מבוא היסטורי לפוליטיקה בת זמננו – סיכומים: אפריקה

אפריקה

אפריקה היא השדה הרחב של הקולוניאליזם האירופי וזאת ממספר סיבות:

  1. קרבה גיאוגרפית לאירופה.
  2. אפריקה עשירה במשאבים- משאבי טבע וכוח עבודה זול ואיכותי. כבר במאות ה12-14 היה סחר עבדים פורה באפריקה ע"י קולוניאליסטים עברים.
  3. אפריקה מוקפת במעברים גיאוגרפיים חשובים והשליטה בה היא אסטרטגית- תעלת סועץ, כף התקווה הטובה וכו…
  4. אפריקה לא הייתה בעלת מבנה תרבותי חזק- התמודדות מינורית מול שבטים קטנים ולא מפותחים.

חלוקת אפריקה:

  1. הסהרה והנילוס- אפריקה המערבית / הלבנה
  2. דרום אפריקה- הגוש הדרומי סביב כף התקווה הטובה
  3. אפריקה השחורה- הגוש המרכזי

המעצמות האירופיות נגסו באפריקה ככל שיכלו ונתנו אותותיהם באזורים השונים. בראשית שנות ה50 יש באפריקה 4 מדינות עצמאותה- מצרים שקיבלה את עצמאותה מבריטניה, דרום אפריקה שהיא עצמאית על אף היותה חלק מהאימפריה הבריטית ובאפריקה השחורה:

  1. אתיופיה- מדינה שהייתה נוצרית עצמאית במשך מאות שנים
  2. ליבריה- במערב אפריקה- מדינה שהורכבה מעבדים משוחררים מארה"ב.

בין השנים 57-58 הופכות למעלה מ40 מושבות אפריקאיות למדינות עצמאיות. מדובר בשינוי רדיקאלי מהיר שעובר על יבשת שלמה.

שני מאפיינים עיקריים לקולוניות באפריקה:

  1. שחרור
  2. יכולת למצות את העצמאות הפוליטית

***קיים הבדל בין שחרור לבין היכולת למצות אותו הלכה למעשה

בעיה שעמדה בפני המדינות האפריקאיות היא רגשי הנחיתות, תחושה פנימית של ביטול עצמי כלפי הטכנולוגיה האירופית, השפה וכו'…

מה משפיע על אופי הדה קולוניזציה?

  1. מהי הייתה המעצמה הקולוניאלית הכובשת- במובן זה הבדלים גדולים מאד בין הבריטים, הבלגים, הצרפתים- אם הבריטים דגלו בהנחלת המורשת הבריטית, הבלגים לא ניסו להנחיל מורשת אלא ניצול מובהק ובוטה.
  2. נחיצות אסטרטגית- מדינות מזרח אפריקה ששמשו אגף באימפריה הבריטית, היו קשות לוויתור מבחינת הבריטים ועל כן הבריטים השאירו שם מאחזים. מאידך גיסא, לבריטניה היה קל יותר לעזוב אזורים במערב אפריקה בהם הנחיצות נמוכה וזה ישפיע על אופי השלטון.
  3. מבנה חברתי- מבנה המדינות באפריקה לא על בסיס הלאומיות האירופית אלא מסגרת של הסדרים שלא הלמה את מדינות הלאום המודרניות. לכן ניתן לראות עד היום מלחמות שבטיות- כך למשל הטבח בדרפור.
  4. הארגונים השונים שפעלו למימוש העצמאות-
  5. ארגונים דתיים שונים שפעלו בצורות שונות, בנו כנסיות עצמאיות, תרגמו את התנ"ך- אפריקניזציה של הדת הנוצרית
  6. ארגונים אתניים שניסו לעצב מורשת רומנטית אפריקאית
  7. ארגונים אתניים שסייעו לשבטים שונים בקבוצות האתניות לעבור מהכפר לעיר
  8. ארגונים כלכליים, ארגוני מסחר
  9. ארגוני עובדים
  10. ארגוני רווחה וולונטריים

הארגונים השונים הולידו לא רק סיוע כזה או אחר אלא גם ארגונים פוליטיים וארגוני טרור שסייעו במאבק. וכן היו ארגוני משכילים שכללו סטודנטים שהיוו חממה לגידולה של הפוליטיקה האפריקאית- תנועות נוער, ספרות ועיתונות.

עד למלחמת העולם הראשונה, היו מספר התקוממויות בודדות שדוכאו ביד ברזל. בשנות ה-30, אחרי המלחמה, יש תביעה  יותר ממוסדת לעצמאות, למשל בחוף הזהב- התקוממות של מגדלי הקקאו בצורה מסודרת של ארגון פוליטי בעל אינטרסים.

במהלך מלחמת העולם השנייה, ניצול אפריקה הוא בוטה אך ההסבר לכך הוא המלחמה- אין ברירה, צריך להשתמש באפריקה. התחושה שמתחילה להיווצר היא שהעולם כולו מצוי במצב של קץ הקולוניאליזם- העובדה שהחיילים האפריקניים שרתו בצבאות האירופאים ונחשפו לאורח החיים המערבי הביאה אותם לתבוע עצמאות עבור השירות.

סוף מלחמת העולם השנייה מאופיינת ב"שלב ההתעוררות"- מרידות, אי הסכמה לציית למערכת המשפט, הגירה מתוך הקולוניות כאות מחאה. חלק מן המאבק הקולוניאלי הוא גם מאבק אלים.

בנוסף מתבססים שני דברים:

  1. הנחה של תשתית אידיאולוגית אנטי קולוניאליסטית- אנו מנוצלים , יש לקום נגד הכובש…- האלימות כמרכיב משחרר בקרב העמים האפריקאים.
  2. יצירת המערכת הארגונית שתפעל לטובת העצמאות- הצמחת מנהיגים מקומיים ויצירת כוחות- ארגוני טרור, גרילה, מפלגות וכו…

ההתארגנות האנטי קולוניאלית מקבלת מושג רחב שיהווה תשתית לשלב השני של הדה קולוניזציה- הקמת המערכת הפוליטית העצמאית לאחר השחרור.

חלק גדול מהמנהיגים שיובילו את השחרור הם אלו שהתקרבו למערב, אחד הבולטים הוא נקרומה שלמד בלונדון ובא בשל להוביל שינויים פוליטים במדינתו –גאנה.

 שלב המאבק היה שלב קצר , אלים, נושא פירות- היה ברור שעלות אפריקה על בריטניה וצרפת היא  בלתי נסבלת ועל כן ככל שהתרחב המאבק, הבינו המדינות המערביות שעדיף להן לשחרר את הקולוניות. תיאורית התלות חלה גם על אפריקה ע"י הסכמים שתיגמלו אליטות כאלה ואחרות על מנת לוודא שהניצול הקולוניאלי ימשך.

הטרגדיה הגדולה של אפריקה – משנות ה-60  היא מצויה בתהליך עצמאות שמלווה באופטימיות גדולה. אותו תהליך לא יוצא כפי שחלמו אותם לוחמי חרות  ומהר מאד מדינות אפריקאיות גולשות לכיוון של משטרים לא דמוקרטיים- דיקטטורות צבאיות, משטרים מושחתים ואי יציבות פוליטית.

שחרור מעול הקולוניאליזם כלל מרכיבים נוספים- עצמאות, ריבונות של העם, דמוקרטיה….. הרעיון הוא שהציבור לא רצה להחליף את המושל הבריטי בדיקטטור מקומי אלא בשחרור מלא של ריבונות העם, אך זה לא יצא כך ואחד המאפיינים המובהקים לכך היה תפיסת עולם שהייתה משותפת לאפריקאים רבים- הגישה שגורסת שהדמוקרטיה האפריקאית לא צריכה להיות בסגנון האירופי אלא דמוקרטיה עם אפיונים משלה. אחת ההמצאות האפריקאיות המעניינות ביותר תהיה רעיון המשטר החד מפלגתי כאידיאולוגיה דמוקרטית.

הסיבות להתפתחות המשטר החד מפלגתי:

1. טענה של המנהיגים המתונים יותר- אפריקה עדיין לא בשלה לדמוקרטיה אך משטר חד מפלגתי יפתח תהליך שיאפשר לממשלות האפריקאיות לאמץ את הדמוקרטיה. הטענה שלהם הייתה שהבעיה העיקרית של מדינות אפריקה היא העדר יציבות ולא העדר דמוקרטיה ועל כן לפני אימוץ הדמוקרטיה יש צורך ביציבות ורק משטר חד מפלגתי יוכל להבטיח יציבות שכזו- שליטה על כל מערכות המדינה.

2. בחלק מהמדינות טענו שחד מפלגתיות מתאימה למצב חירום שיתקיים עד שהמערכת הפוליטית תהיה מבוססת ורק אז נוכל להסיר את מצב החירום ולאפשר רב מפלגתיות.

3. המודל שמדינות אפריקה מאמצות הוא המודל של מדינות הלאום האירופאיות אך באפריקה אין מדינות לאום ועל כן מדינות אפריקה מנסות ליצור אחדות פוליטית שתאפשר לבנות מערכת מדינית. אם נאפשר רב מפלגתיות לא נוכל ליצור אחדות פוליטית כמצופה ועל כן יש צורך בחד מפלגתיות- מפלגה אחת שיוצרת בסיס ליצירת אומה אחת בעוד שריבוי המפלגות עשוי ליצור רבדים בחברה.

4. אפריקה נחשלת כלכלית, טכנולוגית- על מנת להפןך את אפריקה למתקדמת יותר יש לרתום את כל המשאבים לטובת הפיתוח הטכנולוגי, כלכלי… באפריקה לא קיימת אידיאולוגית "היד הנעלמה" ולכן הרעיון של ריכוז כוחות פוליטיים, אידיאולוגיים ואחרים משרת את המטרות.

5. הצורך לגייס את החברה- מצד אחד נלחמים במאבקים הירואים ומשתחררים ומצד שני מתחיל היום האפור שלאחר המהפכה ובו קשה מאד ליצור אתוס מלכד. לכן באופן טבעי אותה מפלגה שהנהיגה את המאבק, המשיכה להנהיג את האתוס הזה בצורה חד מפלגתית. מפלגה נוספת עשויה לפגוע באתוס זה ע"י הבאת אתוס אחר ועל כן משטר חד מפלגתי ישמר את אתוס ההירואיות

***Nyerere(ג'וליוס)- מנהיג חשוב. בתוך טנזניה הייתה דמוקרטיה, היו בחירות לפרלמנט הטנזני- כל מפלגה הייתה מעל המספר מועמדים והיו נערכות בחירות. שיטה זו התבססה על ברה"מ שכן ניררה היה מרקסיסט

6. נחשלות אפריקה- אנשים לא ידעו קרוא וכתוב ועל כן לא יכלו להצביע. בזעיר ניסו להעמיד מועמדים בוכל תומך עמד בטור של המועמד שתמך בו אך אלו לא היו בחירות חשאיות וזה פתח פתח לשחיתות, אלימות , פרוטקשן…

7. המעמד המיוחד שלו זכו מנהיגי השחרור- בתקופת ההתעוררות לשחרור לאומי, בדר"כ עומד בראשה אדם אחד הירואי. מנהיגים אלו היו כוח עצום שלא היה לגיטימציה להקמת אופוזיציה תחתיו. קשה מאד לקרוא תיגר על מנהיג כריזמתי ומלא עוצמה אשר שחרר את העם. כך לדוגמא בחוף השנהב היה פליקס הופואת , בורגני שאילץ את עמו להיכנס לפולחני אישיות מוקצנים- המגלומניה שלו מגיעה לרמות שהוא בונה את הכנסייה הגדולה בעולם- פי שתיים מהוותיקן- הכול כחלק מפולחן האישיות העצום שלו.

אפריקה היא סיפור טרגי , שנות ה60 היו לא מוצלחות, הרבה מאד מרידות ומלחמות אזרחים, ניסיונות להתנקשות במנהיגים מתוך משחקי כוח, הצבא השתלט על השלטון במדינות רבות.

מבוא היסטורי לפוליטיקה בת זמננו – סיכומים

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות