יצחק / אמיר גלבוע
השיר יצחק של אמיר גלבוע מתאר חלום של הדובר – חלום סיוטי. בראשיתהחלום מתוארת אידיליה מסוימת. ההליכה של האב והבן מתוארת לפנות בוקר, השמש מלווה אותם והיד של הבן מחזיקה את ידו של האב. האוירה בבית הראשון היא אוירה של ביטחון שיד האב יוצקת בבן.
בבית השני של יצחק יש היפוך והפסטורציה הופכת לסיוט, הבן רואה להב המאכלת בין העצים ודם על העלים. התמונה מעוררת בבן פחד ובבית השלישי הוא מבקש מהאב שימהר להצילו. הנימה הילדותית של הדובר מודגשת ע"י ו' החיבור וגם בחזרה על המילה "אבא".
השיר הסוף אינו נגמר טוב כמו בסיפור המקראי הנרמז בשיר – יש קורבן והוא האב. המהפך מתגלה לבן מדברי האב שמסביר לו שהוא הנשחט ושהדם על העלים הוא דמו שלו. בסופו של דבר האב מת.
בבית החמישי של יצחק הבן מתאר את רצונו לצעוק עד היקיצה. אולם הסיוט נגמר והבן רואה כי הנה החלום והמציאות נתערבבו.
בשורה האחרונה הוא מרגיש חסר אונים לאחר שראה את האב כקורבן.
השיר יצחק של אמיר גלבוע מביע מצוקה של בן שחזה ברצח אביו (האב הוא קורבן שואה) והבן חולם על כך ומבין כי החלום הוא מציאות.
אמצעים אומנותיים בשיר יצחק:
- ו' החיבור – נימה ילדותית
- דימוי – "כברק להבה מאכלת"
- חזרה על המילה "אבא"
- מבנה הבית הראשון: השורות נהיות קצרות יותר ככל שמתקדמים= מרמז על שלווה שהולכת ונמוגה.
- לשון ילדותית – מעידה על חוסר אונים של הבן.
- המיתוס המקראי – עקידת יצחק, אולם בשיר המיתוס מנופץ פעמיים:
- יש קורבן
- הקורבן הוא האב ולא הבן.
