אפלטון \ הפוליטיאה: אופי החינוך במדינה

אפלטון \ הפוליטיאה: אופי החינוך במדינה

מבוא למחשבה מדינית

סיכומים אקדמיים

  • ·         הבחנה בין "מוסיקה" ו-"גימנאסטיקה"

מוסיקה לפי סוקרטס היא סמן לחינוך הנפש – קשר לסיפורים שמספרים ודברים שהם מחנכים אותנו לאמונות.

המוסיקה הוא החינוך המודגש. הוא חינוך הנפש. זהו חינוך שאותו אמור הילד לקבל מהגיל הצעיר ביותר וזאת משום שהשפעת החינוך בגיל הצעיר ביותר היא הגדולה ביותר.

גימנאסטיקה – החינוך הגופני. כאשר אפלטון מגיע אליו הדגש הוא על חסינות מכאב. חייבים לעשות הכול. הפחד מכאב ומוות אינם נאותים. מטרת חינוך זה הוא לא רק גוף טוב אלא גם חסינות מכאבים.

  • ·         חשיבות החינוך מגיל צעיר

"שמעל לכל נקבעת צורתו באותו זמן. ואז מקבל עליו כל אחד את הדפוס שרוצים להטביע בו"

ההתחלה היא הרבה יותר מחצי של הכול.

"דברים שיקלוט אותם בדמיונותיו בגיל צעיר, חזקה עליהם שלא יימחו ולא יתחלפו. בגלל כן יש לייחס חשיבות שאולי אין למעלה ממנה לאותו עניין: שהאגדות הראשונות שישמעון הללו בחייהם, יהיה בהן גדי לנטוע סגולה טובה בלב שומעיהן"

עם ילדים קטנים מתחילים בסיפור, שהלקח שלו יעזור לו לעתיד

  • התפקיד של דיבורי שקר בחינוך המדינה – וסוגי השקר ("השקר שיש בו יופי" בהשוואה ל"שקר שאין בו יופי" – "השקר שבאמת שקר")

לדעתו של סוקרטס החינוך הראשון של הילד צריך להיות בדברי שקר. יש שקר אמיתי ויש שקר שיש בו יופי. הבדל בין שקר אמיתי (שקר שמקלקל את האדם) שאסור ללמד ואילו יש שקר שיש בו יופי (שקר עם גרעין של אמת – יש דברים שאי אפשר להסביר לילדים ממש, ולכן – סיפורי האלים).

הבחנתו של סוקרטס בין השקר שיש בו יופי לשקר שאין בו יופי

שקר אינו דבר רע כאשר המטרה היא חיובית בהתאם לצדק ולמוסר. להביא מישהו למקום של צדק ומוסר מושפע מאמונות שאינן דברים מדעיים כמו סיפורי מוסר וסיפורי אלים.

לא כל שקר הוא מותר. השקר שאין בו יופי הוא שקר שהוא לא רק שקר אלא גם מביא לתוצאה שלילית. סוקרטס מגנה זאת ומדגיש שזהו אינו דבר שמותר.

האמת שאין בה יופי אם יש דבר כזה, סוקרטס לא נהג ללמדו בגיל צעיר לאנשים. נניח ויש אלים והם הרגו אחד את השני, אפילו אם זה נכון, אסור ללמד את הילדים זאת. יש סוג חינוך דתי מאוד מוקפד שסוקרטס רוצה לקדם. המטרה להביא לערכים הנכונים היא זו שמכוונת את החינוך.

  • ·         החשיבות של הסיפורים אודות האלים והביקורת על המיתוסים המסורתיים (אגדות הומירוס והיסיאודוס)

יש ביקורת רבה על מה שמסופר על האלים עד כה.

  • o       תוכנם הרצוי ולא רצוי של תיאורי האל במיתוסים

 

האל גורם לדברים טובים בלבד

האל אינו גורם לדברים רעים

 

האלים אינם קוסמים ולא משנים את צורותיהם

מעשי האל צודקים וטובים

האלים לא מטעים, לא בדיבור ולא במעשה

 

האלים לא מתייפחים

 

אסור להגיד שאלים הם אוהבי צחוק (לא רציניים)

האלים פועלים בהתאם לישוב הדעת

אסור להגיד שהאלים מחוללים פורענויות או מבצעים חטאים

האל יוצר סטנדרט על בהתנהגות וערכים. אותו אנחנו צריכים להפנים מבחינת הדברים שאותן צריך להפנים. הסטנדרט הוא יציב ולא משתנה, ניתן לסמוך עליו. הדבר הזה מאפשר למדינה להגיע לאחדות לגבי הצדק וההתנהגות טובה.

יש חשיבות לדעת בכל מקרה, גם אם אתה לא איש מאמין.

                        "אל נא נאמין ואל נא נרשה לספר… שאחר מבני האלים והגיבורים הרהיב עוז בנפשו

לבצע חטאים איומים כאותם שתולים בהם עכשיו. אלא נטיל על המשוררים שיגיד כי לא הללו עשו את המעשים האלה או שהללו לא היו בני אלים, לבל יכניסו בלב הצעירים שהאלים מעוררים פורענויות…"

  • ·         ערכים נוספים שראוי להדגיש ולחזק על ידי אגדות

לנצח את הפחד, עדיף למות בקרב מאשר ליפול בשבי.

יש להלל את הצדקה ולא לדבר על עושרם של רשעים.

  • ·         מי ראשי להמציא או לאשר שימוש בשקרים ובמיתוסים?

הפילוסוף באופן כללי. במקרה זה – מושלי המדינה!!

ללמוד טוב יותר:

לקבל השראה:

להפעיל את הראש:

להשתפר: