ארה"ב – עידן המקארתיזם והמאבק בקומוניזם – סיכום

ארה"ב – עידן המקארתיזם והמאבק בקומוניזם

ב-1946, בעיירה בשם מייזורי נשא ווינסטון צ'רצי'ל את הנאום שבו אמר "מסך של ברזל ירד על אירופה" – משפט אשר הטווה את המלחמה הקרה. בעקבות נאום שה מתחיל בארה"ב חשש גדול מפני הקומוניזם והוא בא לידי ביטוי בשני אופנים:

1. אסור לתת לקומוניזם להשתלט – הצבא האדום דהר ברחבי אירופה וסיפח מדינה אחר מדינה לרשת הסובייטית על כן ארה"ב מחליטה על ניסוח דוקטרינת טרומן במרץ 1947, שמשמעותה היא שארה"ב תסייע לעמים החופשיים המתנגדים להשתלטות של קבוצת מיעוט או מדינות זרות. המשמעות היותר עמוקה של דוקטרינה זו היא שארה"ב מוציאה כסף למימוש הדוקטרינה ודוגמא מובהקת לכך היא תוכנית מרשל שתסייע ותחזק את אירופה המערבית על מנת למנוע השפעות סובייטיות.

2. כבר בשנת 1947 מתפוצצת בארה"ב פרשת רוזנברג – בני הזוג רוזנברג נשפטו לבגידה והוצאו להורג כאשר הפשע אותו ביצעו היה העברת סודות מדינה לסובייטיים. המשמעות הייתה שההגמוניה האמריקאית בתחום הגרעיני התמוטטה. שנה לאחר מכן מתפוצצת גם פרשת היס – פקיד ממשל בכיר במשרד החוץ האמריקאי נידון לחמש שנות מאסר באשמת קומוניזם – הוא לא העביר סודות, ולא מכר מידע אך נתפס כאשם בקומוניזם ועל כן כבוגד.

על רקע ביטויים אלו עולה כוכב חדש בשמי הפוליטיקה האמריקאית ושמו ג'וזף מקארתי. בפברואר 1950 מודיע מקארתי במסיבת עיתונאים שיש בידו מסמך שמעיד על כך ש-57 מעובדי משרד החוץ הינם חברים במפלגה הקומוניסטית ורשימה נוספת של 200 מעובדי המשרד המזדהים עם המפלגה הקומוניסטית. התפיסה האמריקאית היא שהרוסים שמו רגל כבדה מאוד בתוך משרד החוץ האמריקאי. נוצר בהלה אמריקאית שמולידה שרשרת של כוונות:

  1. חובת רישום – כל ארגון שיש בו אופי קומוניסטי חייב להירשם ולהיות מפוכח בידי הממשלה.
  2. איסורי העסקה – אסור להעסיק משהו החשוד בקומוניזם.

חשוד בקומוניזם = המחזיק במניפסט הקומוניסטי, כל אדם המתבטא בעד שיתופיות, כל אדם המאמין כי שוויון הוא ערך חשוב.

עוצמתו של מקארתי עולה והא מתמנה לעמוד בראש ועדה מטעם הסנאט לבדיקת נאמנות- ועדה שהביאה אנשים כדי לבדוק אם הם נאמנים לממשל האמריקני. משפטי הראווה שערכה הועדה מולידים את אחת התקופות האפלות בארה"ב- הלשנות, פחד , הרבה אנשי קולנוע ואקדמאים עומדים למשפט. ב1954 מקארתי עושה את הטעות הגדולה שלו- הוא מוצא את היריב האחד שהוא לא יצליח לנצח- הצבא.

שנות ה-50 היו שנים מאד שמרניות בהם ארה"ב החלה להיבנות לאחר המלחמה. בשנים אלו נכנסת הטלוויזיה שמתחילה להופיע כגורם מרכזי בחברה האמריקאית המחוללת את הפוליטיקה שלה. בשנת 1957 סגן הנשיא היה לא פופולרי (ריצ'רד ניקסון) והואשם בשלב מסוים בקבלת תשורות שלא כדין מגורמים המקורבים לממשל. ניקסון מכנס מסיבת עיתונאים בטלויזיה ומסביר מה הוא קיבל ומתאר בדיוק את התשורות והמתנות ובין היתר את הכלב שקיבל לביתו הקטנה- צ'קרס. זו פרשה שממנה יצא ניקסון כאשף תקשורת- התחושה היא שמדובר בפוליטיקאי ממולח שמהווה אשף טלוויזיוני ולכן ב1960 כאשר ניקסון וקנדי מוזמנים להתמודד בעימות טלוויזיוני זה נתפס כאילו נצחונו של ניקסון מובטח. עימות טלוויזיוני זה יכנס להיסטוריה שכן הוא הכתיב את כל העימותים מכאן והילך.  בניגוד לציפיות, קנדי ניצח בעימות, בעיקר הודות למסרים חזותיים (הופעה) ולא מסרים תוכניים – מאזיני הרדיו נתנו את הניצחון בעימות דווקא לניקסון.

שנות ה60- עשור בעל שינויים רדיקליים בפוליטיקה , במדיניות החוץ ובתרבות. מבחינה חברתית תקופה זו מבטאת אוכלוסיית ה"בייבי בום" , הדור שנולד בסוף שנות ה40 ומבשיל כמצביע פוטנציאלי וכצרכן פוטנציאלי בשנות ה60 והוא יעצב את התנועה הפמיניסטית שתעלה באותם שנים.

ראה גם: בעיותיו של גוליבר: ארה"ב כמעצמת על / אברהם בן צבי

מבוא היסטורי לפוליטיקה בת זמננו – סיכומים

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות