תורת הספרות והתרבות: אסכולות בנות זמננו – סיכום קורס

מבוא

פורמליזם רוסי ו"ביקורת חדשה" – כבר לא רלוונטיות כיום כאשר הספרות נתפסת כחלק מהתרבות.

"הגישה המסורתית"

-אין הגדרה אובייקטיבית של ספרות והיצירות ה"גדולות" נתפסות כמוסכמות מאליהן.

-ביקורת נאיבית על תרומת היצירה לחברה ללא אמות מידה.

-אין הבדלה בין תכונות "פנימיות" ל"חיצוניות" (כהגדרת הפורמליזם).

-היצירה אינה עומדת בפני עצמה אלא היא תוצר של הרקע והנסיבות שלה.

-מושגים מעורפלים כגון "יופי", "גדולה", "תרומה לחברה" ולא פרמטרים אובייקטיביים.

– פרשנות היסטורית וביוגרפית. היסטוריציזם. "כוונת היוצר".

-חיבור בין לימוד הספרות ללימודי לשון.

הומניזם ליברלי (23)

שם מכליל לתפיסת לימודי הספרות באנגליה במאה ה-19.

הנחות יסוד:

  1. ספרות טובה היא בעלת משמעות על-זמנית.
  2. הטבע האנושי הוא קבוע (לכן עדיפה המשכיות על חידושים)
  3. לכל אדם אינדווידואל הקודם לחברה, ההתנסות והלשון.
  4. תכלית הספרות היא שיפור החיים וחינוך אך ללא הטפה ותעמולה.
  5. "כנות" מגשרת על הפער בין שפה ומציאות.
  6. תפקיד הביקורת היא תיווך פרשני בלתי-אמצעי (קרי, ללא תיאוריה) בין הטקסט לקורא.

גישות חוץ ספרותיות (24)

מתן דגש להקשר ולא ליצירות עצמן על מאפייניהן הפנימיים.

ביוגרפית (25)– הסברת היצירה דרך אישיות וחיי האמן. ביקורת: האמן אינו שונה מאדם אחר וחייו אינם אלא חומר גלם העומד לרשות כל אדם. משימת הפרשנות הביוגרפית אינה שונה ממשימת ההיסטוריון. פער בין כוונות ומימוש. ביטול היכולת של האמן לדמיין.

פסיכולוגית (26)- חיבור בין היצירה לפסיכולוגיה של האמן (כמו קשר בין שיגעון ואמנות). דרך אחרת היא ניתוח דמויות דרך מודלים פסיכולוגיים (ניתוח המלט כתסביך אדיפוס). ביקורת: בדומה לביוגרפיה גם למאפיינים פסיכולוגיים אין בהכרח קשר ישיר ליצירה. אפיון דמויות אינו בהכרח בא במטרה להעמיד מודל פסיכולוגי ויכול להיות מוחצן או ייצוגי.

חברתית (27)- יצירה ספרותית משקפת מציאות חברתית, דרך המוצג בה ודרך קהל היעד שלה. ביקורת: הייצוג לא אותנטי כי הוא מובא דרך פריזמה מסוימת (ביקורת, סטירה, אג'נדה).

הסופר הוא תוצר של החברה ובא ממנה וכך מבטא את אופייה. ביקורת: בדומה לביוגרפיה, אין קשר מחייב ליצירה.

מאפיינים כלכליים של הוצאת ספרים מכתיבים ספרות המתאימה ומתקבלת ע"י בני התקופה, או לחילופין כזו התואמת להשקפת המחזיק באמצעי הדפוס (כמו שלטון טוטליטארי) וכך ניתן לאפיינם. ביקורת: התלות אינה מכרעת וסופרים בעצמם מעצבים את טעם הקורא.

תורת הספרות(30)

מאפיינים משותפים לפורמליזם הרוסי ולביקורת החדשה:

  1. אובייקט המחקר הוא הטקסט עצמו והמבחין בינו לבין סוגי כתיבה אחרים. הנחת יסוד שיש תכונות מבחינות לשפה הפואטית והספרותית.
  2. לספרות מעמד עצמאי עם כלים ייחודיים לניתוח (לא היסטוריה, סוציולוגיה, פסיכולוגיה…)
  3. מערכת עקרונות לניתוח הטקסט.
  4. ניתוח אובייקטיבי מבוסס ולא סובייקטיבי התרשמותי.
  5. הטקסט בעל מעמד עצמאי ויש להוציא מהמשוואה את כוונת הכותב, רקע וכו'.
  6. הפונקציה של הטקסט אינה חברתית-פוליטית אלא אסתטית.
  7. מרכיבי הטקסט מצטרפים למבנה אחדותי.

הביקורת החדשה (32)

מקיימת קשר מסוים להומניזם הליברלי.

דומה להומניזם:

  1. אינדיווידואליות הפרט ועל-זמניות היצירה.
  2. קריאה צמודה ופרשנות הטקסט האחד.
  3. ניתוח אובייקטיבי ללא הנחיות אידיאולוגיות.

חדשני:

  1. ספרות כאובייקט אסתטי בעל ייחודיות המנותח דרך תיאוריה.
  2. השפעה רוחנית או פסיכולוגית של יצירה זניחה ביחס לערך האסתטי שלה.
  3. התמקדות במאפייני לשון ולא ב"כנות".
  4. אחדות של קשר בין תוכן וצורה.

הפורמליסטים (33)

  1. הספרות היא מוצר אמנות חומרי של בעל מלאכה ואינה מייצגת או מקדמת ערכים.
  2. הגישה לספרות רציונלית ומדעית.
  3. התכנים משניים ומשמשים להבלטת הצורה.
  4. העדר עיסוק בפרשנות אלא במדיום עצמו ובאפשרויות לשון הספרות.

התיאוריה הביקורתית (34)

שינויים בהרכבים חברתיים של אוניברסיטאות שנעשו הטרוגניות יותר ומהפכת הסטודנטים בצרפת לא אפשרו עוד לאמונות אוניברסליות של המעמד השולט להתקבל כמובנות מאליהן והחל תהליך של עירעור על ההגדרות המקובלות של הספרות.

ערעור על ערכים אוניברסליים (ניטשה, פוקו) הובילה לתפיסת הספרות ככזו שאינה יכולה לבנות משמעות א-היסטורית ואובייקטיבית מכיוון שכל פרספקטיבה היא תלוית זמן, מקום וזהות ספציפית, וכל יצירת ספרות נטועה בהקשר אידיאולוגי והיסטורי מסוים. בניגוד להומניזם, הטבע האנושי נתפס כנוזלי ומשתנה בנסיבות חברתיות המעצבות ערכים מקובלים בחברה ואילו כל זהות שאינה תואמת ערכים אלו נדחקת לקרן פינה (מגדר נשי, הומו-לסבי, מעמדות נמוכים וכו').

יצירה אינה ערך אסתטי טהור אלא נתונה בתוך הקשר- הספרות כתופעה חברתית. הספרות היא טקסט ככל טקסט והיא תוצר תרבותי.

תיאוריות ביקורתיות טוענות כי בתוך טקסטים שהם למראית עין ממסדיים אפשר למצוא תכנים נסתרים אנטי-ממסדיים דרך קריאה חתרנית ומטרתן לחשוף תכנים אלו.

תשתית משותפת לאסכולות התיאוריה הביקורתית (40)

  1. אנטי-מהותנות. אין מהות קבועה והתפיסה והמושגים הם תלויי זמן ומקום.
  2. אין אמת אחת אובייקטיבית. האמת היא יחסית ותלוית פרספקטיבה ואידיאולוגיות ולא ניתן לגשת לטקסט ללא מונחים קודמים.
  3. הלשון היא המעצבת של המציאות. הלשון אינה מעתיקה את המציאות אלא יוצרת אותה.
  4. לפיכך אין פרשנות מוחלטת והמשמעות היא אינסופית.
  5. אין אף מושג טוטאלי.

מושא  החקירה (42)

איגלטון (43):גישה קיצונית לצד השני.

לספרות אין מכנה משותף וצורות ספרות שונות מותנות ביחס של קהילת קוראים ספציפית. כל טקסט ניתן לקריאה פואטית ואסתטית ולהפך.

מושאי העניין של תיאוריות הביקורת הן לפיכך כל טקסט, כתוב או בע"פ, כחלק ממערכת אידיאולוגית, חברתית והיסטורית, המונעת לפי תפיסה זו ע"י אינטרסים של כוח.

תפיסת הספרות בהקשר חברתי רחב גורסת כי כל מושג וכל רעיון יבואו מתוך אידיאולוגיה מסוימת ולכן אין בנמצא תיאוריה אובייקטיבית או א-פוליטית, השאלה היחידה היא האם הפוליטיקה גלויה או מוסווית.

ספרות ופוליטיקה (איגלטון) (45)

אידיאולוגיה= ערכים סמויים המונחים בתשתית אמונותינו וקשורים בהכרח ליחסי הכוחות בחברה כמו היררכיה חברתית.

אנו מתייחסים ליצירה ספרותית מהמקום בו אנו נמצאים בחברה ולכן איננו אובייקטיבים.

האידאולוגיות האסתטיצסטיות (לפי איגלטון)  ברחו ל"אובייקטיביות" מפני התפיסות של המאה ה-19 אך למעשה שירתו את האידיאולוגיות של החברות השולטות ובאינטרסים שלהן. (46)

הגישות הראשונות של תורת הספרות רצו לבודד את האינדבידואל כבעל מהות פנימית והתעלמו מההקשר בו הוא נמצא ולכן התורות החדשות דגלו ב"הוצאה מהמרכז" ( decentering) של הסובייקט כמושג שאינו יכול לספק הסבר מלא (47). איגלטון טוען כי כל יצירת ספרות מציעה פרספקטיבה מסוימת על החברה וההיסטוריה וטוען כי "הפוליטיקה כבר הייתה שם".

מאפייני הספרות (48)

הגישות הותיקות רואות בספרות כאובייקט אסתטי ואילו החדשות כתוצר תרבות ככל אחר.

הטענה היא כי לספרות "דמיון משפחתי" לתוצרי התרבות עם מאפיינים מבחינים(49) לספרות מאפיינים משותפים עם טקסטים אחרים יחד עם מאפיינים ייחודיים.

הספרות אינה שונה מהותית מכל פרקטיקה אנושית-תרבותית אחרת והיא נתונה לבחינה דרך פרספקטיבות שונות (52-53). דרך פרספקטיבות שונות נתפסת הספרות כאובייקט אסתטי מובחן או כחלק ממארג ביטויים של יחסים פוליטיים (54).

הפורמליזם הרוסי

הביקורת החדשה

סטרוקטורליזם ופוסט-סטרוקטורליזם

ביקורת פסיכואנליטית

ביקורת פמיניסטית

ביקורת מרקסיסטית

מרקסיזם, פוסט-סטרוקטורליזם ופסיכואנליזה

הנחות מרקסיסטיות מאוחרות:

א.      הסופר מעוצב על ידי ההקשר החברתי.

ב.       היבטים צורניים משקפים תפיסות חברתיות. (תבנית סדורה משקפת הסכמה עם הסדר הקיים)

ג.        הריאליזם חוסם את ביקורת המציאות, דווקא קיטוע ואבסורד משקפים את אי הנוחות עם הסדר הקיים. (ה316)

ראיית הטקסט כמבטא ערכים סותרים תואמת את הפסיכואנליזה ואת הדקונסטרוקציה.

טקסט "קריא" אצל הפוסט-סטרוק' משקף מציאות נתונה ו"טבעית" ואילו ה"כתיב" מכוון לערעור מבנים של כוח.

אך הפוסט-סטרוקטורליסטים מערערים על כל צורת שליטה שהיא בעוד שהמרקסיסטים מערערים על הסדר הקפיטליסטי ומציעים תחתיו את המרקסיסטי. (ה317) ה"חתרנות" אצל המרקסיסטים תבטא קונפליקט חברתי ולא אנרכיזם. (ה321).

ביקורת פוסט-קולוניאלית

אין קנה מידה אוניברסלי לספרות שאינו תלוי באזורים, שפות ותרבויות (ב234) הניסיון לייחס משמעות אוניברסלית לספרות יוצאת מנוקדת מוצא אירוצינטרית ולבנה.

פרנץ פנון: האנשים תחת השלטון הקולוניאליסטי צריכים לתבוע מחדש את עברם שהוכחש ולא הוכר על ידי המערב, ובכך לכרסם בתפיסה הקולוניאליסטית (ב235)

אדוארד סעיד: המזרח זוהה כ"אחר" של המערב. התרבות המערבית משליכה על המזרח את ההיבטים המוכחשים של עצמה (רוע, חושניות, דקדנטיות, עצלות) ותוספת אותו כיישות הומוגנית ולא כמכלול של פרטים (ב236).

שלבים בספרות: תחילה היא מקבלת על עצמה את סמכותם של המודלים האירופאים (שלב האימוץ), לאחר מותאמת השפה ובצורה לתכנים המקומיים (שלב הסיגול), לאחר מכן משתחרר הכותב מהכבלים האירופאים ומתמקד בחומרים מקומיים וזהו שלב המומחיות (ב239).

הסופר הפוסטקולוניאלי נתפס כבעל זהות כפולה – מקומית ואירופאית, ולכן הקשר לדקונסטרוקציה (ב240).

מה עושים פוסט-קולוניאליסטים

  1. מערערים על האוניברסליות של הספרות המערבית ומצביעים על מוגבלות תפיסתה.
  2. בוחנים ייצוגים של תרבויות אחרות בספרות המערב.
  3. מראים שהמערב מתחמק מלעסוק בקולוניאליזם.
  4. בוחנים כיצד מטופלים נושאי ההבדלים בין תרבויות.
  5. מבכרים בני-כלאיים תרבותיים
  6. שואלים אודות "אחרות", שונות וקבוצות שוליים. (ב242)

בעבור עוד סיכומים של האוניברסיטה הפתוחה פנו אל המאגר שלנו בקישור


עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות