היידגר – ה-DASEIN

היידגר – ה-DASEIN

פילוסופיה קונטיננטלית-סיכומים

הנפרדות של ה-DASEIN:

  • המוטיבציה של היידגר לעיסוק בהוויה היא מתודית – המתודה של שאילת השאלה מעניקה מובן פנמנולוגי: יש מובן אפיסטמולוגי (יותר נכון: פנמנולוגי) לשאלת ההוויה – היידגר לא שואל את שאלת ההוויה כמו ששאלו הפילוסופים היוונים – אי אפשר לשאול את השאלות, בלי לשאול איך הדרך של שאילת השאלה משפיעה על השאלה (מתן מובן אפיסטמולוגי לשאלת האונטולוגית.). כמו דקארט, האמפיריציזטים, קאנט וכו' במובן הזה.
  • שאלת ההוויה לא בלתי תלויה בדזיין => הדזיין קודם להוויה: איך מושג ההוויה קשור לדזיין?

–          כדי לשאול את שאלת ההוויה צריך שואל. הקדימות של הDASEIN, אינו רק מתודית אלא יש חשיבות לקדימות זו.

–          שאלת ההוויה היא ראליסטית – לא מנותקת מהאופן שבו אנו מבינים אותה: היא תלויה באופן שבו אנחנו מבינים את השאלה הזו. השאלה הזו לא ניתנת להפרדה מהאופן שבו אנו מבינים אותה. שאלת ההוויה היא לא בלתי-תלויה ב-DASIEN.

–          היידגר אומר מה שקאנט אמר על החלל והזמן (הם תלויים בסובייקט). ההוויה היא תלויה בשואל.

  • הישים לכשעצמם בלתי תלויים בדזיין: הישים עצמם (לדוג' כסאות) הם בלתי-תלויים. הם לא תלוים בDASEIN. אבל הוויה כן תלויה => המשמעות: עצם הידיעה על הקיום שלהם היא תלויה בשואל, קיומם לכשעצמם אינו תלוי. אין תלות של יש ביש אחר.
  • ·         ההבנה של היש תלויה בדזיין, ולא היש עצמו: הידיעה שלי על אודות קיום היש, היא תלויה בי כשואל. היש עצמו אינו תלוי בי.
  • ·         הדזיין לא בורא את הישים האחרים, אבל הוא מאפשר להם להיות מובנים כייישים.

 

מאפיינים של ה-DASEIN

  1. ה"שליות" (של עצמי): ההתעסקות עם שאלת ההוויה. התעסקות לא תיאורטית אלא יומ-יומית. היש מתעסק עם הקיום שלו. מחשבה שיכולה להיות רפלקטיבית בסגנון קאנט. התייחסות עצמית.

–         מה מבדיל מקאנט? ההתייחסות לא צריכה להיות שכלית. ההפך. בבסיסו היידגר הוא אינו שכלי. ההתייחסות יכולה להיות יום-יומית ומעשית.

–          רעיון האקסיסטנציאליזם: התעסקות עם קיומינו והבנת השאלה מזה להיות.

–          שאלת ההוויה היא לא שאלה תיאורטית.

  1. 2.       מהותו של ה-DASEIN  היא קיום. מה שמאפיין את הDASEIN הוא ההתעסקות עם הקיום (אין את זה לבעלי חיים אחרים ולדוממים). היידגר לא שולל שיש חיות שמבינות את קיומם. ההתעסקות עם שאלת ההוויה זה מהותו.

–         אלא היידגר רוצה לומר שלדסיין יש אופן קיום שונה. זה לא כמו שיש הגדרה ל- אדם כאובייקט פיסיקלי כמו יתר האובייקטים רק בעל תודעה.

  1. שאלת ההוויה צומחת מהדזין: אין שום דבר מבחינת שאלת הוויה שקודם לו. היחוד של הדזיין בכך שאין קודם לו.  קרוב לרעיון של האל-מהותו להתקיים של שפינוזה. הייחוד של ה-DASEIN, בכך שאין קודם לו. אין מקור אחר ל-DASEIN, מלבד שאלת ההוויה.

 

בסעיף 9, מובן ההבדל בין היידגר לדקארט: היידגר אומר שדקארט לא חשב על מהו להיות- הוא לא חשב על זה ולכן בסופו של דבר הבין את ההוויה של האדם כמו את ההוויה של ישים אחרים, רק שמהותו אות תכונתו היא שונה- וזה מה שיצר את הניתוק בין הנפש לעולם ואת ההשלכות הלא טובות של זה של הקשר בין האדם לעולם. אחת הבעיות של דקארט היא אי שימת הלב ל"מהזה להיות". מדובר באופן הוויה שונה, לפי היידגר, ולא רק כמאפיינים שונים.

(אותה בעייה יש אצל הוסרל מבחינתנו של היידגר)

  • מקור הטעות של כל הפילוסופים לפי היידגר: אנחנו מבינים מזה להיות ישים אחרים לפני שאנחנו מבינים מזה להיות DASEIN. הדבר יוצר עוות מסוים, כי כשאנחנו מגיעים למחשבה הרפלקטיבית אנחנו מבינים את עצמינו כמו הישים (לדוג' כסאות). אנחנו רואים את הדבר לא נכון. בגלל זה, כל המסורת הפילוסופית עשתה טעויות רבות ולא ראתה את האמת.
  • איך צריך לראות את עצמינו נכון? הבחנה בין אותנטיות לאי-אותנטיות (מושגים אקזיסטנציאליסטים נפוצים): אנחנו לא תמיד מבינים את עצמינו כפי שאנחנו:

–          מודוס לא אותנטי: ביום יום אנחנו "הולכים לאיבוד": אנחנו לא מבינים את עצמינו כפי שאנחנו באמת. אנחנו מוגדרים על ידי הסביבה.

–         האפשרות האותנטית: אפשרות ברגעים נדירים. אין הכוונה לשאול שאלות פילוסופיות ו"להתנתק" ו"להתרחק" – ככה בדיוק אנחנו מתרחקים מעצמינו.

  • ה"התרחקות" הזו היא לפי היידגר מקור חוסר ההבנה של שאלת ההוויה.

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות