מונחים בפוליטיקה השוואתית

פוליטיקהפוליטיקה היא הפעילות שבה קבוצות מגיעות להחלטות משותפות מחייבות דרך ניסיון לפתור חילוקי דעות בין חבריהן. מכאן שפוליטיקה לא תהיה קיימת במצב של בדידות טוטאלית, במצב של הסכמה מוחלטת, במצב של העדר תקשורת (משום שהיא כרוכה בשיח ושכנוע), וכשאין סנקציות (כפיית החלטות אינה פוליטיקה אך בלעדי זה היא לא תתקיים).

פוליטיקה עפ"י מילר- מילר כורך את הפוליטיקה עם הליכי שכנוע ומיקוח, תוך קיום מכניזם של קבלת החלטות ואמצעי אכיפה.

פוליטיקה עפ"י ברנרד קריק- הפעילות שבה אינטרסים שונים בתוך קבוצה נתונה מתקיימים תוך כדי פשרה על ידי חלוקת העוצמה. משמע, הפוליטיקה היא המאבק על העוצמה.

פוליטיקה על פי Easton   –  הקצאה סמכותית של ערכים. הסמכות מבוססת על הכוח שיש לציבור, ומאפשרת לאכוף את ההקצאה של הערכים.

פוליטיקה השוואתית : הגדרות : השוואה בין גורמים פוליטיים.

השוואה : השוואה בין אובייקטים הנמצאים ב"אותו מעמד".

פוליטיקה : לפי אריסטו " התהליך שבו קבוצות מבצעות פעולות כלליות", "האדם מטבעו חיה פוליטית". לפי הרולד לאסוול "מי מקבל מה, מתי ואיך". או במילים כלליות איך מקבלים החלטות ? מי מוסמך לקבל החלטות? ברגע שאין מחסור אין פוליטיקה, כשאין מספיק יש פוליטיקה בגלל שמישהו צריך להחליטי מי יקבל מאותו מוצר בו יש מחסור כמה ואיך.

מחסור דורש תהליך של קבלת החלטות ובניית סדר עדיפויות. לפי איסטון פוליטיקה היא "הקצאת משאבים בתוך חברה".

פוליטיקה הנה פעילות קבוצתית, לא פרטנית. פוליטיקה הנה כלי לפתרון מחלוקות על ידי מדיניות מוסכמת.

משטרים א-פוליטיים הם משטרים אוטוריטאריים.

ממשל ומשילות

ממשל– (משטר)- כלל המוסדות לקבלת החלטות משותפות והבטחת יישומן. הרשות המבצעת, מחוקקת, שלטון מקומי, רשות שופטת ועוד. הממשלה, במובן הרחב, היא התחום שבו הפוליטיקה מתרחשת. הממשלה מהווה את המסגרת לפעילות הפוליטית.

משילות– התהליך והפעילות עצמה שמבצע הממשל. הממשל במדינה המודרנית מחייב רשת שלמה המקיימת תאום בין חלקיה. הממשל הדמוקרטי המודרני בנוי ע"מ לבזר את הכוח, למנוע עריצות ופגיעה בפרט. אחד הדברים החשובים במשילות זה אופן יישום ההחלטות. יש הטוענים כי יכולת משילות טובה נובעת מכישוריו של מקבל ההחלטות ויש הטוענים שהמיקוד צריך להיות במוסדות.

המדינההמדינה היא ארגון בעל מונופול על השימוש הלגיטימי בכוח, על מנת לאכוף את ההחלטות הקולקטיביות המחייבות שהתקבלו על כל אזרחיה. המדינה מוגדרת לא רק על ידי היכולת להשתמש בכוח, אלא גם על ידי הלגיטימיות של השימוש. המשמעות הרחבה של המושג, היא שילוב של הממשלה , טריטוריה ואוכלוסייה.

ריבונותריבונות היא מקור הסמכות האולטימטיבי בחברה. הריבון הוא הפוסק העליון והסופי.

ריבונות פנימית– היכולת לחוקק חוקים בטריטוריה מוגדרת.

ריבונות חיצונית– הכרה בינלאומית בריבונות הפנימית.

לאחרונה, במדינות המערב במיוחד, יש נסיגה של המדינה ממעורבות בחייו של הפרט והריבונות מתעמעמת ע"י  גורמים חיצוניים כגון ארגונים בינלאומיים כלכליים וכו'.

לאום ולאומיות:

לאום\אומה– אנשים החיים בטריטוריה מוגדרת ושואפים לבטא באופן פוליטי את זהותם המשותפת, בדרך כלל על ידי דרישת מדינה.

לאומיות– אידיאולוגיה על פיה אומות זכאיות להגדרה עצמית פוליטית. לאומיות היא אידיאולוגיה מרכזית בעידן שלנו ומכירה בזכותן של אומות להגדרה עצמית. בעולמנו יש הסדרים המאפשרים למיעוטים חיים במדינה. הרעיון של מימוש טוטאלי של מדינת הלאום אינו ישים בשל ריבוי הלאומים ומיעוט המדינות.

עוצמה וסמכות:

עוצמה– ישנן הגדרות רבות לעוצמה: העוצמה מאפשרת לקבל החלטות קולקטיביות מחייבות ולאכוף קיומן. עוצמה היא היכולת לגרום לאנשים לעשות משהו שאחרת לא היו עושים אותו. היכולת לפעול בתיאום. היכולת לקבוע את סדר היום הלאומי.

סמכות– הזכות לשלוט ולאו דווקא העוצמה. הסמכות יוצרת לעצמה את העוצמה כל עוד היא מקובלת על הנשלטים. דפוסי הסמכות עפ"י וובר: סמכות מסורתית. סמכות רציונאלית, משפטית. סמכות כריזמטית.

לגיטימיות– הזכות לשלוט על השלטון. מושג הדומה לסמכות אך נעשה בו שימוש ביחס למערכת שלטונית. ממשל לגיטימי הוא ממשל הנהנה מסמכות.

לגאליות– אופן קבלת חוקים בצורה נכונה, בהתאם לחוק. יכול להיות מצב שמתקבלים חוקים באופן לגלי, אך הם אינם נתפשים כלגיטימיים. יכול להיות אף מצב הפוך, בו מעשים לגיטימיים אינם נתפשים כלגאליים.

Freedom-House– ארגון המשווה את מידת החופש בעולם. הוקם לפני 60 שנה בידי אלינור רוזבלט. ארגון לא מפלגתי ולא למטרות רווח. מוציא כל שנה דו"ח עפ"י קריטריונים בסיסיים הלקוחים מאמנת זכויות האדם. יש הבחנה בין הזכויות הפוליטיות, הכוללות השתתפות חופשית, קיום אופוזיציה, בחירות שוות והגונות, תעמולה חופשית, קיום תחרות ועוד, לבין הזכויות האזרחיות, חופש דת, חופש ביטוי, חופש אקדמי, שלטון חוק, שוויון הזדמנויות ועוד. אוכלוסיית המחקר הן מדינות העולם +שטחים המוחזקים בהסכמה או לא בהסכמה. המחקר נעשה באמצעות שאלון עם ניקוד. ישראל הייתה בין 30 הראשונות, כיום במקום ה-60.

הפיכה– חילופי שלטון.

מהפכה– ניסיון לשינוי כוללני של המערכת.

מוסד– גוף מבוסס שחבריו מקיימים בינהם יחסי גומלין על בסיס התפקיד הספציפי שלהם באותו ארגון. מוסדות: הרשות המחוקקת\שופטת\מבצעת, שלטון מקומי, בירוקרטיה, קב' אינטרס, מפלגות.

התמסדות– כאשר ארגון הולך ומשפיע יותר ויותר על התנהגות חבריו.

מדד ניידות הקולות– הוצע ע"י מורגן פדרסון במטרה לבדוק כמה אנשים שינו הצבעתם בין בחירות לבחירות. האם ההצבעה יציבה או לא. הוא חישב את ההפרש בין אחוז הקולות בבחירות הנוכחיות לקודמות ואת סך ההפרש חילק בשתיים (ניצחון של אחת הוא ההפסד של השנייה).

 תרבות פוליטית– מושג שפותח ע"י ביהביוריסטים. תרבות פוליטית היא סיכום אמונות בסיסיות, רגשות וידע הנותנים צורה ותוכן למערכת הפוליטית. התפיסה הפוליטית עוברת מדור לדור ע"י סוכני סוציאליזציה פוליטית בתהליך סוציאליזציה. ניתן להבחין בין 3 רמות של התרבות הפוליטית: 1.ברמת המערכת- תפיסת הערכים המרכזיים בארגונים המרכיבים את המערכת. 2. רמת התהליך- מהן הציפיות לגבי תפקוד הפוליטיקה ויחס האזרח לגבי תפקידו. 3. רמת המדיניות- הציפיות לגבי התוצרים של מדיניות הממשלה.

סוציאליזציה פוליטית– התהליך בו אנו לומדים על הפוליטיקה. רוכשים רגשות, זהויות, מיומנויות ומידע. אלו נלמדים ע"י סוכני חברות המשתנים מתקופה לתקופה (המשפחה, בית הספר, קב' הגיל ועוד). הסוציאליזציה מהווה כלי לשימור הסטאטוס קוו התרבותי ולקיום יציבות חברתית ופוליטית.

דעת קהל– הדעות המצורפות של האוכלוסייה הרלוונטית על נושא פוליטי כלשהו. תחומי מפתח של דעת הקהל הם: 1.הקף-איזה חלק מהציבור נחשב ל"קהל"? 2.חשיבות-עד כמה נושא ספציפי חשוב לציבור? 3. כיוון-מה הם העדפות הציבור בנושא? 4.מומנטום-האם מועמד, מפלגה או נושא צוברים או מאבדים תמיכה?  שלושה גורמים מגבילים את השפעת דעת הקהל, גם בדמוקרטיות יציבות: 1.מידת ההשפעה של דעת הקהל פוחתת כאשר מדובר בנושאים טכניים ולא עקרוניים. 2.הציבור סובל מחוסר מידע, דבר שמקטין את השפעתו. 3.דעת הקהל יכולה להתחמק מנושאים שהממשלה לא יכולה להתחמק מהם.

השפעת דעת הקהל כוללת במידה מסוימת את קביעת המדיניות והיא מהווה חלק מסביבת העבודה הפוליטית.

סקרי דעת קהל– כלים שנועדו לבטא את דעת הקהל. סקרים הם בעייתיים מבחינת ניסוח השאלות סדר השאלות, חוסר עקביות הציבור בדעותיו וכו'. לכן דעת קהל הבנויה עליהם יכולה להיות מניפולטיבית ולמרות זאת, סקרי דעת קהל הופכים ליותר ויותר מרכזיים בדמוקרטיה. סקרים יכולים לייצג טוב יותר את דעות הציבור מאשר משאל עם כיוון שהם אקראיים אך מקיימים יותר משאלי עם בגלל הסימבוליות שבעניין.

משאל עם– באמצעות המשאל מבטאים הבוחרים את רצונם ביחס לסוגיה ספציפית. משאלי עם נעשים על מנת לקבל לגיטימציה דמוקרטית ובמשטרים לא דמוקרטיים לגיטימציה לכאורה. וכשמעלים סוגיה אחת לדיון. דמוקרטיות נוטות להבטיח את בחירת התוצאה הרצויה להם על ידי ניסוח השאלה ועל ידי עיתויו של המשאל. סוגי משאלי עם: חוקתיים ויוזמות הממשלה או הפרטים. משאלי עם נערכו עד היום בשלוש קטגוריות: 1.נושאים חוקתיים 2.נושאים טריטוריאליים.  3.נושאי מוסר.

בחירותתחרות על משרה המבוססת על ביטוי פורמלי של סדר עדיפויות של האוכלוסייה. צירוף העדיפויות של האוכלוסייה מאוגדות ליצירת החלטה קולקטיבית לגבי ניצחון אחד מהמתמודדים.  הבחירות כוללות את: 1. היקף המוסדות העומדים לבחירה.  הסכנה שבבחירות רבות היא בעייפות התושבים מהתהליך הדמוקרטי והשלכתו על הבחירות הישירות. 2.זכות הבחירה. 3. כמות משתתפים. לכמות המשתתפים השפעה על הלגיטימיות של התוצאות. ישנן מדינות אשר פותרות את הבעיה הזו על ידי הטלת חובת השתתפות בבחירות. תרומתה של חובה כזו לדמוקרטיה ולמידת הלגיטימיות של השלטון שנויה במחלוקת.

שיטת בחירות- מכלול הכללים אשר על פיהם ממירים קולות למושבים או למשרות.

השתתפות פוליטיתהשתתפות פוליטית היא פעילות שנעשית על ידי יחידים המכוונת להשפיע על קבלת ההחלטות של הממשלה או על מי ישלוט בממשלה. היקף וצורת ההשתתפות מושפעת מאופי המשטר. ההשתתפות המאפיינת את הדמוקרטיה הליברלית היא השתתפות התנדבותית והיא ההשתתפות הרחבה ביותר.

חברה אזרחית-קבוצות מעל המשפחה אך מתחת למדינה. המושג כולל ארגונים ציבוריים כגון פירמות, איגודי עובדים, קבוצות אינטרס, ולעיתים אף מוסדות בילוי. מוסדות שכאלה מעצבים את החיים הציבוריים , ומהווים גופים וולונטאריים ואוטונומיים מהמדינה. במדינת דמוקרטית, החברה האזרחית מהווה משקל נגד למדינה- זו מגבלה- זו זירה שבה אנשים פועלים כאנשים חופשיים -מתאגדים ומקדמים מטרות. חשיבות נוספת היא, שבחברה האזרחית יכולים להתקיים דברים מתוך רצון ומתוך בחירה של האנשים ולא ע"י כפייה (שהשימוש בכפייה הוא זה אשר מבדיל את המדינה מהארגונים הוולונטריים).

קבוצות אינטרס קבוצות המכונות לעיתים קבוצות לחץ. ארגונים בעלי אוטונומיה מסוימת מהמוסדות הרשמיים או מהמפלגות, אשר מנסים להשפיע על ההחלטות הפוליטיות המתקבלות. בשונה מהמפלגות הן אינן מעוניינות לקבוע בעצמן את המדיניות אלא רק להשפיע. אינן מהוות זרוע של הממשל. קבוצות האינטרס התפתחו בדמוקרטיות המערביות בגלים, בעקבות שינויים חברתיים. התייעצויות קרובות בין קבוצות האינטרס ובין הממשלות הפכו להיות תופעה נפוצה. קבוצות האינטרס מספקות לממשלה לעיתים עצות מקצועיות, או אינפורמציה. בתמורה, הן זוכות למעמד "פנימי" , דבר שמאפשר להן להשפיע על ההחלטות המתקבלות. פעילות קבוצות האינטרס יוצרת ייצוג פונקציונאלי שגדול לעיתים מהפרופורציות בין הקבוצה ובין שאר הציבור. קיימות קבוצות אינטרס מוסדיות. לדוגמא: הצבא, אשר מתפקד לעיתים כקבוצת אינטרס ומשרדי הממשלה.

מפלגה-ארגון פרמננטי אשר מתחרה בבחירות, בד"כ על מנת לנסות לזכות בתפקיד בו יוכלו לקבל החלטות מחייבות בתוך המדינה. שלא כמו קבוצות אינטרס, מפלגות שואפות לקחת חלק מהשלטון ולא להשפיע עליו מבחוץ. בהיותה בתווך שבין המדינה והחברה, המפלגה מהווה חלק אינטגראלי מהפוליטיקה המודרנית ב4- דרכים : 1.המפלגה מתפקדת לגיוס אליטות לטובת השלטון. 2.המפלגה מהוה סוכן לקיבוץ אינטרסים (aggregation). היא מגבשת תוכנית פעולה המשלבת אינטרסים של קבוצות שונות, תוך קבלה של דרישות מסוימות ודחייה של אחרות. לפיכך היא מהווה מעין "פילטר" בין המדינה והחברה. 3.המפלגה מהווה "נקודת התייחסות", היא נותנות לתומכיה כלים אשר באמצעותם הם מפרשים את המציאות הפוליטית סביבם. 4.המפלגה נותנת כוון לשלטון, ומספקת למעשה הנהגה למדינה. (מפלגת בזק ומפלגת מחאה).

מערכת מפלגתית-יחסי גומלין בין המפלגות המשמעותיות במערכת הפוליטית. בדמוקרטיה, המפלגות מגיבות אחת ליוזמות של השנייה ולכלל השחקנים במערכת הפוליטית. מערכת מפלגתית נחשבת לחזקה ומבוססת כאשר: 1.החוקים אשר קובעים את התחרות בין המפלגות על קולות הבוחרים יציבים. בגרמניה קיים חוק יסוד הקובע את אופי הפעולה המפלגתי. 2.למפלגות הדומיננטיות יש שורשים עמוקים בחברה. 3.השחקנים הפוליטיים המשמעותיים (הצבא, בתי המשפט) מכירים בלגיטימציה של המפלגות. 4.למפלגות ארגון יציב ומקורות מימון עצמאיים. 5. תחרות וחיקוי הדדי. בישראל ב-92' מפלגת העבודה אימצה את שיטת הפריימריס וניצחה בבחירות. ב-93' הליכוד חיקה אותה.

פריימריס -תהליך שבו תומכי המפלגה יכולים לבחור את מועמדיהם שייצגו את המפלגה בבחירות שמתרחשות לאחר תהליך זה. יש הטוענים כי תהליך זה הורס את הלכידות המפלגתית, ופוגע באופן חמור בשליטה של המפלגה על מועמדיה.

חוקה  – מערכת של חוקים שמסדירים את היחסים בין מוסדות השלטון, את חלוקת העוצמה שביניהם ואת האיזון ביניהם. חוקה גם מגדירה את זכויות האזרחים ובכך מגדירה הגבלות לשלטון. לחוקה יש שני תפקידים: 1.ההיבט ההיסטורי  – ההיבט ההיסטורי מתייחס לתפקיד החוקה ככלי להגבלת השלטון. 2.מסדירה את היחסים שבין מוסדות השלטון השונים וחלוקת העוצמה ביניהם, מעין "מפת עוצמה". החוקה קובעת את האופן שבו נחקקים חוקים ואת הדרך שבה מתקבלות החלטות קולקטיביות מחייבות. לפיכך החוקה מהווה מסגרת מכוננת של המערכת הפוליטית.

שאילתא (interpellation ) שאלה המופנית כלפי השלטון יזומה על ידי האופוזיציה. לרוב היא מלווה על ידי הצבעת אי אמון בממשלה לנוכח חוסר שביעות רצון השואל מהתשובה. בטכניקה זו נעשה שימוש נרחב ברפובליקה השלישית והרביעית של צרפת, ובאמצעותה הופלו כמה ממשלות.

הצעות דחופות לסדר היום ( emergency debate)  – אמצעי זה נועד לדרוש מהשלטון לדון בדחיפות בסוגיה שנויה במחלוקת הנמצאת על סדר היום הציבורי. בד"כ יש צורך במספר מינימאלי של חברי הפרלמנט על מנת לדרוש ולקבל דיון שכזה.

ועדות חקירה ( committee investigation )   – אמצעי זה הוא כלי מרכזי לפיקוח וביקורת על השלטון המבוסס על מידע. בארצות הברית העובדה כי התקציב בתחומים השונים מאושר פרטנית על ידי הקונגרס יוצר בקיאות בפרטים ובאופן שבו התקציב אמור להיות ממומש. החיסרון של פיקוח שכזה הוא ההתמקדות בתחומים ספציפיים שלפעמים מונע מהועדות לראות את היריעה כולה.

בירוקרטיה – הבירוקרטיה היא ארגון של אנשים המקבלים משכורת מהמדינה ואשר מממשים את הממשל באופן מפורט. בניגוד ליועצים שהקיפו את המלכים השליטים, הבירוקרטיה המודרנית היא ארגון ציבורי אשר מגייס לשורותיו על פי קריטריונים של יכולות ומבוסס על יישום עקבי של כללים פורמאליים מוגדרים המוכלים על מקרים פרטיים. קיימת בעיה בתחום הבירוקרטיה. מספר המועסקים על ידי השירות הציבורי וסוג המועסקים הוא רחב (לדוגמא מורים) לפיכך המושג המתאר את כל אילו הוא "השירות הציבורי"= אלו המקבלים משכורת באופן ישיר או עקיף מתקציב המדינה. השירות הציבורי מכיל את המורים, הצבא ועוד גופים אשר ממומנים על ידי המדינה, אך לא נחשבים לבירוקרטיה.

Ministry –מינהלי- משרד ממשלתי -יחידה אדמיניסטרטיבית תחת מרותו הישירה של שר בממשלה אשר באמצעותה ממומשת מדיניות הממשלה. מבחינה היסטורית, הייתה התפתחות של משרדי הממשלה ממשרדים חיוניים "בסיסיים" המבטאים את תפקידיה הראשוניים של המדינה, כגון חוץ, ביטחון, אוצר, וכו', למערכת רחבה יותר של משרדים כגון רווחה, איכות סביבה וכו'. תפקיד מפתח נושא מנכ"ל המשרד, אשר משמש גשר בין הרמה המקצועית לרמה הפוליטית.

Division, section or bureau – מחלקה-יחידה תפעולית של משרד ממשלתי אשר אחראית על פעולותיה כלפי השר, אך עשויה לעיתים לפתח מידה של עצמאות. הבירוקרטיה האמריקאית יוצאת מן הכלל בהקשר הבירוקרטיה הוובריאנית. המשרד הממשלתי האמריקאי בנוי כארגון גג לארגוני משנה שונים המטפלים בסוגיות שונות, ולא במערכת היררכית נוקשה וברורה. לדוגמא במשרד הבריאות האמריקאי יש מחלקה לביטוח רפואי ומחלקה לתמיכה במשפחה. למחלקות יש מסורת עצמאית משלהן ובסיס תמיכה בקונגרס משל עצמם.

Agency – יחידה המתפקדת כיחידה נפרדת ממשרדי הממשלה מתוך מטרה ליצור גמישות ניהולית ואי תלות פוליטית. (לדוגמא הבנק המרכזי). מושג זה מתאר טווח רחב של ארגונים המקיימים יחסי גומלין שונים בינם ובין הממשלה ובינם ובין הפרלמנט.

Government corporation (תאגיד ממשלתי) – ארגון בבעלות המדינה ללא בעלי מניות פרטיים, מבוסס על תקנון, אשר מספק סחורות או שירותים לציבור.

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות