שלושה / אהרון אפלפלד – סיכום טוב

שלושה / אהרון אפלפלד – סיכום

שלושה של אהרון אפלפלד הוא סיפור שמגולל התרחשות מסתורית, לא לגמרי ברורה ומוסברת, ומעלה תוך כדי שאלות פילוסופיות קיומיות. גיבורי הסיפור הם שלושה גברים, שהיו חלק מקבוצה שהייתה באיזשהי התרחשות מסוכנת, והם נמלטו ליער בהצלחה. הם נטשו את חבריהם, פשטו על מחסן בכפר אחד שנקרה בדרכם כדי להצטייד במזון, ורצחו ילד קטן שגילה אותם כדי שלא יסגיר אותם. מצויידים במזון רב ומאושרים מהצלחת הבריחה, הם נמצאים כעת ביער. הם מעמיקים לתוך היער, ולאט לאט מתחיל לכרסם בהם מצפונם – האם השאר יסלחו להם על כך שברחו? יש כאן שאלה מוסרית גדולה – האם מותר לנטוש חברים כדי להציל את עצמך? כשהגיעו לקצה היער נתקלו בגוי ובילד קטן שנשאו גרזנים. הם התנפלו עליהם ולקחו את כליהם ואת בגדיהם. כעת נאלצו לברוח, אזל להם מזונם ומצפונם לא חדל מלהציק להם. המבוגר שביניהם (הם מצויינים רק בגילאים – המבוגר, הבינוני והצעיר) נפצע בהתנפלות, והוא לא מסוגל ללכת יותר. הם נוטשים אותו ביער לבסוף, וכל אחד ממשיך במסלולו שלו.

מהי בעצם ההתרחשות המסוכנת? זאת אין לדעת, אם כי רמיזות רבות מעידות שמדובר בשואה; ההימלטות ליער, הגוי, וגם הסגנון הכללי של סיפורי השואה של אפלפלד, שנמנע מלתאר את זוועות הנאצים במישרין ותמיד עוסק בהיבט עקיף כמו למשל הימלטות של בודדים…

בכל אופן, הדמויות מוצגות כ"שלושה", אין להם שמות, מתייחסים אליהם בכינויים או בגוף שלישי רבים (הם), ייתכן שאפלפלד עושה זאת כדי להקנות מימד אוניברסלי לסיפור, ולכן גם לא מצויין הזמן, המקום, או ההתחרשות הספציפית. אם לא מתמקדים במקרה הייחודי הזה, אפשר להתפנות לעסוק בסוגיות הפילוסופיות – מוסריות של הסיפור, שהן כלליות בעיקרן, וזוהי ככל הנראה מטרתו של אפלפלד.

יש גם צידוק פסיכולוגי לכך שאין להם שמות והם מכונים "שלושה"; הם איבדו למעשה כל שריד של צלם אנוש, והם מתנהגים כמו חיות ולא כבני אדם, כאשר היצר שמניע אותם הוא יצר ההישרדות ולא המוסריות זה כלפי זה.  הביטוי "משחרים לטרף" מופיע בסיפור ביחס לדמויות, וזהו ביטוי מובהק של בעלי חיים טורפים.

יחד עם זאת יש גם אלמנט של מוסריות; הם נתקפים חרדה שמא חבריהם לא יסלחו להם. האם אפשר לסלוח והאם ראוי לעשות כן? האם הערך המרכזי שצריך להנחות כל אדם הוא ההישרדות? ככל  שמצבם מחמיר והופך בלתי אפשרי בעליל, כך הם יותר ויותר מתעמקים בשאלה המוסרית של הסליחה וההישרדות. הסיפור מתחיל בהימלטות משותפת ומסתיים בהימלטות שלהם בנפרד זה מזה, ואולי יש בכך מעין מסר, שהרצון האנושי החזק ביותר הוא הרצון לשרוד.

השם היחיד שמוזכר בסיפור הוא שמו של הצעיר, יענקל. שמו מוזכר בהקשר של תקווה, כאשר המספר אומר כי במאמץ קטן הם יכולים להימלט, לצאת מן הסבך. כלומר – השם מציין אנושיות, ולא בכדי הוא מוזכר כאשר מועלית התקווה, הרגש האנושי הבסיסי.

המבוגר מצטייר כדמות המנהיגה, אולי מפאת גילו. כשהבינוני מגלה סימני חולשה המבוגר מצווה עליו להמשיך עמם. על פניו, הוא דמות מאוד אלימה (דבריו הנאמרים בנימה של אלימות וגם כן מעשיו האלימים). לכאורה הוא תקיף וחזק, אך לא ברור לנו מהן כוונותיו של מבוגר זה שפך למנהיגם, האם כוונותיו טובות כלפיהם או לא? מדובר בחלק מהכתיבה המעורפלת בכוונה בסיפור זה, שנועדה לתעתע בנו כקוראים – מה קרה ומה לא קרה? מה אמיתי ומה לא אמיתי? איננו יודעים, והכל מוטל בספק.

כיצד אפלפלד בונה כאן אווירה ברורה של קרירות, חוסר חמלה וחוסר אנושיות?

  1. המכניות של הדמויות, שפועלות בצורה חדה ואינסטינקטיבית, אך ורק להישרדותן.
  2. תיאורי הנוף הציוריים, שמהווים אנטיתיזה למצב האנושי הקר וחסר החמלה.

ציורי הנוף בסיפור מקבילים למה שקורא לשלושה. תחילה הטבע מחייך אליהם, והם שמחים ומאושרים מבריחתם המוצלחת. לאחר מכן, כשמצבם מדרדר והם הולכים ונחלשים, הטבע משתנה בהתאם – הציפורים נחבאות מהם, היער נעשה מדולל וחושפני ואינו מחביא אותם היטב כלל. לאחר רצח הילד והגוי השמים כבר אינם כחולים כי אם אדומים. הציפורים שהם תופסים הן רק ציפורים מתות, כאנלוגיה להמשך שמחכה להם – המוות. טבעת החנק מתפתלת סביב צווארם, וכך גם הטבע אנלוגי אליהם. כשהנוף מצוייר במלוא חסרונותיו, כך גם מצבם של השלושה. כמו שנטשו תחילה את חבריהם, כעת הם נוטשים זה את זה לאחר פציעתו של המבוגר שאינו מסוגל להמשיך יותר: "עתה לא היה טעם לשוב. הם היו צריכים להיעלם כל אחד לדרכו."

באשר לזמן של הסיפור; אם בודקים את מספר הפעמים של המלה "למחרת", אפשר לשער שהסיפור מתרחש במהלך שמונה ימים בערך, אך אין זה ודאי, כפי ששום דבר אינו ודאי לגמרי בסיפור זה, והמספר, שהוא לכאורה מספר כל יודע, מפקפק בכל פרט ומטיל אותו בספק.

הזמן מתואר במבנה זורם ומתמשך. הסיפור נפרש מהתקווה אל הייאוש, והוא מספור כרצף ארוך ולא מחולק למקשות. זאת מפני ששזורות בו מלים רבות המציינות דינמיות ותנועה, והעלילה עצמה מתוארת כמטאפורה של זרימה (ההליכה שאיננה נפסקת, המבוגר שאומר לבינוני "אתה הולך אתה הולך" כדי לדרבן אותו להמשיך ללכת). האנלוגיה בין הטבע לדמויות נמשכת, וכמו שבריחתן של הדמויות מתוארת כתהליך זורם, כך גם נופי הטבע מתוארים כשוקקים וזורמים.

לסיכום, "שלושה" של אפלפלד מעלה שאלות מוסריות רבות, בנוגע ליצר ההישרדות, לסליחה ולמחילה, ולמצפונו של האדם. הוא מתאים במיוחד לשאלות שיעסקו במוסריות ובשאלות קיומיות, או לשאלות שיעסקו בטכניקת עיצוב הסיפור של המספר (אם כי על שאלה כזאת לא מומלץ לענות בלי לקרוא ממש את הסיפור).

סיכומים נוספים של אפלפלד:

קאטרינה \ אהרן אפלפלד

סיפור אהבה \ אהרן אפלפלד

המצוד \ אהרן אפלפלד

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות