ג.ו.פ. הגל: הפנומנולוגיה של הרוח מהי טענתו היסודית של החיבור?
כיצד יש להבין את מושג הרוח? מהם האפשריות השונות להבנת טענתו המרכזית של הגל בפנומנולוגיה של הרוח.
תולדות הפילוסופיה החדשה – סיכומים
שני רבדים בהגות הגל. שני מושגים: מטאפיזי, פילוסופי/מושגי. הגל, ההתפתחות של הפילוסופיה של המושגים, ניתן לדון בכל שלב בנפרד, אך ההתפרסות של הדיון היא האופן שבו ההוויה, היש, בא לידי ביטוי. ברגע נתון אנו עשויים לדון בשלב ספציפי בדיון הפילוסופי, במושגים הפנימיים שלו, אך בכך עלינו להתעלם מן הכוליות השלמה, שהיא הבירור המטאפיזי, מהי הוויה, האמת, היש המוחלט, שאותו איננו יכולים לדעת בוודאות (במונחי קאנט). כאשר אנו שואלים על הדיון ב'ודאות החושים' אצל הגל, אנו בודקים אם הוא צודק או לא, אך לכך יש רובד נוסף, שהדיון עצמו הוא חלק מן האמת של הכוליות. הגל תמיד מתנהל בשני הרבדים הללו ועלינו לזכור זאת. מ' – באנלוגיה לגוף, אם אנו שואלים מיהו האדם, עלינו להתבונן בו באופן כוללני, על כל ההיסטוריה שלו, זה לא מונע מאיתנו לדון בפעולה ספציפית שלו ברגע מסוים.
דיאלקטיקה. קאנט, יצר את הסטרוקטורה הא-היסטורית, הגל – התודעה מתנסה במשהו, בקטגוריות שמתארות אותה, ההתנסות עשויה לומר שברגע מסוים האמת היא בהתנסות החושים – יום. ברגע אחר האמת עשויה להיות אחרת, קנטיאנית למשל. בכל אלו יש גרעין של אמת. הגל נותן לכל עמדה מספיק חבל בשביל לתלות את עצמה – זו הדיאלקטיקה. העמדה מתפרקת מתוכה, מתוך חקירה עצמית. הגל חושב שיש בתהליכים האלו של התלייה העצמית, התכנסות למשהו גדול יותר. הרציונאליות של האדם היא בהתנסות בכל מיני סוגים שונים של רציונאליות. הרציונאליות אינה מקבילה ללוגיקה, אלא הא מוצאת ביטוי גם במקרה של אנטיגוניה, למשל. בכל סוגי הרציונאליות ביחד, בסוף אנחנו מסבירים מהי רציונאליות, קבלת הדבר השלם. זהו החידוש של הגל אחרי קאנט, האמת, כפי שאנו תופסים אותה, מתפתחת, היא אינה קבועה לנצח.
הויכוח של הגל עם האמפיריציזם, הוא חלק מהביוגרפיה של האמת המטאפיזית, רצף הסיפורים הללו כמשתרשרים אחד מן השני, הוא התיאור של האמת, ההוויה, הרוח.
האמת הסופית – הלימה מלאה. הגל, האמת בסופו של דבר, היא תיאור מסוים שלא מוצא את המניעים לפירוק העצמי שלו, תוכן קבוע, סטבילי. היציבות הזו היא האחדה בין הוויה למחשבה, התוכן נחשב על ידי מערכת מושגית שהולמת אותו באופן מלא, ללא שארית. אצל קאנט הייתה שארית, הוא מצא הלימה למערכת המושגית רק בתחומי הניסיון, הגל מבקש להגיע להלימה מלאה, גם מעבר לתחומי הניסיון. הגל, יש משהו נתון, צריך לתת את עקרון ההתפתחות של ההגעה למצב הזה, מבחינת הגל זה נותן תיאור יותר מובן שלו.
הטיעון ההיסטורי. מ' – הגל, כדי להסביר את התנאים של הדבר, אפשר לפעול בשתי דרכים: כמו קאנט – לתאר את התנאים ההכרחיים לקיומו של הדבר לפני, כמו הגל – לתאר את הגניאולוגיה שהביאה להיווצרות הדבר הזה לפני. לפי הגל, ההסבר השני הוא המלא יותר. אם נכליל זאת על ההוויה האנושית כולה, ההסבר שלה יהיה תיאור ההתקדמות של הרוח, הוא האמת המלאה.
שימה-לעל – Auphebung. בכל טענה יש דברים שנשארו מן הטענות הקודמות לה. כל טענה דוחה שלבים קודמים אך שומרת גרעין מתוכם. ז'אנר ספרותי Bildug, רומני חניכה, התחקות אחר הרצונות, השאיפות (ויליאם מייסטר של גתה), הפעולות שלו. הגל, עושה רומן חניכה להוויה עצמה. תומאס מאן, הר הקסמים, הוא גם רומן מודרני שדן עם הגל. מ' – מה לגבי 'דיוקן האמן'?
על פניו, יש אינסוף אפשרויות לתיאור הפנומנולוגיה של הרוח, הגל פתח את האפשרות לאמירה שאין אופן אחד ויחיד לתיאור, אלא אינסוף כזה (כמו שאולי אנחנו חושבים היום). ההוויה, בניגוד לפרמנידס, היא לא קבועה, היא מתבטאת בקשרים שלנו, באמנות שלנו, ברעיונות שלנו, ביחסים שלנו, זה מה שיש. מ' – האם הטענה המודרנית בדבר תיאורים נרטיביים שונים של ההיסטוריה, היא עצמה לא שלב נוסף בהתפתחות של הרוח? פיני – יותר קל לוותר על האמת המטאפיזיקה, ולהישאר עם הסיפורים הקונטינגנטיים, שיש רק פרשנות, ואין אמת שכל הפרשנויות, במידה זו או אחרת, מצביעות עליה. הגל, חשב שהוא פתר את הבעיה של הדבר כשלעצמו של קאנט, כאשר למעשה ייצר הרבה דברים כשלעצמם.
תורת ההכרה של הגל. הגל מעלה ביקורת על תורת ההכרה. הוא מבקר את הרעיון שצריך לבדוק את המכשיר. האדם הוא אינסטרומנט שנועד להכיר משהו מחוצה לו. הפילוסופיה מאז ד', ברציונליזם ובאמפיריציזם,
המכשיר הזה, תמיד, כאשר הוא יבקש להכיר את האובייקט שמולו, מכתים את הדבר הזה בצורתו שטבועה בו. הפילוסופיה שבודקת זאת, לא תוכל להתגבר על המתח הזה, היכולת היא תמיד כזאת שכאשר היא תבוא לידי פעולה בעולם, היא תכתים את הדבר שהיא רוצה להכיר. כל הפילוסופים הללו רוצים ללמוד לשחות בלי לקפוץ למים. מה שאפיין אותם, החשש שלהם מטעות הפך לטעות בעצמה. The fear of error became the error itself. כך הגל טוען שכל הפרוייקט האפיסטמי לא יכול להצליח. שוב, להגל יש הברקות בדיונים הספציפיים, אם אתה כל הזמן במקום להתנסות, שואל מהם הכלים שבאמצעותם אני מתנסה, לא מלמד אותך על ההתנסות. כדי ללמוד על הדבר, עלייך להתנסות. צריך להתחיל באמת החלקית, לצבור אמיתות ולהמשיך הלאה. עלינו להתחיל מהתודעה הטבעית, היומיומית וממנה להגיע אל התודעה הפילוסופית. צריך להשתמש בתודעה הטבעית כסולם לתודעה הפילוסופית. בביטוי מאוחר – אין שפה בלי דוברי שפה, בלי משחקי שפה.
הטיעון נגד ודאות החושים. הגל מציע תיאור אחר לידע מן החושים. איך אנחנו יודעים שכל אחד מאיתנו מפעיל מערך כל כך סבוך כאשר אנחנו רואים אנשים פועלים באופן יומיומי? הגל מוכיח את הטענה הקאנטיאנית, שאנחנו חייבים מערכת מושגית על מנת להתנסות בעולם, באופן פשוט ביותר. הגל, אין לנו שמץ של מושג, 'זה', 'כאן', 'פה', 'שם', אינם יכולים להיות מחולצים מידיעה חושית, הם חייבים להניח אוניברסליות. פשר המושגים הללו מראה כי קיימת סכמה מושגית שקודמת לאפשרות שלנו להתנסות בדבר כלשהו בעולם. הטיעון השני, יראה שחייבת להיות לנו תודעה עצמית. יש לזכור שהויכוח האפיסטמי הספציפי, קשור לעניין המטאפיזי הרחב.
