היידגר ושאלת ההוויה

היידגר ושאלת ההוויה

פילוסופיה קונטיננטלית-סיכומים

היידגר: הזמן כאופק של שאלת ההוויה: השוואה היראקליטוס וקאנט

  • לפי היידגר אי אפשר לחשוב על משהו חוץ (על)–זמני: על פניו נראה כעמדה הרקליטית (אין שום דבר קבוע ולכן אין שום דבר חוץ-זמני). היידגר יגיד: שלושת התחומים הם זמניים – הפיסי, הלוגי (דווקא נתפס כעל זמני והיידגר יגיד שהוא זמני), הפיזי. צריך להבין כל יש כזמני. אין קיום של אידאות שהוא מחוץ לזמן.
  • ·         קאנט – הסכמטיזם:

–         כל הקטגוריות הם מבנים זמניים (לדוג' סיבתיות), או מבנים של הבנה של מבנים זמניים. דרך האופנים השונים שניתן לחשוב על הזמן => אנחנו מבינים את האופנים השונים של מזה להיות.

–         היידגר קאנטיאני לגמרי במובן הזה.

  • ·         מה מבדיל אותם?

–          העמדה הקנטיאנית (הסכמטיזם עוזר לקשר בין ההסתכלות לקטגוריות) קודם כל דנה בקטגוריות ובצורות ההסתכלות ורק אז בזמן (סכמטיזם) כמקשר בין הקטגוריות להסתכלות.

–          הסכמטיזם ראשוני: לדעת היידגר הסכמטיזם קודם לקטגוריות ולהתסתכלות: הסכמטיזם הוא ראשוני וההסתכלות והמחשבה הם סוג של הפשטות שלו.

הזמן כאופק של שאלת ההוויה: הרעיון המרכזי בספר

  • הזמן כתלוי בהוויה (הזמן הוא דרך מרכזית אצל היידגר להבנת ההוויה): היום אנחנו תופסים את הזמן ביחס למושג ההוויה (ולא להפך): הווה זה מה שקיים, העתיד עוד לא וכו'. אנחנו מבינים את הזמן על פי קדם הבנה של מזה להיות/מושג ההוויה.

–          אם אני רוצה להגיד שהזמן הוא האופק של מושג הוויה, אני חייב להניח את הזמן לפני שיש לי את מושג הוויה.

–          חייבים לחשוב על זמן בלי להניח את מושג ההוויה: הרקליטוס חושב על התהוות ביחס למושג ההוויה והזמן כמו שאנו תופסים אותו. וזה לא בסדר: אנחנו מניחים משהו שלא ניתן להתבסס עליו.

  • נענה על השאלה הגדולה של היידגר דרך הזמן.
  • ·         סיכום: אי אפשר לחשוב על תחומים על זמניים + צריך להבין את הזמן בניתוק משאלת ההוויה.

למה שאלת ההוויה נשכחה – הסעיף הראשון:

  • אי תלות באדם: אנחנו לא צריכים להבין את השכחה של שאלת הוויה ואת החזרה של שאלת ההוויה כשאלה שתלויה באדם (לדוג' לא בא לנו לחשוב עליו כי כבר התייאשנו).
  • ·         השכחה של השאלה הזו היא בגלל המובן של השאלה – היא נשאלה בדרך לא מדויקת. השכחה אינה מקרית, אלא היא פונקציה של אופן המחשבה שלנו על השאלה.
  • ·         מה שמטעה אותנו לפי היידגר זה שאנחנו מסתכלים על שאלת ההוויה באופן רפלקטיבי.
  • ·         הדעות הקדומות ביחס למושג ההוויה (גם הן נובעות מהשאלה עצמה ולא מטעות):
  1. מושג האוניברסאליות: זה נראה לנו כאילוץ בסיסי על המושג. זה יהיה חסר תוכן, משהו שאינו ניתן להגדרה. הופל להיות מושג ריק.
  2. אי-מוגדרות: כשאנחנו מנסים להגדיר הוויה, אנחנו מתייחסים אליה במשפט נושא-נשוא ואז אנחנו הופכים את ההוויה ל"יש". אבל ההוויה מובחנת מ"יש". לכן, כל ניסיון להגדיר הוויה, כבר מניח קדם-הבנה של השאלה. Being is X.
  3. המובנות מאליו של השאלה – אינטואיציה (מיידי): מחד חיינו מבוססים על השאלה הזאת ואנחנו עונים עליה באופן אינטוטיבי, אחרת אין להם משמעות, מאידך לאינטואיציה אין תוכן מוגדר, ולכן היא מובילה לשכחה של שאלת ההוויה.
  • ·         לאור הדעות הקדומות צריך לפי היידגר לשאול מחדש את שאלת הוויה.

שאלת ההוויה

  • נוסח השאלה של היידגר: "מה המובן של הוויה?" מובן במשמעות אינטואיטיבי-פנמנולוגי האופן בו אנו תופסים את ה"להיות".
  • הזמן הוא הדרך להבין את מושג ההוויה. כדי לעשות זאת נצרך להבין את מושג הזמן ללא להסתמך על ההוויה.
  • שכחת שאלת ההוויה: העת המודרנית שכחה את שאלת ההוויה נובעת מהשאלה עצמה (ולא מהאדם). הדרך שבה השאלה הזו מובנת עד עתה (בדעות הקדומות) מביא לשכחה שלה.
  • הדעות הקדומות ביחס לשאלה ההוויה נובעות מהשאלה עצמה: הדעות הקודמות – אוניברסאליות, אי מוגדרות ואינטואיציה – הן אינם מושג מוטעה. יש סיבה להתגבשותם.

שאלת ההוויה כקו המדריך בדיון של היידגר בהוויה

  • ·         שאלה מחייבת קדם הבנה: מזה לשאול שאלה. כל שאלה מניחה הבנה כלשהי מראש (אי אפשר לשאול בלי לדעת כלום). המצב בו אנחנו נמצאים ביחס לשאלת ההוויה הוא כזה שבו אנחנו מבינים משהו.
  • ·         כדי להבין את הוויה צריך להבין את המבנה של שאלת ההוויה.
  • ·         ההבחנה האונטולוגית-  בין יש לבין הוויה: ההוויה אינה נושא (לא ניתן לומר Being is X),

–         ההבחנה האונטולוגית היא מקרה פרטי של העיסוק הכללי בשאלה: הבחנה בין "למי אנחנו מפנים שאלה" לבין "מה אנחנו שואלים".

–         יש אפשר לבטא במשפטי חווי. הוויה לא.

–         טעות היסטורית נפוצה בפילוסופיה לדוג' שפינוזה שה"עצם" שלו הוא יש והוויה ביחד.

–         ההוויה לפי היידגר היא מה שמאפשר את היש.

–         השאלה היא: מהם התנאים המאפשרים ליש להופיע כיש?

–         השאלה הראשונה של הפנמנולוגיה הופכת להיות אונטולוגית ולא אפיסטמולוגית.

–         בשפה: בין Being  ל-entity.

  • ·         אנחנו לא יכולים להבין מזה להיות באופן בלתי תלוי בזה שמישהו מבין את השאלה.
  • ·         השואל של השאלה הוא מונח ה-"דזיין" של היידגר. שאלה מניחה מישהו ששואל אותה.

היידגר קראו עוד על הפילוסופיה של מרטין היידגר מתוך סדרת הפילוסופים הגדולים

בודהה על משמעות הסבל והאושר

האם הרצון שלו באושר הוא המקור לכל הסבל שלנו? רעיון הסבל עומד ביסוד תורת הבודהיזם ובבסיס הדרך להשתחרר ממנו שהציע בודהה

ללמוד טוב יותר:

לקבל השראה:

להפעיל את הראש:

להשתפר: