סיכום מעולה: לא זכיתי באור מן ההפקר – ביאליק

השיר "לא זכיתי באור מן ההפקר" של ביאליק הוא ארס פואטי שעוסק בתהליך היצירה. 

רקע – השיר "לא זכיתי באור מן ההפקר" של ביאליק הוא שיר בעל 4 בתים בו מביע המשורר את עמדתו כלפי שירתו. השיר מציג את מקוריות השירה ומתאר בדרך מטאפורית את תהליך הווצרות השיר. השיר נפתח בנימה מתנצלת ("אפולוגטית"): לא גנבתי, לא לקחתי… נימה זו אופיינית לשיר מסוג ארס פואטי. בשיר זה נראה שהדובר משיב להאשמות כאילו שירו הוא אינו מקורי וכאילו הכתיבה באה לו בקלות.

ניתוח לא זכיתי באור מן ההפקר

בתים א' וב' מציגים את מקוריות השיר.

בית א'

בית א' מציג את מטאפורת האור: "לא זכיתי באור מן ההפקר", האור = כשרונו של המשורר ליצור שירים, והכוונה: הוא לא זכה בכשרונו ממישהו אחר, לא לקח אותו מרשות הרבים, יש לו בלעדיות על כישרון הכתיבה.

לאור בשפה שלנו יש השלכות חיוביות ומכך משתמע כי כשרון כתיבתו נחשב בעיניו למשהו חיובי מאוד, שהרי למלה אור קונוטציות חיוביות.

הדובר אומר כי יכולתו ליצור לא באה לו בקלות, כשרונו לא בא לו כמתנת ירושה מאביו. כשרונו בא לו ממקום פנימי (הלב שלו) ולא ממקור חיצוני! יכולתו מושגת בעבודה קשה מאוד המושוות לפעולה פיזית קשה של חציבה בסלע. הוא ואמר כי אמנם הפוטנציאל גלום בו (הוא לא זכה בו מן ההפקר, הוא כולו שלו) אך תהליך כתיבת השיר הוא תהליך מאמץ מאוד.

הדובר מדגיש שמקור השיר הוא מלבבו: "ניקרתיו" = חיטוט בלב.

שני הפעלים: ניקתיו וחצבתיו ממחישים את העבודה הקשה של הוצאת האור מהחציבה ליצירה.

אמצעים אומנותיים ב-"לא זכיתי באור מן ההפקר":

הדובר מדגיש את עבודתו הקשה ע"י ניגוד – הפקר וירושה בהם לא צריך להתאמץ בניגוד לנקרתיו וחצבתיו שבהם צריך להתאמץ.

"מסלעי ומצורי ניקרתיו"- דימוי לעבודה קשה.

"חצבתיו מלבבי"= מטאפורה.

חזרה על המילה "לא" להדגשה שהוא עבד קשה ולא קיבל את הכישרון במתנה וכירושה.

בית ב'

בבית ב' יש חזרה על הבית הראשון בבית השני רק במילים אחרות להדגשה אצל הקורא. מטאפורת האור ממשיכה ע"י הניצוץ = כישרון לכתוב וליצור. הניצוץ זהה לאור; שניהם מייצגים את הכישרון הגלום במשורר. המשורר מבטא יחס גאווה כלפי הניצוץ, בזה שהוא אומר שזה רק שלו- הניצוץ הוא מקורי והוא לא גנוב.

אמצעים אומנותיים:

יש חזרה על המילה "לא" – כדי להדגיש שהוא לא לקח את הכישרון מאיש ושהיצירה הגיעה ממנו.

יש חזרה על המילה הוא, הניצוץ- כדי להדגיש שהניצוץ הוא ממנו.

"בצור ליבי מסתתר"= מטאפורה.

בית ג'

בית ג' של "לא זכיתי באור מן ההפקר" עוסק בתהליך היצירה בחמישה שלבים:

  1. הניצוץ – הכישרון ליצור שירים שנימצאים במצב רדום בעמקי ליבו, בנפשו. זהו למעשה הפוטנציאל עצמו. (קיום פאסיבי, כישרון)
  2. החוויות הקשות ביותר שפוקדות אותו וגורמות להתעוררות הניצוץ הרדום בו- הצרות הגדולות מדומות לפטיש המכה בחוזקה על ליבו וגורמות לפיצוץ הלב המדומה לסלע. (השפעה חיצונית)
  3. הניצוץ מתפרץ באופן פתאומי החוצה. המשורר מתאר חוויה נפשית קשה מאוד של השתחררות הניצוץ מהלב ונזרק לעין. (התפרצות)
  4. המשורר רואה את השיר בדמיונו, בעיני רוחו. (התהוות)
  5. המשורר כותב את החרוז (=השיר) על נייר בצורה של שורות וחרוזים שאופייניות לשיר. מרגע פריצת הניצוץ מתקיים תהליך מהיר – הניצוץ עף לעין הדובר והופך כמעין תמונה. (קיום אקטיבי, הכישרון נהיה ליצירה)

אמצעים אומנותיים:

"יתפוצץ לבבי", "הניצוץ עף ניתז אל עיני", "פטיש צרותיי"- מטאפורה.

יתפוצץ, ניצוץ= מצלול ( כלומר – הדגשת צליל מסוים, במקרה זה האות צ').

בית ד'

מדבר על גלגול היצירה שמגיעה לקוראים. בבית זה הדובר פונה ללב הקוראים ובא בטענות אליהם משום שמרגיש פער מסויים: הוא מרגיש שהם לוקחים בקלות את שירו למרות שהוא עבד עליו קשה. הוא אומר שהחומר השירי הוא בעל עוצמה רגשית של חוויה חזקה מאוד משתחרר מפנימיות המשורר ללב הקוראים, אך הם אינם מתייחסים אליהם בחשיבות הראוייה. הניצוץ מצית את אש הרגשות של הקורא המזדהה עם החוויה שהשיר מבטא, אך לא במידה פרופורציונלית לעמל שהשקיע המשורר בשיר. הקורא לא מבחין במקור השיר. השיר הגמור ניפרד מהמשורר, יוצא לחיים עצמיים בתוך החברה, השיר הופך לאומנות, לנחלת הכלל.

השיר "לא זכיתי באור מן ההפקר" מצית את בקורא אש רגשות אך יש פער עצום בין היוצר לקורא: הקורא אומנם מזדהה עם רגשות חוויות המשורר או מבין באופן שונה את השיר, אך הקורא נהנה מתהליך קריאת השיר בזמן שתהליך היצירה הוא תהליך קשה.

התהליך מדומה ע"י המשורר לניצוץ שמתלקח לבעירה שיש לה שני היבטים:

  1. חיובי – אש מאירה את הסביבה והקוראים נהנים.
  2. שלילי – האש שורפת, הורסת את המשורר, כלו כוחותיו הנפשיים האחרונים  של המשורר, הוא משלם את מחיר הבעירה על תהליך יצירתו, מחיר שנחסך מהקוראים: "ואני בחלבי ובדמי את הבעירה אשלם".

אמצעים אמנותיים ב-"לא זכיתי באור מן ההפקר":

השיר "לא זכיתי באור מן ההפקר" של ביאליק הוא שיר מתהפך – דעת הקורא מוסחת מהנושא וגורמת לו לחשוב על נושא אחר ופירוש אחר לשיר ורק כשהוא מגיע לסוף היצירה הוא נוכח לדעת שהוא טעה ונאלץ לקרוא את היצירה שוב כדי להבינה. השורות הראשונות של השיר: "לא זכיתי באור מן ההפקר אף לא בא לי בירושה מאבי", "כי מסלעי וצורי ניקרתיו וחצבתיו מלבבי", "לא שאלתי מאיש ולא גנבתיו", "ניצוץ אחד בצור ליבי מסתתר… והוא כולו שלי"- מדברות על נושא המקוריות ותהליך היצירה, ואז המילה: "התעלם" שוברת את הרעיון שהקורא דבק בו. מתעלם= עושה עצמו כלא רואה. מכאן מבין הקורא שהמשורר לא עוסק בתהליך היצירה אלא בהתעלמות של הקורא מהקושי העצום ביצירתה.

"יתמלט לבבכם"- מטאפורה

"יתעלם", "ישלם" – חריזה

ארמז מקראי- בספר ירמיהו פרק כג' ירמיהו כועס על נביאי השקר המסלפים את דבריו ומעמידים פנים שהם נביאים – והוא אומר שדבריו הם דברי ה' ובכוחם לפוצץ סלע כפטיש.

עיצוב חיצוני- אחידות סימטרית: בשיר 4 בתים, בכל אחד ארבע שורות. כל שורה שנייה מחורזת עם רביעית. השיר הוא שיר לירי קצר המבטא חוויה רגשית ואישית של המשורר המתוארת בלשון ציורית.

מבנה השיר "לא זכיתי באור מן ההפקר"- השיר הוא מעגלי: המשורר ß ניצוץ ß עין ß חרוז ß קוראים

מילים קשות בשיר:

הפקר- משהו שאין לו בעלים, משהו מוכן שלוקח אדם לעצמו מרשות הרבים.

צור- סלע גדול.

צור עוזי- עוצמה פיזית.

ניתז- נזרק בצורה חזקה.

יתמלט- נמלט, בורח, יוצא לחיים עצמיים.

אור אשכם- מדורה, אור האש שלכם- בשיר זה הכוונה לרגשות.

בחלבי ובדמי- מיטב הכוחות הנפשיים.

בעירה- שריפה, להבה.

חרוז- יצירה.

ניקרתיו- לחטט, חיטוט.

חזרה אל: סיכומים לבגרות בספרות / פרק שירה

חמש שאלות לזיהוי חרטטנים

חמישה כללי אצבע שיעזרו להם לזהות חרטא כשאתם פוגשים אותה ולהתמודד עם טענות ומידע שמוצג בפנינו. המדריך להמנעות מחרטטנים

עוד דברים מעניינים:

מה ההבדל בין סימפתיה ואמפתיה?

האם זו "אמפתיה" או "סימפתיה" שאתם מביעים? בעוד שרוב האנשים נוטים להחליף ולבלבל במשמעות המילים, ההבדל במנגנון הרגשי שלהן חשוב. אמפתיה, היכולת להרגיש בפועל את מה שאדם אחר מרגיש, שונה