מחשבה מדינית: פולביוס
פולביוס חי בין 202 לפנה"ס לבין 118. יווני שבזמן שהוא אסיר מלחמה הוא מתיידד עם אחד ממובילי החברה הרומאית וקושר את חייו עם רומא. כשהוא משתחרר הוא כותב, ומה שמאוד מעניין אותו הוא הצלחתה הגדולה של רומא. פולביוס שואל – מה הביא להצלחתה של רומא? אחת הסוגיות המרכזיות בספרו ההיסטורי הוא נושא זה, ובעקבות כך הוא דן בסוגיית הסוגים של המשטרים ומה המשטר הטוב. הוא מקשר את הכול לפיזיס והנומוס אבל בצורה שונה ממה שראינו אצל אפלטון ואריסטו.
חוקת המדינה: סיבת היסוד של ההצלחה או הכישלון בפוליטיקה
"בכל המאורעות יש לראות כסיבת יסוד של ההצלחה או הכישלון את חוקת המדינה, כי ממנה… נובעות לא רק כל הכוונות ותוכניות הפעולה, אלא גם ההצלחה בביצוע"
לפי פולביוס יש חשיבות גדולה למה שבן אדם בונה. יש חשיבות לסדר, הוא חושב שבני האדם זקוקים לחוקים, ואם הם יחיו לפי רצונם, אז הם יחיו לפי הטבע הנמוך. יש צורך למצוא אמצעים שהם בלמים על האזרחים והתושבים שישמרו עליהם בקו הנכון.
מעגל המשטרים בהיסטוריה
שליט יחיד ראשוני (מונרכי) (חיפשו מישהו עם תכונות טובות – זהו המשטר הטבעי, הראשוני) -> מלוכה (מיסוד המונרכיה באמצעות מלך שמוריש את מקומו לבנו הבכור) -> טבע האדם מכניע את השולט ויש מעבר לטיראניה (הבנים של הבנים של השליטים הראשונים הם פחות ערכיים -> ייש קבוצה של האליטה שלא מעוניינת במצב הטיראני – אריסטוקרטיה -> מפסיקים לחשוב על טובת הכלל ומתחילים לחשוב על טובת עצמם – אוליגרכיה -> ההמון מתקומם ויוצר את הדמוקרטיה אשר מייצגת את הטוב -> מתדרדרת לאוכלוקרטיה שקרובה לאנרכיה -> מלוכה
"זהו מעגל המשטרים, וזהו דין הטבע שלפיו החוקות לובשות ופושטות צורה ושוב חוזרות אל צורתן המקורית. מי שתפס דברים אלו בבהירות אפשר שיטעה בקביעת משך הזמן באשר לעתידה של מדינה מסוימת, אולם בוודאי לא ישגה בנוגע לנקודה שבה היא נמצאת בעלייתה, בשקיעתה או בהשתנותה, אם ישפוט אותה בלי דעה קדומה או קנאה"
תמיד נדע מה מה יקרה בעתיד, גם אם לא נדע בדיוק מתי.
הוא רואה ברומא ויוון (ספרטה) משטרים שהתמודדו עם העניין הזה.
המשטר המעורב: המשטר הטוב והיציב וביותר
אריסטו מדבר על מעמד הביניים קצת אך לא מפתח את המושג באופן מלא כל כך כמו פוליביוס. הוא שואב את הרעיון מאריסטו אך הוא מחדד ומדגיש את העניין.
"רוב רובם של אלה הרוצים ללמדנו את תורת החוקות אומרים שקיימים שלושה מיני חוקה: לאחד הם קוראים מלוכה, לשני אריסטוקרטיה ולשלישי דמוקרטיה. אך נדמה לי כי בצדק ישאל אותם השואל, אם מציגים הם את אלה בפנינו כיחידות או – חי זאוס – כטובת בין החוקות בכל מקרה, הם טועים."
"ברור הוא כי חוקה טובה יותר זו המורכבת מפרטי כל חוקי הנזכרות"
החוקה היא הדבר החשוב ביותר מבחינת שמירה על המשטר. המסגרת הפוליטית הטובה ביותר יערבב פרטים מכל אחת מהחוקות הנסקרות.
"עם כל חוקה נוצרת יחד קלקלתה כביכול, ורודפת אחריה, … כיוון שליקורגוס ראה זאת מראש, לא יצר חוקה פשוטה המבוססת על יסוד אחד, אלא איחד את כל הסגולות המיוחדות של המשטרים הטובים ביותר"
ליקורגוס הוא מחוקק חצי מיתי שהביא את החוקה העתיקה לספרטה שהיא חוקה עם משטר מעורב – מלך וגוף אליטה. יש מעין אלמנטים של משטרים שונים שהוא ערבב ביחד.
"כל יסוד יפעל כמשקל נגד לאחרים ואף אחד מהם לא יעלה בכוחו ולא יתגבר, ולע כן תישאר המדינה לאורך זמן במצב של שיווי משקל ושל איזון הכוחות. והעיקרון של מהלכי גומלין פועל בקביעות"
ליקורגוס ביקש לעצור את ההליך הטבעי של כל אחד מהמשטרים המזוקקים. הוא מעוניין להכניס אלמנטים שיגבילו כל מעמד בתוך המדינה. איזון ושיווי משקל בין המעמדות וכל מעמד שיש לו את האינטרסים שלו.
"כזה הוא כוחו של כל אחד מהיסודות להזיק ולהועיל הדדי, ובכל זאת עשויים הם בכל מקרה חירום לפעול ביחד כדרוש, כך שאין למצוא מערכת חוקה טובה מזו"
הערבוב והפיקוח יאפשר ליצור משטר שישמור על עצמו באופן הטוב ביותר
"בכל פעם שיסוד אחד מתנפח ומתנצח… מתברר שאף יסוד אינו שולט מכוח עצמו, … אלא כל יסוד עלול להפריע לכל תוכנית של כל יסוד אחר ולסכלה, ולכן אף אחד אינו מתנפח ואינו בז לאחרים. הכול נשאר במקומו המתאים"
אסור להתנפח, כי אם ינסו להשתלט מאחד המעמדות השאר יגיבו בהתאם ויהיו הרוב. הוא יפסיד.
הטענה היא שאי אפשר לסמוך על הפיזיס, ולכן האדם צריך ליצור נומוס שיעצור את הפיזיס. טבע רוב בני האדם הוא שהם יקדמו את האינטרסים העצמיים של עצמם. התועלת לפי האינטרס הופך להיות איזון ולא קידום אינטרס אישי. ריסון טבע האדם על ידי אותו טבע, ביצירת תמריצים לא להגזים בקידום האינטרס האישי. החוקה עוצרת את התהליך הטבעי ותיצור משטר יציב יותר. מדובר לא על מצב נצחי, כי המצב תמיד יכול להשתנות, אך זה הפיתרון המיטבי. הוא מייחס לרומא ולספרטה את המשטר הזה ואומר שזה מה שהביא לגדולתן של ספרטה ורומא.
הוא לא מדבר על סטנדרט עליון. אלא על אדם כמרכזי היוצר את המלאכותי הטוב, הנומוס.
הפיזיס כשלעצמו הוא רע. תפקיד הנומוס הוא לעצור את הפיזיס. שונה לחלוטין מאפלטון מאריסטו. חיי העיון הם לא הדבר העליון, ההתמקדות היא המסגרת הפוליטית – מעשיות ופרקטיות.
חשיבות הדת במישור הפוליטי
"יתרונה הגדול ביותר של מדינת רומא הוא, כפי הנראה לי, בתפיסת הדת שלה. דבר זה, שהוא ראוי לגנאי אצל אנשים אחרים, הוא אשר לדעתי שומר על קיום המדינה: כוונתי לאמונה הטפלה."
האמונה הטפלה מונעת מאנשים להתייחס לאינטרס המיידי שלה. יש אמונה שיש עונש שאי אפשר לברוח ממנו, זו אינה אמת וזה לא טבעי, אך זה חיוני. דומה לאפלטון בעיקרון, אבל זה לא נאמר באופן כה בוטה כמו פוליביוס.
"זו מרוממת אצלם עד כדי כך, והיא משובצת בחיי הפרט והכלל במדיה שאין עוד למעלה ממנה. דבר זה עשוי להפליא רבים… עם חסר תבונה מלא אלימות… הפחדה על ידי הבלתי נראה"
אם היה אפשר לבנות מדיה של אנשי חכמים לא היה צורך בדת, בעיניו ההמון הוא קל דעת, בעל אינטרסים ותשוקות וכדי לרסן אותם צריך משהו מפחיד, משהו בלתי נראה כמו מיתוסים. הוא לא מנסה ליפות את טבע האדם. מהמקום שהוא בא ממנו הוא מנסה למצוא מעשית מה אנחנו יכולים להשתמש כדי לקדם את טובת המדינה באופן כללי.
"החדשים מסלקים אמונות אלו בפזיזות"
האנשים הנאורים מסלקים אמונות אלו בפזיזות, ואסור לבטל את המיתוסים הללו כדי להגן על המדינה.
צריך משהו נוסף מעבר להגיון, משהו עמוק יותר.
טבע האדם והשלכותיו הפוליטיות
השבועה של הרומאים היא זו שמחזיקה את האדם. הדת היא כלי בידי האדם לשימוש כנגד האזרחים. אין מקום לאלים. האדם במרכז. המוסדות שנבנים והחוקה הם הדבר החשוב ביותר.
