הגל: תודעה עצמית – אדון ועבד

הגל – תודעה עצמית – אדון ועבד

הפילוסופיה של העת החדשה – סיכומים

מאגר סיכומים אקדמים

  • נקודת ההתחלה של הדיון של הגל במושג התודעה העצמית ויחסי אדון ועבד היא יחסי סובייקט-אובייקט.
  • מפגש בין שתי תודעות:
  • ההכרה ההדדית ביניהם: תהליך שלילות מוביל לעצמאות של כל אחת ולודאות של כל אחת בעצמה.
  • אולם, ודאות עצמית של תודעה בעצמה, היא אינה האמת, התנאי היחידי להכרה עצמית אמיתית, היא הכרה של משהו אחר בתודעה.
  • לדעת הגל ההשתוקקות לאובייקטים היא לא תנאי מספיק לקבל הכרה כי האובייקטים מתכלים.
  • המאבק על החיים והמוות.
  • המוטיבציה להתגוששות: כל אחת רוצה שהשנייה תכיר בה ותעניק לה עצמאות.
  • הרצון להחיל אובייקטיפיקציה על התודעה העצמית השנייה: הניסיון להרוג אותה מנטלית=לשלול את עצמאותה.
  • האדון מנצח:
  • האדון: תודעה עצמית בלתי תלויה, ומהותו הוא ההיות-בשביל-עצמו.
  • העבד:תודעה עצמית אשר מהותה תלויה באחר.


המסקנה של הגל: אופן ההתהוות של התודעה העצמית, תלויה בתודעה עצמית אחרת המכירה בה.

שלב ראשון – מפגש בין שתי תודעות

נקודת ההתחלה של הגל היא נקודת הסיום של הפרקים הקודמים. התודעה מכירה רק בדברים/עולם. התודעה יודעת שהיא מהווה את העולם, והעולם הוא מהותה כי היא מהווה את עצמה על גבו. התודעה משתוקקת לאובייקטים בעולם והיא מכירה את עצמה בזכותם.

פתאום התודעה פוגשת תודעה אחרת.

מאיפה הופיעה תודעה אחרת? שתי הסתכלויות:

  • שתי תודעות שנפגשות בעלמא – עד כה התודעה פגשה רק אובייקטים וכעת היא פוגשת בתודעה אחרת. אפשרות: פגשנו בתודעות אחרות גם בעבר אך התייחסנו אליהן כאובייקטים.
  • התודעה פוגשת חלק אחר בעצמה.

שלב שני – מאבק לחיים ולמוות

לפי הגל, כאשר אנו משתוקקים לאובייקט, אנו יכולים לומר מי אנחנו – באותו רגע אנו יצורים משתוקקים. כאשר אנו צורכים אובייקט, מה אנחנו עושים זה בעצם הכפפתו לאמת שלנו. אבל לאחר שאנו צורכים את מושא ההשתוקקות שלנו הוא נעלם, או שהוא השתנה בעקבות הפעולה שביצענו עליו. כעת, משהמושא נעלם, כבר אין לנו איך לקבל הכרה. לכן, ההשתוקקות לא יכולה לבוא לעולם על סיפוקה כאשר אנו משתוקקים לאובייקטים מתכלים. זה הוא תהליך אינסופי של השתוקקות שהדבר היחיד שיכול לעצור אותו הוא תודעה עצמית אחרת שתיתן לנו התנגדות והכרה.

לדעת הגל רק התקלות בהתנגדות יכולה למנע את הצריכה ובכך לעצור את ההשתוקקות האינסופית. כאשר תודעה A נתקלת במשהו שאותו היא לא יכולה לצרוך (תודעה B) והוא מתנגד לה, היא מקבלת הכרה עצמית. ההתנגדות גורמת לתודעה A להבין שקיים משהו אחר. היא עצמה משתקפת באחרות הזאת ובכך היא עצמה מקבלת הכרה.

תודעה A רוצה לצרוך או לקבל הכרה מתודעה B, אך היא לא רוצה לתת הכרה או להיצרך ע"י B. מצד שני, B רוצה בדיוק את אותם דברים. לכן, פורץ מאבק. זהו מאבק לחיים ולמוות מפני שזו שהפסידה "תיצרך" ע"י המנצחת.

למה לדעת הגל כל תודעה לא רוצה להיות נצרכת?

מפני שזה יהפוך אותה לתלויה בתודעה השנייה.

המאבק הוא בעצם על האמת. המנצחת תכפיף את המפסידה תחת האמת שלה כפי שעשתה לאובייקטים. להיות ניצרכת פרושו שהאמת שלי תבוטל ואני אהייה תלויה באמת של התודעה השנייה. רק תודעה אחת יכולה לנצח כי המאבק הוא על האמת, ואצל הגל יכולה להיות רק אמת אחת.

 

שלב שלישי – ניצחון האדון

כיצד מנצחים במאבק?

פרשנות א:

המאבק שמתאר הגל הוא על האמת, כדי לכבוש את תודעה B, תודעה A צריכה לשכנע אותה שהיא צודקת. כדי לעשות את זה A צריכה לראות את העולם דרך "עיניה" של תודעה B. המשמעות של הצעד הזה היא שעל תודעה A לנתק את הקשר שלה עצמה עם העולם. אך מפני שהעולם הוא זה שעומד במרכז הוויתן של התודעות, ניתוק הקשר איתו הוא סיכון גדול.

פרשנות ב:

המאבק הוא על האמת, של מי היא האמת האמיתית. לפי הגל על מנת להוכיח שהאמת שלה היא יותר אמיתית, תודעה X צריכה להוכיח שהיא יותר בלתי תלויה ועצמאית. בניתוקה מהעולם המנצחת מוכיחה שהיא היא לא תלויה בעולם ובחיים ולכן היא "כשלעצמה טהור"

בסופו של דבר, התודעה מוכנה לסכן יותר ושאכפת לה פחות מהחיים שלה (מהקשר שלה עם העולם), מנצחת והופכת להיות האדון.

שלב רביעי – ניצחון העבד

בשלב הבא שמתאר הגל למעשה מתגלה שהעבד הוא העצמאי והאדון הוא התלוי.

אמנם האדון זכה בכך שיש מישהו שהשתעבד אליו. אך בעצם האדון הפסיד והעבד ניצח:

  • תודעת העבד הפכה למעשה להיות אובייקט בשביל ובכך הוא חזר לנקודת המוצא של השתוקקות נצחית (שלב א). במובן מסוים, העבד ניצח, כי יש לו תודעה עצמית שמתנגדת לו ומכירה בו, עבורו כן נעצרה ההשתוקקות האינסופית.
  • האדון איבד את הקשר עם העולם ואילו עבור העבד הקשר עם העולם התחזק כי כעת הוא מאושר ע"י האדון.

מסקנה סופית

  • מנקודת המבט של שתי תודעות שנפגשות בעלמא יש תודעה עצמית רק אם יש תודעה עצמית אחרת, אנחנו תמיד תלויים. חלום אי התלות היה חלום שווא, אנחנו זקוקים להכרה, זיהוי, כבוד והערכה. דינאמיקת אי השוויון שתיאר הגל הייתה הכרחית להבנה הזו. כתוצאה מהאכזבה נכנסים לשלב הסטואי.
  • מנקודת המבט של תודעה אחת שהתפצלה:

בסך הכל חלה התקדמות ושיפור שקרה לתודעה האחת. בסוף הפרק הקודם הבנו שהתודעה משתמשת בכל העולם החושני רק כאמצעי. בתחילת האדון והעבד התודעה עומדת במרכז והעולם נסוג.

בפסקאות האחרונות של האדון והעבד הגל אומר שרוממנו גם את העולם ביחס לתודעה העצמית. כעת העולם הוא לא רק המתווך של התודעה לחזור לעצמה. החלק שהפסיד, דבק באובייקט. כלומר חלק מהתודעה (כי כרגע אנו מניחים שמדובר באחת שהתפצלה) דבק בדבריות, ולכן העולם חוזר להיות חשוב לתודעה. החלק בתודעה של העבד מעוגן היטב בעולם.

שני הצדדים, האדון והעבד כשני תהליכים בתוך התודעה עצמה, עברו תהליך. בסיום התהליך אנו רואים שהתודעה עלתה קומה. לא במקרה אחרי הפרק הזה הגל עובר לדבר על פילוסופיה. הזהות העצמית לפי האדון והעבד היתה בעצם האובייקט, כי היא הבינה את עצמה רק בתיווך של האובייקט, כי הבינה את עצמה רק כתופסת אובייקטים. אבל, פילוסופיה דורשת שהסובייקט יוכל להכיר את עצמו ואת המחשבה שלו. לפני האדון והעבד לתודעה אין יכולת לפנות פנימה.

איזה תהליך עברנו מסיום הפרק הקודם ועד סיום האדון והעבד

בתחילה היתה איזושהי הבנה עצמית קטנה, התודעה לפי הגל כן הבינה שהיא מבינה את עצמה דרך העולם. אבל כעת התודעה יכולה לנתק את עצמה מהדברים. התודעה כעת יכולה להגיע לרמה של מחשבות מופשטות, ובד בבד להחזיק את הדבריות. אנחנו שוקעים במחשבות, אך עדיין חרדים כי אנו יודעים שאנו זקוקים לעולם, אין לנו שלווה ואנו לא יכולים שלא להימצא בחרדה. אנחנו מתפלספים אבל אנחנו יודעים שלהתפלספות יש קשר לדברים.

לסיכום:

לפי הגל הפעולה הכפולה של התודעה רוממה את הדברים. אבל ההתרוממות רוויה בפחד. יש פילוסופיה, אבל יש גם את המציאות המטרידה של החיים.

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות