סיכום: האדונית והרוכל \ ש"י עגנון

האדונית והרוכל \ ש"י עגנון: סיכום מלא, תמציתי ומסודר של כל מה שצריך לדעת על הסיפור של ש"י עגנון לקראת בחינה בספרות.

הסיפור "האדונית והרוכל" של ש"י עגנון הוא סיפור אלגורי המספר על יחסים בין יהודי לבין גויה. הדמויות בסיפור מסמלות עם אחר. היהודי מספר את העם היהודי והגויה מסמלת את אומות העולם. לפניכם סיכום תמציתי יחסית של אודות הסיפור "האדונית והרוכל" ובתוכו קישורים לסיכומים מפורטים יותר. בהצלחה!

המספר בסיפור "האדונית והרוכל"

המספר מספר את הסיפור מנקודת מבט של מספר כל יודע. המספר משלב גם את נקודת מבטו של יוסף (הוא אומר את מחשבותיו). ראו: האדונית והרוכל: מבנה הסיפור

האקספוזיציה בסיפור "האדונית והרוכל"

האקספוזיציה בסיפור "האדונית והרוכל" חושפת לנו פרטים על הדמויות המרכזיות בה. אנו מתוודעים לסוחר יהודי הנודד בדרכים ומגיע לבית נוצריה. הרוכל מציע לגויה לקנות ממרכולתו ולבסוף היא משתכנעת לקנות סכין ציידים. התנהגותו המתחננת  של הרוכל לעומת ההתנהגות המתנשאת של האדונית מסמלת את המשך הקשר בניהם (ורמז להתנהגות אומות העולם כלפי היהודי).

רמזים מטרימים

בסיפור "האדונית והרוכל" קיימים רמזים מטרימים למכביר: קניית הסכין ע"י האדונית, אי האכילה והשתייה של האדונית, חלום הבלהות של הרוכל, אזכור מקרה שמשון ודלילה ודיבורה ההולך וגובר של האדונית בקשר למאכליה ולרוכל ("הלא אף אתה מוכר סכינים שאפשר לשחוט בהם אדם.."). ראו סיכום מורחב אודות הרמזים המטרימים ב-"האדונית והרוכל".

דמות הרוכל

ראו סיכום מורחב אודות אפיון הדמויות ב-"האדונית והרוכל" (וכן סיכום נוסף אודות צורות האפיון בסיפור)

הגיבור הראשי ביצירה "האדונית והרוכל" הוא יוסף שעוסק ברוכלות. כיוסף התנכי, גם יוסף הרוכל נתקל בפיתוי מצד אישה אך לא מצליח לעמוד בו. הוא נקלע לבית האדונית ועולה אט אט  מבחינה מעמדית. בשיאה של עליה זו הוא בן זוגה וישן במיטה. ככל שיוסף עולה מבחינה מעמדית הוא הולך ופוחת מבחינה אמונית-ערכית עד שבשיא השפל הוא מערבב חלב ובשר ואוכל טריפה.

את יוסף מאפיינות שתי תכונות עיקריות: הוא תמים והוא עצל מנטלית. בתחילה הוא מתעלם מחוסר האכילה של האדונית אך ככל שמעמדו עולה הוא מתחיל לשאול ולהציק. האדונית עונה לו בצורה בוטה (אך כנה) שדם היא שותה ובשר אדם היא אוכלת אל הוא מעדיף להתעלם מתשובותיה ולשימם למטאפורה. בהמשך הסיפור הרוכל חולם חלום שבו הוא נרצח ע"י צלב שנתקע בגופו. חלומו של יוסף מבטא את תחושות הנפש שלו אך בשל עצלותו הו מסרב להסיק את המסקנה המתבקשת ולעזוב את האדונית.

המפנה בדמותו מתחיל כאשר יוסף חוזר אל אלוקיו וקורא קריאת שמע. לאחר שיצא החוצה לקרוא את הקריאה (מחמת פסל יראתם שהיה תלוי בחדרו) יוסף מגלה את מיטתו מחוררת ואת האדונית אחוזת סכין הציידים שמכר לה. למרבה הפלא, הוא נשאר איתה.

יוסף ממלא כמה תפקידים בסיפור: ברוב הגלוי הוא הדמות המרכזית, הוא המעצב את העלילה ע"פ מעכשיו. הוא יוצר את מסגרת הסיפור ומחזר על הפתחים ובסוף חוזר להיות רוכל. במישור הסמוי הוא מייצג את העם היהודי ע"פ מעשיו.

דמות האדונית

האדונית פועלת על רקע ביתה, הבית הוא בית ציידים האפוף אווירת מסתורין. האדונית היא חידה מתחילת הסיפור ועוד סופו. כאשר הרוכל מציע לה מיני תמרוקים  היא בוחרת לקנות סכין ציידים ואין משתמשת בו דבר שאחר כך מחדד עוד יותר את החידה (מדוע היא מולקת את התרנגולות ולא שוחטת אותן?).

החידה השנייה המאפיינת את האדונית היא חידת האכילה והשתייה. האדונית לכל אורך הסיפור אינה אוכלת ושהיא נשאלת לפשר הדבר היא מפרשת כי היא אוכלת בני אדם ושותה את דמם.

האדונית עד לגסיסתה היא האקטיבית בבית. היא מפטמת את יוסף על מנת לשחטו בסוף הסיפור.

שמה של האדונית, הילני, הוא רמז לתרבות ההלניסטית – לתרבות הגויים.

האלגוריה בסיפור "האדונית והרוכל"

כפי שכבר צוין הסיפור הוא אלגוריה ליחסי עמ"י ואומות העולם.

 יוסף מייצג את היהודי המחזר על פתחים של מדינות העולם ומבקש להתיישב בהם. גם לאחר שפשט את בגדיו וכפר באמונתו למען התנהגות כתושב הארץ הוא נמצא במעמד של סכנה. אירופה היא הביצה הטובענית של היהודים ולמרות שהסכנות אורבות היהודי (יוסף) ממאן לעזוב.

האדונית בסיפור מייצגת את אומות העולם. אומות העולם  נותן ליהודים לחיות בשטחן, נותנות להם כתבי זכויות (אימנסיפציה) אך בבוא העת ניזונות מדמם ומבשרם.

גם כשהיחסים בין יוסף לאדונית מתהדקים, אין יוסף יודע הרבה על האדונית. כך גם היהודים שנדמה היה להם שהם מכירים את אירופה אך לבסוף טפחה המציאות על פניהם ונכונה להם אכזבה במחיר של מוות. היהודי חוזר אל אלוקי רק ברגעים הקשים (מיוצג ע"י קראית שמע שקרה יוסף) והוא גואלו ומושיעו.

בסיפור "האדונית והרוכל" מוזכר שהילני אכלה את בעליה הקודמים. כך גם אירופה היא ארץ אוכלת יושביה שהמדינות בה ניזונות משפיכות דמים וממלחמה מתמדת בינהן.

עם מותה של הילני לא הגיע סופם של הטורפים אך גם לא התממשה הצלתם של היהודים שכן היהודים ממשיכים לשוב ולחזר על פתחים ובאופק מופיעים טורפים אחרים שחולקים את נבלתה של הילני.

מוטיבים בסיפור "האדונית והרוכל" (ראו סיכום מורחב אודות המוטיבים ב-"האדונית והרוכל")

מוטיב הסכין – הסכין היא סכין ציידים וביחד עם בית הציידים היא מסמלת את בעלת הבית והיא רמז לעתיד לבוא. הסכין מופיעה כברק בעיניה של האדונית. הסכין מקבלת משמעות אירונית, כי יוסף הוא זה שמכר לאדונית את הסכין אשר תסכן אותו מאוחר יותר. על הסכין, חולם יוסף בחלומו.

מוטיב האכילה – האכילה בסיפור מסמלת את התלות של היהודי באומות העולם. האדונית עורכת לרוכל סעודת שחרית ולאחר מכן סעודת ערבית. כל חיוו של הרוכל סובבים סביב האוכל והוא אוכל ומתפטם. הרוכל מבחינתו שמח לאכול ואף מגיע ליידי דבר עבירה באכילותיו שכן הוא אוכל טריפה ואוכל בשר וחלב גם יחד. האכילה הופכת את יוסף לעבד ליצריו. האדונית לעומת הרוכל אינה אוכלת ואינה שונה. היא יודעת מה מטרתה ואין היא מסתירה את האמת על מהות אכילתה. היא מתארת עצמה ככלבה טורפת והיצירה מסתיים כאשר עוף השמיים חולק את נבלתה.

מוטיב החיה – מוטיב זה מאפיין בעיקר את האדונית. האדונית מתוארת כחיה המשחרת לטרפה. האדונית מדמה עצמה לכלב הנועצת את שיניה בגרונו של יוסף ומוצצת את דמו. המוטיב מסמל את העולם החייתי של הגויים המחפשים את טרפם בכל עת. אף בחייו האדונית מכנה את הרוכל בשמות בעלי חיים: "נשוק אותי עורבי, נשוק אותי נשרי".

מוטיב הדרך – הסיפור מתחיל ברוכל האובד בדרכו. הדרך בסיפור היא סמל לעם היהודי התועה והמחפש מקום לשבת.

תפקיד הטבע בסיפור "האדונית והרוכל"

הטבע בסיפור "האדונית והרוכל" מסמל את מצב אירופה. כשעוזב הרוכל את האדונית כתוב "אותה שעה כבר שקעה החמה ונתעלמה ממנו הדרך". הטבע במקרה הזה משמש רמז מטרים לדרך הישר אשר תאבד ממנו והחשכה שתאפוף את חיוו לזמן מה.

בסיפור מתוארים גשמים שבעיקבותם הארץ הופכת לביצה. הביצה היא ביצת אירופה. לאחר שהרוכל חוזר מקריאת שמע הקור והשלג הם שמצילים אותו כי דמו הקר לא ערב לחיכה של האדונית.

אמצעים אומנותיים ביצירה "האדונית והרוכל"

ראו סיכום מורחב אודות אמצעים אומנותיים ב-"האדונית והרוכל"

בסיפור "האדונית והרוכל" קיימים ארמזים מקראיים רבים:

א.        האדונית הנחקרת ע"י יוסף אומרת לו "מה אכפת לך אם חיה רעה אכלתהו?". הדבר מזכיר לנו את סיפור יוסף ואחיו ששם יעקב חושב כי "חיה רעה אכלתהו" (את יוסף). בניגוד ליוסף המקראי, יוסף הרוכל אכן עומד בסכנת טריפה.

ב.        יוסף המקראי לא נתפתה לאשת פוטיפר ואילו יוסף הרוכל נתפתה לאדונית.

ג.         הסיפור מזכיר את שימשון שהתפתה לדלילה הפלשתית.

ראו גם:

כל סיכומי היצירות של עגנון 

אולי יעניין אותך:

אפילו מתוך השקר האמת ניכרת: 9 ציטוטים מרגשים של ש"י עגנון

מדוע קרא לעצמו ש"י עגנון כפי שקרא? ואיך זה קשור להמצאת הרכבת, החלום האמריקאי והחילון

 

סיכומים נוספים של סיפורי ש"י עגנון:

סיכום: הרופא וגרושתו \ ש”י עגנון

“מדירה לדירה” \ ש”י עגנון 

המלבוש \ ש"י עגנון

פרנהיים \ ש”י עגנון

תהילה \ ש”י עגנון

פנים אחרות \ ש"י עגנון

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות