סוגי השתתפות פוליטית – סיכום

סוגי השתתפות פוליטית

פוליטיקה השוואתית  -סיכומים

פוליטיקה הישנה לעומת הפוליטיקה החדשה – פוליטיקה ישנה היא הפוליטיקה הקונבנציונליות – פעילות דרך ארגונים פורמליים (בייחוד מפלגות) – מדובר בפוליטיקה שתומכת במערכת, ועוסקת באינטרסים. האנשים שפעילים בה הם בטווח גילאים של 40+. הפוליטיקה חדשה היא פוליטיקה לא קונבנציונאלית, ביקורתית, שבה קבוצות חד-נושאיות מנסות לקדם ערכים ולא אינטרסים – ערכים מקדמים את כלל החברה ולא אינטרסים של סקטור מסוים (לדוגמא: פמיניזם, איכות הסביבה). זו פעילות שמאפיינת אנשים יותר צעירים. היא מתקשר לפוסט-מטריאליזם.

רהט מסתייג מהאבחנה הזו שעושים הוג ורודס – מצביע על כך, שיש קשר בין הפוליטיקה החדשה לישנה ß פעילים של הפוליטיקה החדשה נוטים לעבור לפוליטיקה הישנה (דוגמא: מפלגת הירוקים ויושקה פישר, שעברו בסופו של דבר למעורבות פוליטית קונבנציונלית) ß בסופו של דבר, מי שמעוניין להשפיע, נכנס לתוך הפוליטיקה הישנה והממוסדת.

משטרים אוטוריטריים נמצאים בדרך כלל במדינות מתפתחות. יש דפוס מסוים של השתתפות פוליטית שמאפיין את ההשתתפות במדינות הללו, הנובע מהפערים העצומים שיש במדינות הללו.

יחסי פטרון-קליינט – דומות ליחסי צמית-ווסל. השליט היחיד, על מנת לשלוט, צריך לקיים מערכת יחסים שכזו. זו לא מערכת של דיכוי טוטאלי, אלא מערכת של יחסי חליפין. אפילו מי שנמצא בתחתית הפירמידה מקבל משהו (אלו לא יחסים שווים, אבל הוא מקבל משהו). במקומות שבהם יש יחסים כאלו, יש תרבות פוליטית פארוכיאלית – הפטרון, מבחינתם, הוא הפוליטיקה היחידה שקיימת עבור עובדיו. הם מנותקים מהשלטון המרכזי. הבעיה ביחסים הללו, היא שהם מנציחים את אי-השוויון, שכן העוצמה מתועלת לשימור הכוח של האליטות – אין על האליטות לחץ ליצור שינוי. במדינות דמוקרטיות, הבחירות גורמים לאליטות לשנות את דרכיהם (כך למשל, התפתחה מדינת הרווחה).

מדובר בתופעות שאינן בהכרח לא חוקיות – לא מדובר בשחיתויות במובן החוקי של המילה (אף אחד לא כופה על אנשים בכוח להצביע – משכנעים אותם).

דוגמאות:

באחוזות הגדולות של אמריקה הלטינית – יש בעל אחוזה, המספק למאות העובדים שלו עבודה ושכר, והם בתמורה מצביעים בבחירות למפלגה שהוא מורה להם להצביע להם ß תמורת משהו (שכר, עבודה) הם נותנים משהו אחר (תמיכה פוליטית). יש כאן חליפין.

מקסיקו – הבוסים המקומיים של האגודים המקצועיים של מפלגת השלטון, נמצאים ביחסים של פטרון-קליינט עם האנשים המקומיים. פעמים רבות זה מתווך בחמולות (משפחות גדולות).

ש"ס לדוגמא, יצרה מנגנון שכזה. הרבה מאוד אנשים שהועסקו על ידי "אל-המעיין", היו תלויים בש"ס.

  • מינויים פוליטיים הם לא בהכרח פסולים ולא בהכרח סממן של קליינטליזם.

במשטר הטוטליטארי היתה השתתפות פוליטית מוכוונת של האזרחים בתנועות שונות ß כל הארגונים שהיו שם נשלטו על ידי המפלגה. הכל כוון ע"י המפלגה בכדי ליצור חברה חדשה, כביכול. זו השתתפות שלא נועדה להשפיע על המדיניות של הממשל (שהיתה פומבית וברורה לכל) וגם לא היתה להם השפעה על איוש של משרות – שתי המטרות של ארגונים בחברה דמוקרטית. למעשה, הארגונים הללו היו הפגנת כוח של המשטר. ההשתתפות הזו היא בעיקר כמותית ולא איכותית. לאורך זמן, השתתפות כזו תייצר ציניות. בשלב מסוים, אנשים מפסיקים "לקנות" את הערכים הללו, הם מפסיקים להיות חלק מהמערכת ונהפכים לאדישים.

האנשים הם חשדנים וציניים ß קשה מאוד ליצור חברה אזרחית (CIVIL SOCIETY) במשטרים כאלה.

המושג של חברה אזרחית, מתייחס לארגונים הוולנטריים –  הארגונים שנמצאים מעל למשפחה, ואינן חלק מהמדינה (מפלגות למשל, אינן חלק מהחברה האזרחית).

  • יכולות להיות השתתפויות כמותיות ולא איכותיות גם במדינות דמוקרטיות – למשל הפריימריז בישראל. יש לעשות את האבחנה בין האיכות לכמותית. ברגע שההשתתפות היא וולנטרית, היא לא תמיד כמותית, אבל ניתן לצפות שהיא איכותית – משום שבני האדם עושים את זה מרצונם החופשי.

במדינת דמוקרטית, החברה האזרחית מהווה משקל נגד למדינה – זו מגבלה – זו זירה שבה אנשים פועלים כאנשים חופשיים – מתאגדים ומקדמים מטרות. יש בה צורך, משום שהמנגנונים של המדינה הדמוקרטית חייבים להיות חזקים. ולכן היא צריכה משקל נגד – ארגונים וולנטרים שהיא איננה יכולה להגביל אותם, שיכולים לנסות לקבוע ולהשפיע על סדר היום הפוליטי. חשיבות נוספת היא, שבחברה האזרחית יכולים להתקיים דברים מתוך רצון ומתוך בחירה של האנשים – ולא ע"י כפייה (שהשימוש בכפייה הוא זה אשר מבדיל את המדינה מהארגונים הוולנטריים). חברה אזרחית חזקה יכולה להועיל בכל תחומי החיים, כאשר יש מדינה חזקה. הקושי הקיים במדינות שהיו מדינות קומוניסטיות, היא שקשה מאוד לפתח חברה אזרחית כזו, בגלל התרבות הפוליטית – בגלל המורשת – הבעיה של ההון החברתי. במדינות אוטוריטריות גם כן קשה מאוד ליצור חברה אזרחית – הרשתות של פטרון-קליינט, שאינן וולנטריות, מקשות על כך.

יש בעולם הרבה מאוד ארגונים שפועלים בכדי לפתח חברה אזרחים במדינות הפוסט-קומויסטיות ובמדינות האוטוריטריות, מתוך אמונה שחברה אזרחית חזקה תעזור לפתח את הדמוקרטיה. ד"ר רהט מסתייג מהגישה הזו – טוען שתנאי הכרחי לקיום של דמוקרטיה היא מדינה חזקה – חברה אזרחית היא משקל נגד לכוח של המדינה ß אם המדינה עצמה איננה חזקה יש בעיה.

עם השנים התפתחה בישראל חברה אזרחית, אשר מהוות משקל נגד למדינה. כיוון שמדינת ישראל היא מדינה חזקה, ההיווצרות של החברה האזרחית היא מבורכת – מחזקת את האלמנט הליברלי.  יש לזכור, שלמדינה יש את המונופול על הכפייה והיא זו המכתיבה את הדברים. יש לציין, כי לא כל הארגונים הוולנטריים עוזרים בהכרח למדינה – יש בחברה הוולנטריים אשר מאיימים על הדמוקרטיה ועל המערכת. על כן, לא כל דבר שהוא אוטונומי וולנטרי הוא בהכרח טוב.

אלימות פוליטית – דרך של השתתפות פוליטית. הכוונה היא לפעולות פיסיות אשר פוגעות באנשים או ברכוש על מנת להתנגד או לחזק את השלטון. טירור נועד להטיל פחד על אנשים. זה יכול להיות מופנה כנגד המדינה או בעד המדינה. מאפיין את המאה ה-20 – המדינות הפעילו טירור כנגד האזרחים שלהם – ברגע שהכוח איננו מוגבל, המדינות יכולות לבצע רצח עם כנגד האנשים שלהם.

בקמבודיה, לדוגמא – נרצחו 2 מליון אזרחים על לא עוול בכפם.

הרבה פעמים יש וויכוח על ההבחנה בין טרור לבין גרילה. גם הטרור וגם הגרילה הם אמצעים להשתתפות פוליטית. הם לא יכולים לכבוש שטחים – אבל הם יכולים להשפיע על מדיניות – להשפיע על החברה, להשפיע על דעת הקהל, לשנות את סדר היום הציבורי. אין להתעלם שבטווח הקצר האלימות משפיעה על ההתנהגות של השלטון – הופכת אותו לאלים יותר, מיליטנטי. לטווח הארוך, פעמים רבות – מרככת אותו.

מהפכה – נסיון לבצע שינוי דראסטי של החברה. זו תופעה נדירה יחסית. המהפכה המשמעותית ביותר היא המהפכה הצרפתית, רוסיה, בברה"מ, סין ואירן. אחת השאלות המעניינות לגבי מהפכות היא מתי הן נגמרות – מתי המהפכה מסתיימת. הרי מהפכה היא גם שינוי חברתי ביחסי העוצמה. המהפכה הצרפתית, למשל, התחלה ב-1789 ונגמרה ב-1945 ß מתי שסוף-סוף הדמוקרטיה נצחה באופן מוחלט (גם בזמן מלחמת העולם ה-2 צרפת היתה כבושה ועלו בה סממנים של מלוכה). פעמים רבות, יש במדינות אלו מנהיגים, שלא מעוניינים לגמור את המהפיכה – סטאלין או מאו, למשל.

    יש לזכור שלמהפכות יש מחיר – שינוי החברה מהשורש הוא קשה מאוד, ויש לו הרבה מאוד פעמים תופעות לווי שליליות. לעיתים, המסלול היותר איטי, האבולוציוני, משתלם יותר מהמסלול המהפכני.

שלושה הסברים בספר, שמתייחסים למהפכות

 

1. יש הסבר מרקסיסיטי – השליטה באמצעי הייצור וכל זה…

2. יש הסבר הפסיכולוגי – הסבר של קיפוח יחסי…

3. יש הסבר מבני

הפיכה – חילופי שלטון בדרך לא מוסדרת, שלא באמצעות החוק או ירושה. לא תופעה נדירה. ישנם מקומות, שזו הדרך המקובלת להחליף את השלטון – אין דרך אלטרנטיבית.

עוד דברים מעניינים:

האם מלחמה טובה לסולידריות? לא בטוח

החברה הישראלית כידוע לכל היא חברה רווית קונפליקטים ובין אם זה על פוליטיקה, דת או סתם זכות קדימה בכביש הישראלים לא מהססים לצלוב אחד את השני. אולם כל אימת שיש

שינוי גודל גופנים
ניגודיות