היידגר ושאלת ההוויה

היידגר ושאלת ההוויה

פילוסופיה קונטיננטלית-סיכומים

היידגר: הזמן כאופק של שאלת ההוויה: השוואה היראקליטוס וקאנט

  • לפי היידגר אי אפשר לחשוב על משהו חוץ (על)–זמני: על פניו נראה כעמדה הרקליטית (אין שום דבר קבוע ולכן אין שום דבר חוץ-זמני). היידגר יגיד: שלושת התחומים הם זמניים – הפיסי, הלוגי (דווקא נתפס כעל זמני והיידגר יגיד שהוא זמני), הפיזי. צריך להבין כל יש כזמני. אין קיום של אידאות שהוא מחוץ לזמן.
  • ·         קאנט – הסכמטיזם:

–         כל הקטגוריות הם מבנים זמניים (לדוג' סיבתיות), או מבנים של הבנה של מבנים זמניים. דרך האופנים השונים שניתן לחשוב על הזמן => אנחנו מבינים את האופנים השונים של מזה להיות.

–         היידגר קאנטיאני לגמרי במובן הזה.

  • ·         מה מבדיל אותם?

–          העמדה הקנטיאנית (הסכמטיזם עוזר לקשר בין ההסתכלות לקטגוריות) קודם כל דנה בקטגוריות ובצורות ההסתכלות ורק אז בזמן (סכמטיזם) כמקשר בין הקטגוריות להסתכלות.

–          הסכמטיזם ראשוני: לדעת היידגר הסכמטיזם קודם לקטגוריות ולהתסתכלות: הסכמטיזם הוא ראשוני וההסתכלות והמחשבה הם סוג של הפשטות שלו.

הזמן כאופק של שאלת ההוויה: הרעיון המרכזי בספר

  • הזמן כתלוי בהוויה (הזמן הוא דרך מרכזית אצל היידגר להבנת ההוויה): היום אנחנו תופסים את הזמן ביחס למושג ההוויה (ולא להפך): הווה זה מה שקיים, העתיד עוד לא וכו'. אנחנו מבינים את הזמן על פי קדם הבנה של מזה להיות/מושג ההוויה.

–          אם אני רוצה להגיד שהזמן הוא האופק של מושג הוויה, אני חייב להניח את הזמן לפני שיש לי את מושג הוויה.

–          חייבים לחשוב על זמן בלי להניח את מושג ההוויה: הרקליטוס חושב על התהוות ביחס למושג ההוויה והזמן כמו שאנו תופסים אותו. וזה לא בסדר: אנחנו מניחים משהו שלא ניתן להתבסס עליו.

  • נענה על השאלה הגדולה של היידגר דרך הזמן.
  • ·         סיכום: אי אפשר לחשוב על תחומים על זמניים + צריך להבין את הזמן בניתוק משאלת ההוויה.

למה שאלת ההוויה נשכחה – הסעיף הראשון:

  • אי תלות באדם: אנחנו לא צריכים להבין את השכחה של שאלת הוויה ואת החזרה של שאלת ההוויה כשאלה שתלויה באדם (לדוג' לא בא לנו לחשוב עליו כי כבר התייאשנו).
  • ·         השכחה של השאלה הזו היא בגלל המובן של השאלה – היא נשאלה בדרך לא מדויקת. השכחה אינה מקרית, אלא היא פונקציה של אופן המחשבה שלנו על השאלה.
  • ·         מה שמטעה אותנו לפי היידגר זה שאנחנו מסתכלים על שאלת ההוויה באופן רפלקטיבי.
  • ·         הדעות הקדומות ביחס למושג ההוויה (גם הן נובעות מהשאלה עצמה ולא מטעות):
  1. מושג האוניברסאליות: זה נראה לנו כאילוץ בסיסי על המושג. זה יהיה חסר תוכן, משהו שאינו ניתן להגדרה. הופל להיות מושג ריק.
  2. אי-מוגדרות: כשאנחנו מנסים להגדיר הוויה, אנחנו מתייחסים אליה במשפט נושא-נשוא ואז אנחנו הופכים את ההוויה ל"יש". אבל ההוויה מובחנת מ"יש". לכן, כל ניסיון להגדיר הוויה, כבר מניח קדם-הבנה של השאלה. Being is X.
  3. המובנות מאליו של השאלה – אינטואיציה (מיידי): מחד חיינו מבוססים על השאלה הזאת ואנחנו עונים עליה באופן אינטוטיבי, אחרת אין להם משמעות, מאידך לאינטואיציה אין תוכן מוגדר, ולכן היא מובילה לשכחה של שאלת ההוויה.
  • ·         לאור הדעות הקדומות צריך לפי היידגר לשאול מחדש את שאלת הוויה.

שאלת ההוויה

  • נוסח השאלה של היידגר: "מה המובן של הוויה?" מובן במשמעות אינטואיטיבי-פנמנולוגי האופן בו אנו תופסים את ה"להיות".
  • הזמן הוא הדרך להבין את מושג ההוויה. כדי לעשות זאת נצרך להבין את מושג הזמן ללא להסתמך על ההוויה.
  • שכחת שאלת ההוויה: העת המודרנית שכחה את שאלת ההוויה נובעת מהשאלה עצמה (ולא מהאדם). הדרך שבה השאלה הזו מובנת עד עתה (בדעות הקדומות) מביא לשכחה שלה.
  • הדעות הקדומות ביחס לשאלה ההוויה נובעות מהשאלה עצמה: הדעות הקודמות – אוניברסאליות, אי מוגדרות ואינטואיציה – הן אינם מושג מוטעה. יש סיבה להתגבשותם.

שאלת ההוויה כקו המדריך בדיון של היידגר בהוויה

  • ·         שאלה מחייבת קדם הבנה: מזה לשאול שאלה. כל שאלה מניחה הבנה כלשהי מראש (אי אפשר לשאול בלי לדעת כלום). המצב בו אנחנו נמצאים ביחס לשאלת ההוויה הוא כזה שבו אנחנו מבינים משהו.
  • ·         כדי להבין את הוויה צריך להבין את המבנה של שאלת ההוויה.
  • ·         ההבחנה האונטולוגית-  בין יש לבין הוויה: ההוויה אינה נושא (לא ניתן לומר Being is X),

–         ההבחנה האונטולוגית היא מקרה פרטי של העיסוק הכללי בשאלה: הבחנה בין "למי אנחנו מפנים שאלה" לבין "מה אנחנו שואלים".

–         יש אפשר לבטא במשפטי חווי. הוויה לא.

–         טעות היסטורית נפוצה בפילוסופיה לדוג' שפינוזה שה"עצם" שלו הוא יש והוויה ביחד.

–         ההוויה לפי היידגר היא מה שמאפשר את היש.

–         השאלה היא: מהם התנאים המאפשרים ליש להופיע כיש?

–         השאלה הראשונה של הפנמנולוגיה הופכת להיות אונטולוגית ולא אפיסטמולוגית.

–         בשפה: בין Being  ל-entity.

  • ·         אנחנו לא יכולים להבין מזה להיות באופן בלתי תלוי בזה שמישהו מבין את השאלה.
  • ·         השואל של השאלה הוא מונח ה-"דזיין" של היידגר. שאלה מניחה מישהו ששואל אותה.

היידגר קראו עוד על הפילוסופיה של מרטין היידגר מתוך סדרת הפילוסופים הגדולים

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות