אריסטו על התבונה

אריסטו על התבונה

מבוא למחשבה מדינית

סיכומים אקדמיים

התבונה בענייני המדינה: תחיקה ו-"מדיניות" – שתיהן כלולות במדע המדיני

קודמו ומורו של אריסטו, אפלטון מסתכל על תבונה כמה שיש לפילוסוף וכוללת מחשבה עיונית ותיאורטית. אפלטון אינו מבדיל בין התבונה המעשית לתיאורטית. אריסטו לעומת זאת עושה הבחנה חדה בין שכל עיוני למעשי. התרגום לתחום המעשי אריסטו נותן ל"תבונה" – היא קשורה להבנה בענייני המדינה, ומכאן אריסטו ממשיך ומחלק מונחים נוספים: התחיקה והמדיניות: תבונה – חוכמה מעשית המחולקת לתחיקה ול-"מדיניות" ו-"פוליטיקה"

חכמה עיונית (שכל)

 

 

חכמה מעשית (תבונה)

מצריכה: נסיון, ידע של פרטים, שיקול דעת, ראייה כוללת בתחום המעשי. כתוצאה מזה הוא מדיר את הצעירים מעיסוק זה בשל חוסר הניסיון.

תחיקה – "תפקיד ההנחייה" – מחשבה תיאורטית לגבי העולם המעשי. החלק היותר נעלה של המדע המדיני

המדעים המועצתיים – חקיקה במועצה

ציבור/ פוליטי

המדע המדינה – פוליטיקה

"מדיניות" – "עוסקת בפרטים", "יש בה משום ביצוע מצעשי וגם משום שיקול וטיכוס עצה"

פוליטיקה היא הקטגוריה הכללית וגם הצד המעשי בתוך הקטגוריה הכללית

המדעים המשפטיים

הפרטי

כלכלת בית

עיסוק מעשי ב"משהו טוב לעצמו"

התפרנסות, הצלחה – לא במישור הפוליטי

לפי אריסטו העיסוק של המדיניות הוא העיסוק בצדק הפוליטי – קשור במי שיושב במועצה ומי שיושב כשופט. ההגדרה לאזרח היא אך ורק מי שלוקח חלק פעיל בקביעת הצדק במדינה. לתחיקה על פי אריסטו יש ראייה מוחלטת יותר שאולי ניתן לתרגמה למישור המעשי, אך צריך את המדיניות גם כאן.

לתחום המעשי לדעתו של אריסטו יש המון אלמנטים, אך מדע העל הוא המדע המדיני, אך גם זה מחולק לחלקים שונים בין היתר בין הציבורי והפוליטי לבין הפרטי וגם בין העיסוק התיאורטי לבין העיסוק המעשי.

חשיבות הניסיון

לפי אריסטו: "נראה שאין בעולם צעיר שייחשב לנבון [בתבונה]. סיבת הדבר היא בכך, שגם הפרטים הם תחומה של התובנה, ואותם אין להכיר אלא מתוך ניסיון, ולצעיר אין לו הניסיון הזה, שכן דרוש זמן מרובה"

"מי ששואף לבקיאות במדע המדיני, דרוש לו גם ניסיון."

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות