קאנט – ה"אני" ,אחדות טרנסנדיציאלית של האפרצפציה

קאנט – ה"אני" ,אחדות טרנסנדיציאלית של האפרצפציה

הפילוסופיה של העת החדשה – סיכומים

מאגר סיכומים אקדמים

האחדות המרכיבה של האפרצפצייה:

  • מלווה כל דימוי.
  • יש מודעות למחשבה (אפרציפציה – אני מודע לחשיבה של עצמי).
  • ה"אני החושב" לא ניתן לבידוד (אי אפשר לנתק אותו מהדימוי).
  • ל"אני החושב" אין ממשות אונטולוגית.
  • התוקף האובייקטיבי ל"אני חושב" תלוי בהרכבה ובמודעות להרכבה: אם יש הרכבה סימן שיש מי שהרכיב (כי יש כמה דימויים). לא יכול להיות קישור ללא קושר.
  • האני החושב תלוי בהרכבה. ההרכבה תלויה באחדות הריבוי.
  • הסובייקט-אובייקט => תלות.

לדעת קאנט אחדות האפרציפציה הכרחית לחשיבה כי בלעדיה לא נוכל לעשות פעולה של קישור. (אין היררכיה בין אחדות הריבוי לבין האחדות המרכיבה של האפרצפציה)

בתחילת סעיף 16 קאנט טוען שקיים דימוי של 'אני חושב' שמלווה את כל דימויינו. ה'אני החושב' הזה חייב להיות זהה לעצמו בכל מופעיו מפני שאחרת לא נוכל לומר שכל הדימויים שלנו הם אכן  שלנו. אבל, כדי שהזיקה בין הדימויים ובין ה'אני' תוכל להתבצע, לא מספיק שכל הדימויים יהיו מלווים באיזשהו דימוי של 'אני חושב', אלא חייבת להתקיים פעולה של הרכבה וחייבת להיות מודעות לכך. רק לאחר שביצענו הרכבה של הדימויים, ורק אם אנחנו מודעים לכך שביצענו הרכבה, אנחנו יכולים להבין שחייב היה להיות מי שירכיב, ומי שהרכיב הוא ה"אני החושב". לפי קאנט פעולת ההרכבה והמודעות לה גורמות לנו "לשים לב" לכך שחייב היה להיות מי שירכיב, והוא 'אני חושב'. האחדות הזו (האני) שמצאנו נקראת – האחדות המקורית המרכיבה של האפרצפציה.

לדעת קאנט אחדות האפרצפציה היא הכרחית לחשיבה, מפני שבלעדיה לא נוכל לבצע כל פעולה של קישור (המשמעות היא שלא נוכל לבצע שום חשיבה). איך זה משתלב במהלך הכללי של קאנט?  כאמור, ה'אני החושב' הוא דבר שמלווה את כל הדימויים, משמעות הדבר היא שאחדות האפרצפציה היא בעצם קודמת אפריורית לכל הדימויים. כלומר מצאנו שיש, במילותיו של קאנט, אחדות מרכיבה שהיא הכרחית לחשיבה.

נשים לב:

  • ה"אני" הוא לא אמפירי, אלא הוא תנאי הכרחי של המחשבה.
  • ה"אני" לא יכול לבוא מהחושניות ולכן אנו נאלצים להניח את קיומו.
  • אין מובן ל"אני" ללא הפעילות של ההרכבה, בלעדיה הוא יהיה חסר מובן.
  • ·         האחדות המרכיבה של האפרספציה היא החוקיות של התודעה. זה לא "אני" שמכיר את עצמי כבעל מאפיינים מסוימים.
  • יש הבדל בין אחדות הריבוי לאחדות של האפרצפציה. אחדות הריבוי היא האחדות של הכיסא והמתכת ב"גוף". אחדות האפרצפציה היא מה שאנחנו מניחים/מסיקים שקיים אחרי שאנו מודעים לכך שאיחדנו דימויים שונים תחת מושג ה"גוף".

 

השלכות:

פתרון ליום.

פתרון לבעיית הסוליפסיזם שהופיעה אצל דקארט.

הסובייקט הופך תלוי לאובייקט.

השיפוט + החלל והזמן הופכים להיות הכרחיים ותלויים ב"אני החושב".

 

משפט לסיום: החלל והזמן, והשיפוט מקבלים משמעות חדשה כי הם הופכים להיות תלויים באחדות המרכיבה של האפרצפציה.

 

מה למדנו אצל קאנט על התודעה?

כדי שיהיה קישור צריך להיות קושר. לכן, עלינו להניח תודעה, שמבצעת את הקשירה. התודעה הזו היא ייצוג בעל שכל, וזה ה"אני".

לא רק שיש חוקים הכרחיים בעולם אלא גם מתכוננת (מ"כינון") תודעה/סובייקט, ומה שמכונן אותה הוא הפעילות שהיא עושה. יש תודעות בגלל שיש להן יכולת לארגן את העולם סביבן באופן שמאפשר להן להכיר את העולם. יש תודעה עצמית שמכוננת עצמה ע"י זה שהיא הופכת מושא להיות משהו עבורה.

בהמשך נראה – ההכרח של הקטגוריות נובע מהכרח עמוק יותר, שהוא ההכרח של קיום "אני". כדי שנהייה מסוגלים לומר "אני" חייב להתקיים שימוש בקטגוריות. בעתיד נגיע למסקנה: הסובייקט והאובייקט מותנים אחד בשני. יש סובייקט כי יש אובייקט ולהפך. כדי שהתודעה תהייה קיימת היא צריכה שיהיו אובייקטים. יש אובייקט רק אם יש סובייקט שיבצע את הפעולה של הקישור. אין קדימות בין האובייקט והסובייקט, ולא ניתן להעלים אחד בלי להעלים את השני. לדעת את האובייקטים משמעו לדעת את עצמינו.

בהמשך נראה גם למה לדעת קאנט האובייקט הוא לא סובייקטיבי לחלוטין. הסיבה תהיהה שהאובייקט הוא תוצר של הפעלת מערכת כליים אובייקטיבית (הכרחית ואפריורית), לא סובייקטיבית או אסוציאטיבית.

המהלך הזה מצדיק את הטענות של המהפכה הקופרניקאית של קאנט.

 

מה המעמד האונטולוגי של האחדות המרכיבה של הפרספציה? היא עיקרון. דבר צורני, לא דבר ישי. התנאי העליון לחשיבה.

 

מענה של קאנט ליום

הצעד המתואר בסעיף הזה עונה ליום בבת אחת גם על ביקורת ה"אני" הרציף בזמן וגם על מציאות אובייקטיבית של מושאים. יום אומר שמקבלים את הדימויים ואח"כ מבצעים פעילות רפלקטיבית. אבל קאנט אומר שכבר ברגע שיש דימוי הכי ראשוני, כבר אז הופעל ה"אני". הטענה של קאנט היא בסיסית יותר ולכן הוא "מנצח" את הטיעונים של יום.

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות