סיכום: ביאליק / הכניסיני תחת כנפך

השיר "הכניסיני תחת כנפך" של ביאליק מתנסח כפנייה לאהובה או אולי לשכינה ולאלוהות.

הדובר בשיר

הקול הדובר ב-"הכניסיני תחת כנפך" מתגלה כ- בודד, זקוק לאהבה, סובל מחסכים רגשיים, עצוב, מתוסכל ומאוכזב ממצבו, פגוע. מבקש אהבה שמהותה בקשר רוחני; קשר שמזכיר יחסי אם- ילד או אח-אחות. זהו קשר שמבוסס על אהבה אפלטונית בלבד, וביכולתו לספק לו את ההגנה והקרבה שהוא מחפש ולהפיג את בדידותו.

סיכום בתי "הכניסיני תחת כנפך"

בית א':

"הכניסיני תחת כנפך" – דימוי מתחום הטבע. הדובר פונה אל אהובתו (או אל האלוהות והדת), ומבקש שתנהג בו כפי שציפור לוקחת את גוזליה תחת כנפיה.

"והיי לי אם ואחות" – ניגוד מסויים לשורה הראשונה. מהביטוי "הכניסיני תחת כנפך" משתמע קשר פיזי כלשהו, ואילו בשורה השנייה ביאליק מדבר על קשר אפלטוני גרידא, כיחסי אם ובנה או אחות ואחיה. בשורה זו ובשיר בכלל יש שימוש בו' החיבור, אמצעי אומנותי שמעיד על סגנון כתיבה תנכי.

"ויהי חיקך מקלט ראשי" – שוב, חזרה על הדימוי של השורה הראשונה, הפעם על ידי מיטונימיה (=חלק, פרט מסויים שמציין את השלם. לדוגמא: 'ידיים עובדות' מתייחס לאיש העובד כולו) – חיקה של מושא הפנייה מציין את הכלל, את הכנף כולו.

"קן תפילותי הנידחות" – הדובר רוצה איזושהי אוזן קשבת, הקשבה לתפילותיו שאינן מתקבלות. הוא מייחל להאזנה ולתמיכה רגשית.

לסיכום, בבית א' המשורר מתייחס לתכונת האידיאליות שמעצבות יחדיו את דמות האהובה הרוחנית. הוא רוצה שתגונן עליו, תאהב אותו במובן האפלטוני ותקשיב למאוויו. עם זאת, ניתן לציין כי הבקשה ל"אחות" יכולה גם להתפרש כבקשה לאהבה פיזית, מפני שבספר "שיר השירים" הביטוי "אחות" מתייחס באופן כללי לאישה. כלומר; יש גם פנייה אירוטית לאהובה.

בית ב':

"ובעת רחמים, בין השמשות" – בשעת ערביים, לפנות ערב לקראת השקיעה.

"שחי ואגל לך סוד ייסורי" – הדובר קורא לאהובה שתתכופף אליו והוא יגלה לה את מהות ייסוריו וסבלו הרב.

"אומרים, יש בעולם נ ע ו ר י ם –  / היכן נעורי?" ('/' = מעבר שורה) – הדובר מדגיש בעזרת שאלה רטורית את תסכולו. הוא מעולם לא חווה את חווית הנעורים. בהקשר ההיסטורי חשוב להזכיר שביאליק חי בתקופה בה נהוג היה לצאת לעבוד בגיל צעיר מאוד, ולכן הוא לא זכה מעולם לחוות את ימי נעוריו. משתמש באמצעי אומנותי נוסף – פיזור אותיות. זוהי דרך להדגיש את המשמעות של חשיבות תקופת הנעורים, שנבצר ממנו לחוותה.

בית ג':

"ועוד רז אחד לך אתוודה" – נכון לגלות לנמענת סוד נוסף.

"נפשי נשרפה בלהבה" – נפשו נשרפה מחוסר אהבה. הוא החמיץ את חווית האהבה, כפי שיאמר בבירור בהמשך. זוהי מטאפורה.

"אומרים, א ה ב ה יש בעולם – / מה זאת אהבה?" – מבנה זהה לשתי השורות האחרונות בבית ב'. שוב, משתמש בפיזור אותיות ובשאלה רטורית, כדי להדגיש את הפסדת חווית האהבה בחייו.

בית ד':

זהו שיאו של הוידוי שמבצע הדובר. הוא מתוודה לגמרי בפני אוהבתו.

"הכוכבים רימו אותי" – הכוכבים מסמלים את העולם הרוחני. הוא מרגיש מרומה, חש תחושת ריקנות בניגוד לציפיותיו ותקוותיו מהחיים.

"היה חלום – אך גם הוא עבר" – חלומו ותקוותיו התפוגגו לחלוטין, והוא התפכח.

"עתה אין לי כלום בעולם –  / אין לי דבר" – הדובר מתאר אכזבה קשה מעולם הנעורים. הוא מאוכזב מהעולם הרוחני (בסמל הכוכבים) ומציין כי הוא  נותר חסר כל. הוא חש תסכול רב נוכח מצבו העגום – תקוותו וחלומו התנפצו לרסיסים, והוא סובל מריקנות ומחוסר אונים. זהו שיאו של תיאור האכזבה שנרקמת לאורך כל השיר, החל מתיאור העידר הנעורים, דרך תיאור היעדר האהבה, וכלה בתיאור רמיית הכוכבים.

בית ה':

חזרה על הבית הראשון. הדובר חוזר לנקודת ההתחלה, מפני שזהו שיר מעגלי. המעגליות מעצימה גם היא את תחושת האכזבה והתסכול, הרי שום דבר לא משתנה בחייו של הדובר; הכל מתרחש במחזוריות מייגעת ומאכזבת. מועברת לקורא ביתר שאת תחושה של חוסר מוצא, מבוי סתום. לא נותר לו דבר והוא משולל כל תקווה שהיא. הוא שב ומדגיש את בקשתו וקריאתו לאהובה שתנהג בו כאם וכאחות.

אמצעים אומנותיים

ישנם מספר אמצעים אומנותיים המשמשים בשיר "הכניסי תחת כנפך":

  • שיר מעגלי – מתחיל ונגמר באותו בית לצורך הדגשת המעגליות ותחושת המבוי הסתום.
  • שאלות רטוריות – להדגשת החסך הנפשי באהבה ובנעורים. פיזור אותיות – כנ"ל.
  • חריזה מסורגת – כל שורה שנייה מתחזת עם רביעית. זהו שיר לירי שמדבר על חוויה אישית של הדובר, ונוצרת בו אווירה של ריקנות, בדידות, עצבות ואכזבה ותסכול.

פרשנויות שונות ל-"הכניסיני תחת כנפך"

פרשנים שונים ניסו להבין את הפנייה בשיר. זרם אחד טען שהפנייה היא לאשה, במשמעות של חבר או ידיד. פרשנות שנייה גורסת כי ביאליק פונה לשכינה, לאלוהות. על פי ההקשר ההיסטורי, ביאליק נמשך לתנועת ההשכלה ונטש במידה מסויימת את היהדות, לאחר שהרגיש כי היא אנכרוניסטית מידי לימיו. לכן ניתן לראות בשיר געגוע ליהדות ולדת, לאור התנפצות החלומות והתקוות שתלה ביאליק בתנועת ההשכלה. ביאליק חש תלוש ולא שייך בין תנועת ההשכלה ליהדות האורתודוכסית, ועקב זאת פרשנות זו נפוצה ומקובלת. ביהדות הקשר בין המאמין ובין השכינה (=אלוהים) הוא קשר של דאגה והגנה – האל מגן על מאמיניו כשם שהציפור מגינה על גוזליה, ומכאן הדימוי: "הכניסיני תחת כנפך / והיי לי אם ואחות". ביהדות נפוץ הדימוי שה' מטפל ודואג לעם, והם חוסים תחת כנפיו. באשר לשעת בין הערביים המצוינת בשיר ("בין השמשות"); על פי היהדות בשעה זו נפתחים שערי שמיים ונחרצים גורלות. ביאליק טוען כי התבדה, ותקוותיו לדלות אושר וסיפוק מעולם ההשכלה האירופאי-חילוני התגלו כלא אמיתיות. הוא שואף לשוב לשכינה ולהיכנס תחת כנפיה.

עם זאת, הפרשנות הראשונה שטוענת כי מדובר ביחסי גבר אישה פשוטים טוענת כי ביאליק מתייחס לבעיות אוניברסליות חסרות נגיעה של ממש בנושא היהודי. סוגיות של אהבה, נעורים וחלומות שלא התגשמו הן נושא השיר, ולכן אין לפרשו בפרשנות צרה – יהודית, אלא כשיר כללי.

עוד דברים מעניינים: