פוליטיקה השוואתית: גלובליזציה והכלכלה הגלובלית

גלובליזציה והכלכלה הגלובלית

פוליטיקה השוואתית  -סיכומים

הכלכלה הגלובלית: במסגרת הכלכלה הגלובלית יותר מדינות מגדילות את הייצוא והייבוא. יותר השקעות נעשות מחוץ למדינה של המשקיע, כספים עוברים בין מדינות, עולה חשיבות של קרן המטבע העולמית וארגון הסחר העולמי. יש לכך השפעה על מדינות חזקות וגם על מדינות חלשות. במדינות החזקות יש מגמה ברורה משנות ה-80 של צמצום מדינת הרווחה ודגש על תחרויות במישור הבינ"ל. המדינות מרשות לעצמן להיכנס לגירעונות קטנים יותר, תהליכים של הפרטה, הורדת מיסים. נסיון לסטנדרטיזציה של דברים כמו הצהרות הון ודיווחי מס. נוצרת בעיה משום שמצד אחד עסקים וכסף מגלים ניידות די גדולה בעולם. הניידות של כוח העבודה היא יותר קטנה. קל יותר להעביר הון ממדינה למדינה, או מפעל. קשה יותר להעביר כוח עבודה. למדינות החלשות יש תמריצים לספק עבודה כמה שיותר זולה בתוכן, לפגוע במשכורות של עובדים ובזכויותיהם. מצד שני, יש להם אינטרס להפגין יציבות פוליטית חזקה. הן יוצרות תשתיות של תחבורה ותקשורת ולפעמים הן נותנות כסף רב לחברות ע"מ שיבנו את המפעלים שלהם בשטחם. זה נותן יתרון להון וזה יוצר בעיה מסוימת של איזון. המדינות צריכות להתנהג בצורה מסוימת כדי לשמור על המטבע שלהן. בסופו של דבר, אנו מזהים ירידה בהכנסה של עובדים לא מיומנים במדינות המערב וישנו גידול בביקוש של עובדים מיומנים. יש פגיעה בפריפריה החברתיות במסגרת כללי המשחק האלה. יש המערערים על כך ואומרים שהגלובליזציה מבטאת אינטרסים של בעלי הון ואליטות במדינות חזקות.

המדינות המתפתחות תלויות מאז ומעולם במדינות המפותחות ובמערכת. יש להן תלות גדולה משום שחלק מהן תלויות במוצרים מרכזיים, אין להן גיוון. בימים הטובים שהמחיר של מוצר זה גבוה אז יש רווחה כלכלית יחסים אך יש זמנים קשים שבהם יש תלות גדולה משום שהן מייצאות למדינות ספציפיות. יש המתארים את המצב כסוג של קולוניאליזם חדש שנבנה על שיתוף פעולה בין מדינות מפותחות לבין אליטות במדינות מתפתחות. ברור שמנהיגים של מדינות מתפתחות נלחצים להפגין מדיניות אחראית בתנאים יותר קשים ממדינות מפותחות. כאשר דורשים תנאי להלוואה שלא יהיה גרעון מעל לאחוז מסוים, קל יותר למדינה מפותחת לקחת על עצמה התחייבות שכזו. חלק מהמדינות מספקות כוח עבודה זול בלי רגולציה של עבודת ילדים והקפדה על בטחון. התביעות כיום הן יותר רציונאלית מבחינה כלכלית, דורשים שההלוואות יוחזרו.

עד כמה הופכת הכלכלה לגלובלית? השוק העולמי רחוק מלהיות שוק אחד כאשר שהמחירים הם זהים בכל העולם. למרות הכל יש עדיין נטיה לכיוון כלכלות לאומיות. זה נכון לגבי קנדה וארה"ב וגם לגבי מדינות אחרות. מצד שני, אנו מכירים תופעה של פאניקות פיננסיות שמתחילות במדינה מסוימות ויוצרות לפעמים משברים עולמיים. לדוגמא מקסיקו ב-94 ומזרח אסיה ב-97. יש הידבקות, פסיכולוגיה של המונים שנוצרת כאשר מגלים שמדינה מסוימת לוותה הרבה כסף והיא לא תצליח להחזיר אותו. מתחילים להרגיש משבר וזה מדבק. יש כאן דילמה שנוצרת כאשר מדינות עומדות להתמוטט. המדיניות היא באמצע- מנסים להקשיח תנאים והתערבות יותר ברוטאלית במדיניות הכלכלית הפנימית של המדינה. ככל שמדינה יותר חלשה ופגיעה יש יותר התערבות בכלכלה הפנימית שלה.

כאשר נוצרת מערכת כלכלית בינ"ל עם השלכות פוליטיות, נוצרות בעיות. ההון והעסקים ניידים יותר מהעובדים. זה יוצר בעיות של שכר לעובדים לא מיומנים או בעיות של אבטלה. יש גם התחשבות בתרבויות פוליטיות מקומיות ומוסכמות חברתיות וצרכים דתיים שלפעמים עומדים בניגוד לנורמות של השוק הגלובאלית. אם לא ימצאו פתרון לבעיות האלו תגדל ההתנגדות לגלובליזציה ויהיו לחצים גדולים להחזרת נכסים ותרגילים נוספים ע"מ ליצור עדיפות לכלכה המקומית.

המדינות הן עדיין מרכז העוצמה הפוליטית. יש טענות שמתרחשים תהליכים שבהם מדינות מאבדות מכוחן והן עשויות להיעלם מהעולם. הן מאבדות את המונופול על כוח הכפיה. מאבטחים מהווים הפרטה של מערכת הבטחון. במידה וההשפעה של חברות ההבטחה הפרטיות תתחיל להתגבר הן עלולות להוות איום על כוחות המדינה.

יש אנשים שחוזים שמדינות יאבדו את השליטה על הכסף, לא יהיה שימוש במטבעות לאומיים אלא רק בכסף אלקטרוני. אז המדינות מאבדות נגיעה לעסקאות הכלכליות משום שלא הן הדפיסו את הכסף. מדינות יאבדו את יכולתן לגבות מיסים ומדינה לא יכולה להתקיים מבלי גביית מיסים. המיסוי על העבודה ילך ויגדל משום שקל יותר למסות עבודה מאשר למסות הון.

יש המפרסמים חזונות על עולם ללא מדינות שבהם יש מלחמות בין כנופיות, פערים גדלים וסביבה מדלדלת. יש אנשים שמאוד מוטרדים וזה כולל אנשים ליברלים ודמוקרטיים שאומרים שהמוסדות שהציבור בוחר בהם מאבדים מכוחם.

לעומת זאת, יש הרואים בכך התפתחות חיובית. הם מניחים שהשוק יאזן את עצמו. האיזון החדש יהיה יותר טוב מהעולם שקיים כעת. בעתיד הצפוי לעין, המדינה לא תאבד את מעמדה המרכזי אלא יהיו לה אתגרים שיהיה לה קשה יותר להיענות להם. יהיה לה פחות כוח תמרון מול מוסדות בינ"ל, מול צווי הכלכלה הגלובאלית. קשה יותר להיענות לתביעות של אזרחים לגבי רווחה כאשר המסגרת התקציבית צריכה לעמוד בתנאים מסוימים ע"מ לקבל הלוואות. יש גם השפעה של מערכת משפט מחוץ למדינה וזה עלול לפגוע במדינות, בימ"ש בינ"ל עלול לפסוק נגד דעת הקהל במדינה מסוימת.

איך מדינות מגיבות לגלובליזציה? הן יכולות להגיב בנסיון להגן על עצמן, מדיניות פרוטקציוניסטית. מדינות מבינות מה קורה היום בעולם ומנסות לקחת חלק בכלכלה הגלובאלית כאשר המדינה מנסה להשפיע בפורומים הבינ"ל. יש אפילו הטוענים שבסופו של דבר יהיה צורך ביצירת מוסדות של ממשלה עולמית כאשר היא לא תהיה ריכוזית. היא תהיה חזקה מהאו"ם וזה יהיה פיזור של עוצמה כלפי מעלה וכלפי מטה. העברה של סמכויות בשני הכיוונים מהרמה הלאומית המדינית, גלוקליזציה.

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות