חוק הזהות חל על הקטגוריה הזו. סטטי. הוויה. פסיביות. סיבה. נמצא.

  • (אלוהים: הוא גם קיים וגם נמצא. שפינוזה: אלוהים הוא סיבת עצמו – גם בתואר התפשטות וגם בתואר המחשבה. סארטר אומר: האדם שואף להיות אלוהים – קשה לו לשאת את העובדה שהוא נע ונד ואין לו זהות מקובעת.)
  • לתודעה סארטר הגיע דרך מושג האינטרנציונאליות של הוסרל.
  • התודעה לא נמצאת באינטראקציה עם העולם החומרי: היא לא יש, היחידה שיכולה לעצב את התודעה היא היא עצמה.
  • החוויות החומריות הם חוויות, אך הם לא מגדירות את התודעה.
  • העצמי יכול להיווצר או מתוך האקטים האינטרנציונאליים של התודעה, או מתוך שגיאות.
  • החירות כאוטונומיה: חקיקה עצמית. אני כופף את עצמי לצווי החובה והערכים שאני יוצר במו ידי.  אני לא מקבל את ערכי מעשרת הדיברות, או מאבותיו. אני הוא שיוצר אותם ונענה למה שיצרתי, חי לאורם. זוהי האותנטיות האמיתית.
  • החירות במובן החיובי של המילה => האדם בוחר בעצמו. הכוונה שהאדם יוצר את עצמיותו ובוחר לחיות אותה (בלי לברוח ממה שהוא). "אין אנו חופשיים לו לבחור, ואין אנו חופשיים לא להיות חופשיים" => גם הבריחה מהחופש, היא בגלל שאני אדם חופשי.
  • אפיקטטוס הסטוקאי שהיה כלוא ברומא לתלמידיו שבאו לצחוק עליו, הוא יצא דרך הסורגים ואומר: "אני לא בבית הכלא, רק גופי נמצא בו".
  • סארטר היה אומר: אסור להגדיר אותנו לפי פרמטרים חומריים (אני עובד ב.., אני לומד ב…) => זה כולא אותנו בבית כלא. האדם הוא כולו תודעה.
  • הבעיה הפסיכופיזית: שום פעילות פיסיולוגית לא קשורים לתודעה: אי אפשר לפתור את הבעיה הפסיכופיזית. באופן עקרוני סארטר אומר: הבעיה לא ניתנת לפתרון. אצל סארטר אין בעיה => הוא לא מתייחס לתודעה ולחומר כבעלי אפיון חד משמעי. לתודעה אין זהות. (האגו של פרויד היה הפיכת התודעה לחומר ולכן זה יוצר את הבעיה הפסיכופיזית.) לסארטר אין את זה.
  • סארטר אומר: רובינו לא חופשיים כי אנחנו בורחים מהחופש => אנחנו מישהו אחר, או חפץ אחר.

דגמים לבריחה מעצמי/מחירותי:

  • מתוך הספרות היפה:
  • לוסיין: חירות המבקשת לברוח מגורלה באמצעות זהויות סטטיות שונות לאורך הדרך (הומסקסואליות, תסביך אדיפוס, פוליטיקאי וכו').
  • ·         המקור מספר 1 להונאה עצמית: etre pour autroi לחיות בשביל הזולת:

–         מה שאנשים קובעים שאני, זה מה שאני. חיי מוגדרים ע"י תווית שמודבקת ע"י אחרים.

–         סארטר טוען שרב בני האדם מקבלים את התוויות המודבקות להם.

–          המלצר: המלצר נכנס לתפקיד המלצר וממלצר את חייו => חי את מלצריותו.

–          יש ריטואל: פולחן שלם שכולנו בחברה משחקים אותו.

–         לשחק תפקיד, היא דרך מקובלת לברוח מהתודעה.

–         להיות en soi  ולא pour soi  טהור.

–          להיות אנטישמיות: אנטישמיות היא אמצעי רב עוצמה לקבל על עצמי תפקיד/פונקציה.

–          כל סוציאליסט, פשיסט, אידיאליסט וכו' הוא בורח מהחירות שלו. הוא מקבל מה שאומרים עליו.

–          יש פיתויים גדולים בחברה לברוח מהחירות: לתת את האחראיות על חיי למישהו אחר.

  • הפלירט עם הסטודנטים:

–          סטודנטית אחת מתחילה להעריץ את הגאוניות של המרצה. המרצה מתייחס אליה כאל גוף (en soi) וממשיך להיפגש איתה. היא ממשיכה לראות רק את מוחו.

–          המרצה שם עליה את היד, והיא בכלל לא שמה לב, היא המשיכה לדבר על הרוחניות.

כללי:

  • עדיף לומר כחש עצמי ולא הונאה עצמית (בגלל הבעיה האפיסטמית עם הונאה – איך אני יכול לעבוד על עצמי?)
  • ·         האם סארטר עצמו היה אותנטי?
  • ·         עד עתה סארטר פורס לפנינו אונטולוגי ולא מעשית. מתאר את המצוי ולא את הראוי. ההונאה העצמית היא מצויה. הוא לא נותן מילת שיפוט. אבל בפועל, היצירות הספרותיות ואופן הצגת הדברים, גורמות לנו להבין שכל הדברים לברוח מהחירות, כל הדרכים לברוח מהעצמי, מהתודעה, הן בלתי ראויות!
  • ·         אקזיסטנציאליזם הוא הומניזם: פה יש תוקף אמיתי לאתיקה האקזיסטנציאליסטית.

sartre קראו עוד על ז'אן פול סארטר מתוך סדרת הפילוסופים הגדולים

 

סארטר על ה-"אמונה הרעה" שמונעת מכם להיות מי שאתם

 

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות