ביקורת ופרשנות

אסתטיקה: סיכום מאמר ט' – ביקורת ופרשנות

סיכום:

האם עניינה של הביקורת והפרשנות באמן וכוונתו?

טיעון א: 1.המבקר צריך לדון ביצירה 2. יצירה ויוצר הם דבר נפרד => 3. המבקר אינו צריך לעסוק באמן.

טיעון ב: הסקות מהיצירה אל האמן מרחיקות אותנו מנושא הדיון שלנו (היצירה). הסקות מהאמן ליצירה הן מיותרות כי כל מה שנחוץ לנו אמור להימצא ביצירה עצמה.

-אנו חוקרים את הערך לפני חקר ההיווצרות. קודם שירה נחשבת למצוינת, אחר כך אנו מתחילים לתהות לגבי המשורר.

בביקורת, כאשר משתמשים במושגים כמו "אינטליגנטי" או "יומרני" וכו' מתארים בתכונות אנושיות את היצירה, או שמא את היוצר? האם החלה על אחד מבטלת את ההחלה על השני? האם אפשר לדבר רק על אותו חלק בנפש האמן שנחשף ביצירה ומתבטא בה?

בירדסלי טוען כי האמן יוצר דובר דרמטי שהוא מביע תוכן היצירה ואליו יש להתייחס, אך האם אפשרי ש"דובר דרמטי" יהיה חכם, שנון ורגיש אם האמן אינו כזה? הפרודיה והאירוניה גם מצריכות לשם הבנתם את הידע כי אדם מסוים כתב את הטקסט דנן.

ואם שפה היא דבר פומבי, הרי מרגע שטקסט נכתב, אם נרצה להבינו, מוטב להשתמש במילון מאשר לשאול את המחבר.

חבר'ה:

בירדסלי – האמן יוצר "דמות\דובר דרמטי" הקיים בטקסט ואליו יש לייחס את מאפייני היצירה.

אלן טורמי (Tormey)  – אם אמנות היא ביטוי לרוחו של האמן אין היא נבדלת מכל פעילות אנושית אחרת. אם נבדיל בין אמנות ללא-אמנות, ודאי נטען כי באמנות דברים שאינם נמצאים במקום אחר, ועל כן לא ניתן לערב בשיח על אמנות דברים שאינם שייכים לאמנות, אלא נוכל לעסוק רק במאפיינים הייחודיים והבלעדיים של האמנות.

סארטר – ניתן לזהות את האמן בבחירות שהוא עורך ביצירה, כאשר הוא בוחר בדבר אחד ולא באחר.

אסתטיקה: מבוא פילוסופי

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות