שפינוזה: עצם, תואר, אופן

שפינוזה – עצם, תואר, אופן

תולדות הפילוסופיה החדשה – סיכומים

החלק הראשון של אתיקה על אלוהים ועל היש קודם לשאלות על ההכרה שמופיעות בחלק השני (ולכן הן משניות) של ספרו של שפינוזה. בסופו של דבר ניתן לומר שעל פי שפינוזה אין הבחנה בין סדר ההכרה לסדר הדברים (לעומת דקארט שיצר היפוך הסדר בין ההכרה לסדר הדברים).

בחלק הראשון של אתיקה שפינוזה מעוניין להוכיח את קיומו ההכרחי של אל אינסופי שהוא עצם היחיד, סיבת עצמו, בעל אינסוף תארים ונצחי. הספר נפתח במספר הגדרות:

כבר בתהחלה עולה דבר מוזר בהגדרות של שפינוזה: "…אני מבין…".

יש שני אופנים שבהם תופסים הגדרה (החל מעידן אריסטו):

הגדרה מילולית  – הגדרה שהיא קונבנציה מסויימת, לגבי איך אני קורא לדבר שאני נתקל בו. אין מדובר בתפיסת מהות הדבר אלא הסבר השימוש במילה. כך למשל הגדרות במילון מאפיינות את המילה ולא מסבירות מהות של דברים. בחלק מהמקרים במתמטיקה משתמשים בהגדרות מסוג זה: למשל שפינוזה חושב כך בסעיפים 95-97 במאמר על תיקון השכל ובעמ' 82', משפט 8 באתיקה (עיון). כך למשל הגדרת "המקום הגאומטרי שבה נמצאות כל הנקודות הנמצאות במרחק שווה מנקודה מסויימת" בתור "מעגל" היא הגדרה מילולית.

הגדרה מהותית

שפינוזה משתמש במילים "אני מבין" כאילו שמדובר בהגדרות מילוליות, אבל אין הוא חושב שמדובר בהגדרות מילויליות. הוא חושב שמה שהוא מוצא מאפיין את מהות הדבר. העובדה שמכאן הוא מצליח לתאר באופן כולל את העולם מעידה על כך שמקור הוא הצליח לתפוס את מהות הדברים בהגדרות שלו.

המונחים המרכזיים של שפינוזה:

עצם

תואר

אופן

 

התמונה של העצם אצל שפינוזה היא לא של מצע שיש לו מאפיינים מסויימים. העצם אינו חומר ראשוני. התארים הם אופנים שבהם העצם מובע. יחס ההבעה הוא מרכזי ומקשר בין השניים. העצם יכול להיות מובע באופנים שונים. הכוליות באה לידי ביטוי במחשבה, בהתפשטות, בחומר וכו' – כל אלה הם תוארים של העצם [אלה הדרכים שבהם האל מתבטא בעולם].

אופן היא דרך שבה התואר מתבטא. האופן תלוי בתואר ומובן מתוכו ויכול להיות אינסופי או לא. למשל – צבעים: צהוב הוא תואר שבא לידי ביטוי באופנים שונים ומרובים (צהוב בסוודר, בתיק ובפרחים). מחשבה: הינה תואר אבל יש לה הרבה אופנים. ההבדל בין תואר לאופן הוא שתואר עומד בפני עצמו, אינו תלוי וכדי להבין אותו לא צריך משהו אחר. לדעת שפינוזה שני התארים היחידים שאנחנו מכירים הם התפשטות ומחשבה.

בסופו של דבר יש עצם אחד בעולם ולו הרבה אופנים שהתארים של אותו עצם באים לידי ביטוי בהם.

מהלך ההוכחה של שפינוזה

חשוב להבין את רעיון היחידות של העצם, והוא מייחד את תורת של שפינוזה. לכאורה נניתן לחשוב על ריבוי של עצמים בעלי תואר מסויים. ע"פ דקארט יכולים להיות עצמים שונים חושבים, ריבוי מספרי של עצמים בעלי מהות מסויימת. לדעת שפינוזה, זה יכול להיות רק לגבי מהויות שקיום אינו חלק מהן – שהקיום הוא חיצוני למהותן. אני יכול לחשוב על תואר המחשבה כמתקיים בריבוי אבל הקיום במקרה זה נפרד מהמהות (מהמהות עצמה לא כוללת ריבוי). אם הקיום הוא בלתי נפרד מהמהות לא יכול מצב שיהיה ריבוי של עצמים מסוג זה. אם המהות – ממהותה להתקים – לא יכול להיות שיהיה יותר מאחד שמתקיים. לפי שפינוזה לא יכול להיות משהו אחר בעל אותה מהות עצמה. יכולה להיות מהות נפרדת שגם מהותה להתקיים, בעלת תארים שונים לחלוטים. על מנת למנוע אפשרות זאת דרוש שכל התארים האפשריים יהיו שייכים לעצם הראשון המקורי – כלומר אם קיים עצם ראשוני שמכיל את כל התארים, אזי הוא יחיד.

ללמוד טוב יותר:

לקבל השראה:

להפעיל את הראש:

להשתפר: