הרשות המבצעת במשטר סמי נשיאותי

הרשות המבצעת במשטר סמי-נשיאותי

 מבוא לפוליטיקה השוואתית -סיכומים

הדוגמא הבולטת לרשות מבצעת במשטר סמי נשיאותי היא צרפת. הרפובליה החמישית של צרפת, החליפה את הרפובליקה ה-4 שהיתה חלשה באופן קיצוני. האמות של המודל הזה בצרפת היה על רקע ההחלטה בנושא אלגיר- אלגיר נתפסה כחלק בלתי נפרד מצרפת השלמה – זו היתה סוגיה קשה.

דה-גול הגיע כמושיע של צרפת והצליח להעביר את החזון המשטרי שלו, שכלל את המשטר הפרלמנטרי במשטר סמי-נשיאותי. זהו ערבוב בין הסוגים השונים – צרפת לא נכנסת לאף אחת מהקטגוריות שהזכרנו לעלי.

הנשיא נבחר ישירות – לא תלוי באמון הפרלמנט. הבעיה היא, שגם ראש הממשלה שולט – והוא תלוי באמון הפרלמנט. כך למעשה, יש שני ראשי רשויות מבצעת – נשיא (נבחר בתקופה אחרת ולא תלוי בפרלמנט) וראש ממשלה.

לנשיא יש עוצמה רבה, יש לו אחריות לענייני חוץ, ממנה את ראש הממשלה והשרים, יש לו וטו, יכול לפזר את הפרלמנט. ראש הממשלה יכול, תיאורטית לעשות בפוליטיקה מקומית.

זו הזמנה לקונפליקט איום ונורא… אלא, שבצרפת העניינים הסתדרו. הסיבה לכך, היא שקיימים כללי פעולה בלתי פורמלים שנוצרו עם הזמן. כל עוד הנשיא וראש הממשלה היו מאותה מפלגה או מאותה קואליציה – לא היו בעיות – הנשיא עסק בענייני מדיניות וראש הממשלה עסק בפוליטיקה היום-יומית.

החל משנת 86, התרחשו 3 פעמים שבהם ראש הממשלה היה ממפלגה אחת (היה לו רוב בפרלמנט) והנשיא היה ממפלגה אחרת.

86 – מיטראן – אבל רוב לימין X2

93 – שיראק – ראש ממשלה שמאלי.

אבל נוצר הסדר – "מגורים משותפים" – איכשהו העניינים הסתדרו. הנשיאים, כאשר היה ראש ממשלה ממפלגה אחרת, נסוג קצת, ונתן לו מרחב פעולה. כאשר יש בצרפת נשיא וראש ממשלה מאותה מפלגה – המשטר בצרפת הוא משטר נשיאותי. כאשר אין מצב כזה – המשטר הצרפתי דומה יותר למשטר הפרלמנטרי.

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות