סיכום מאמר- "לידתו של משטר" מאת שלמה בן עמי

סיכום מאמר- "לידתו של משטר" מאת שלמה בן עמי

הסיבות לנפילת הרפובליקה הספרדית:

  1. המגוון באידיאולוגיות הפוליטיות מנעו את אחדות ספרד.
  2. מלחמת האזרחים בספרד התמקדה במאבק בין הרפובליקנים והקומוניסטים לבין הפשיסטים במקום בהתאחדות כנגד האויב המשותף.
  3. העדר הספקת נשק מן החוץ
  4. מדיניות הפיוס של מדינות המערב כלפי המדינות הפשיסטיות.

בזמן המלחמה הקולוניאלית של ספרד במרוקו ב1909 היה פרנסיסקו פרנקו גנרל צעיר. פרנקו נולד ב1892 למשפחה ממעמד בינוני נמוך בחבל גאליסציה. בגיל 15 הצטרף פרנקו לאקדמיה הצבאית ושם עוצב אופיו- ציות ונשיאה בסבל ללא תלונות. בתקופה זו הצבא הספרדי היה קרוע בין האמונה בהושעת ספרד המתפוררת לבין חוסר יעילותו של המשטר והמלחמה במרוקו רק חיזקה והעמיקה בקרע זה. בגיל 17 קיבל פרנקו את דרגות הקצונה שלו והתנדב לשרת במרוקו. הוא היה אמיץ לב ודבק במשימתו וב1912 מונה לסגן מפקד פלוגת רגולס. ב1915 הועלה בדרגה לקפיטן ולאחר פציעה קשה והחלמה הועלה שוב בדרגה למיור. כאשר חזר פרנקו לשירות פעיל בספרד ניתנה לו אפשרות לקדם את הקריירה הצבאית שלו על ידי פיקוד על חיל הרגלים ויישוב שביתת כורים באמצעות מכונות ירייה. הכורים נתפסו כנציגי הקשר הקומוניסטי הבנ"ל שנועד להרוס את הסדר והמסורת בספרד ולכן היה עליו למגרם.

בשובו לאפריקה התחבר פרנקו עם סא"ל מילאן אסטראי וביחד הם פעלו להקמת לגיון הזרים הספרדי שבהמשך פרנקו קיבל את עליו את הפיקוד. בגיל 32 היה פרנקו לגנרל הצעיר ביותר באירופה וב1927 מונה לפקד על האקדמיה הצבאית בפרגוסה שם החדיר בחניכיו משמעת ברזל ותודעת שירות עיוורת למולדת. הוא חינך לפטריוטיזם ולציות עיוור לפקודות.

ב1931 נפלה מלוכת אלפונסו ה13 והוכרזה הקמת רפובליקה במדינה אך פרנקו שהיה קר ומחושב לא התרעם על כך ושמר על איפוק מתוך אינטרס לשמר את מעמדו. הרפובליקה התבססה ונחלה אהדה בקרב הכנסייה והארגונים המקצועיים ולכן לא רצה פרנקו לסכן את מעמדו בחתירה נגדה. הוא האמין שעליו לשמור על פרופיל נמוך ושכגנרל עליו לשמור על עמדה ניטרלית על מנת לשמור על דרך פתוחה להצעות מצד הרפובליקה או מצד מתנגדיה.

ב1931 נודע שהרפובליקה עומדת למנות את פרנקו כנציב עליון במרוקו ועם התפרסמות ידיעה זו פרסם פרנקו בעיתון המלוכני הכחשה על העניין. במכתבו היה מסר ברור על כך שפרנקו לא מעוניין להתנתק מהמלוכה אך גם על כך שאינו מעוניין לקומם נגדו את המלוכה. כאשר ציווה אזאניה, שר המלחמה הספרדי על פירוק האקדמיה הצבאית של פרנקו תגובתו היתה עצורה ומאופקת כמנהגו והוא ציווה על חניכיו לציית להחלטה על אף שהיא מוטעית ושרירותית. אנזאניה השעה את פרנקו מכל תפקיד עד 1932 כשלאחר תקופה של התנהגות טובה מונה למושל צבאי באזור לה קרוניה. כאשר ניהלו גנרלים התקוממויות נגד המשטר, פרנקו עמד מהצד ולא הגיב על מנת שיוכל להתקדם. ב1933 מונה למפקד הכוחות הצבאיים באיים הבאלאריים וב1934 קיבל העלאה משמעותית בדרגה מממשלת הימין- מרכז- מיור גנרל, ונשלח לפקד על פעולות דיכוי נוספות נגד כורים שהתקוממו. הוא תפס את פעולות אלו כמלחמה נגד הסוציאליזם והקומוניזם שבאים להשמיד את הציביליזציה ולהשליט ברבריות.

כך הפך פרנקו לגנרל פוליטי מובהק שהגן על הרפובליקה הפשיסטית ימנית. כבר ב1933 התבקש פרנקו להצטרף לרשימת המועמדים של המפלגה  הפסבדו פשיסטית- סרה, אך הוא סירב ולאחר ניצחון המפלגה בבחירות הוא מונה למפקד העליון של הצבא במרוקו בהמשך גם לרמטכ"ל.

פעולותיו של פרנקו כרמטכ"ל:

  1. הוא פתח מחדש את האקדמיה הצבאית
  2. החזיר לצבא את ערכיו המסורתיים
  3. כל הקצינים שזוהו עם הרפובליקה של אזאניה פוטרו
  4. לא גויסו חיילים בעלי נטיות מהפכניות
  5. הצבא חומש מחדש והוקמו דביזיות
  6. הוגדל ההון האנושי

כל פעולות אלו נבעו מחשש מבית- מהפיכות, ולא מחשש למלחמה מן החוץ.

ב1935 כאשר משבר ממשלתי אילץ את רובלס, ראש ממשלת הימין, להתפטר עדיין לא היה פרנקו מוכן להתמודד לראשות הממשלה. במהלך החודשים הבאים הבין פרנקו שהמצב קריטי שכן החזית העממית, אותה קואליציה של הרפובליקנים, הקומוניסטים והסוציאליסטים, ניצחה בבחירות. פרנקו ניסה להכריז על מצב חירום אך התברר לו שחבריו לצבא ושר המלחמה מהססים ולכן החליט שלא יסתכן שוב במעמדו.

ב1936 עלה שוב אזאניה לשלטון והוא הרחיק את פרנקו למדריד על ידי מינויו שם. לפני נסיעתו, נפגש פרנקו עם חברי האיחוד הצבאי הספרדי- ארגון מחתרתי ימני- ושם הוחלט על התקוממות כללית שתתעורר אם הממשלה החדשה תצא נגד הצבא. מרגע עזיבתו של פרנקו למדריד לא היה עוד חלק אינטגרלי במאבק להפלת הרפובליקה השמאלית בשל ריחוקו הפיזי ובשל איפוקו. אך לקראת סוף יוני ביצע פרנקו תרגיל הסחה כשכתב לראש הממשלה מכתב המזהיר אותו מפני פגיעה בצבא. ב18 ביולי פרצה ההתקוממות הימנית כנגד הרפובליקה השמאלית ופרנקו שהיה מיועד לנהל את ההתקוממות במרוקו פרסם הצהרה המתארת את התפוררותה של הרפובליקה- האלימות ברחובות, השביתות- כל אלה לטענתו דחפו לברבריות במדינה. הוא טען שאסור לעם לשתוק לנגד המהפכה המבישה שמחוללת הרפובליקה וכך נפתחה מלחמת האזרחים שרבים ראו בה מאבק בין הפשיזם הבנ"ל לקומוניזם הבנ"ל. אמנם היה מיתוס שהמלחמה התחוללה בין הצבא לעם אך האמת היא שהעם היה מחולק בין הימין והשמאל וגם הצבא היה מפולג בדעותיו.

לפרנקו ולעמיתיו לא היה מצע פוליטי מוגדר במלחמת האזרחים פרט ל"חוק וסדר".

כיצד הגיע פרנקו משולי הקונספירציה נגד הרפובליקה השמאלית להנהגת ההתקוממות נגדה?

בבורגוס קמה בימי המלחמה הראשונים מועצת הגנה לאומית וכאשר החלו שם דיונים למינוי מפקד צבאי עליון לספרד הלאומנית. אף שפרנקו לא היה חבר בחונטה של בורגוס, פתח אחיו ניקולאס במסע תעמולה ארצי ובנ"ל למענו. מגעיו של פרנקו עם האיטלקים לשם בקשה לנשק הפכו אותו לדמות בנ"ל, הוא דווח על ידי הגרמנים כמנהיג ההתקוממות והגרמנים ראו בו איש חזק. הצורך בהנהגה רשמית להתקוממות היה רב ולכן בכינוס ב12 בספטמבר הוחלט על הקמת פיקוד צבאי אחיד בראשותו של פרנקו. פרנקו היה אסטרטג פוליטי ודאג לסחוף אחריו את האנשים הנכונים. כך מונה פרנקו כראש המדינה.

כוחות הימין המתקוממים:

ה"לאומנים" העדיפו את ביסוסו של הכוח הפוליטי בידי ממשל חזק, על בסיס התיאוריות המדיניות הפשיסטיות שרווחו בשנות השלושים של המאה ה-20, בהתאמה לתנאיה המיוחדים של ספרד. בסיסם של הלאומנים היה כפרי, שמרני וקתולי. בשורותיהם נכללו מונרכיסטים, קלריקליסטים, ופַלֵנחיסטים, חסידי מפלגת הפלנחה הפאשיסטית שנוסדה על-ידי חוסה אנטוניו פרימו דה ריברה, בנו של הרודן הצבאי מיגל פרימו דה ריברה.

נטיותיו האידיאולוגיות פוליטיות של פרנקו:

  1. המרת השלטון מדמוקרטי לקורפורטיבי טוטליטרי.
  2. ביטול מלחמת המעמדות
  3. ביטול זכות הבחירה הכללית והצבת זכות בחירה לפי קורפורציות
  4. החזרת הכנסייה למקומה הרם
  5. פעולות לטיפוח עצמאות כלכלית
  6. התנתקות מסממנים פוליטיים ומפלגתיים

הסיסמא הרשמית של פרנקו היתה- "מדינה אחת, מולדת אחת, מנהיג אחד"

פרנקו החל במדיניות של צווים לאיחוד המליציה האזרחית על מנת ליצור משטר טוטליטרי והגדרה פוליטית ברורה.

הצווים:

  1. צו לאיחוד המפלגות על מנת לנטרל התנגדויות כלפיו.
  2. צו לאיחוד מפלגות הימין למפלגה רשמית אחת שתיקרא פט.
  3. הוא הכריז על עצמו כמנהיג לאומי, ראש המפלגה
  4. הקמת תאים מפלגתיים מקומיים בהם יהיה ייצוג שווה לכל הקבוצות במפלגה בכל פרובינציה.

על מנת לזכות בתמיכת  ההנהגה הקרליסטית הבטיח פרנקו לדיאה שהיה מנהיג התנועה שבכינון הממשלה ימונה למזכיר הכללי של המפלגה המאוחדת ויקבל סמכויות אך במהלך כינון הממשלה הבין דיאה שסמכויות אלה לא יהיו משמעותיות ודחה את משרה זו. ב25 באפריל נעצר דיאה ונידון למוות בעוון בגידה אך פרנקו שחשש שהדבר יתסיס את הפלנחה החליט להמיר עונש זה בגלות וכך קיבל פרנקו חזות של מנהיג בעל מידה של רחמים.

המפלגה אמנם היתה מאוחדת אך החיכוכים בה היו לחם חוקו של המשטר הפרנקואיסטי ופרנקו יישב את סכסוכים אלו ושמר על איזון כוחות.

עם תום המלחמה ארגן פרנקו מחדש את משטרו ואת מפלגתו שדמתה למפלגות הנאצית והפשיסטית, וצמצם את תא המפלגה המקומי לעשרים איש, הוא מינה מנהיגים אזוריים ומועצה לאומית של המפלגה ואף קבע מי יהיה יורשו במידה וימות או יחלה במחלה.

האידיאולוגיה של המפלגה התמקדה בשלושה עקרונות:

  1. חוק וסדר
  2. מניעת פלורליזם פוליטי וביטול המפלגות במדינה.
  3. לשליט היו סמכויות טוטליות ובלתי מוגבלות.
  • פרנקו תיאר את שלטונו כמהפכה סוציאליסטית גדולה הנובעת מתורת הכנסייה.
  • את המשטר הגדיר כדמוקרטיה אמיתית שבה ישתתפו כל אזרחי ספרד על ידי פעילותם המקצועית.
  • אומצה תוכנית כלכלית קפיטליסטית המעודדת יוזמה חופשית.
  • חוקת העבודה של המשטר קבעה את המדינה כמכשיר לגיטימי לייצור אך לצד קביעה זו הודגש שזכות העבודה תכובד ע"י פיקוח המדינה והגבלת הקפיטליזם.
  • האדמות שנלקחו במלחמה ע"י האיכרים הוחזרו לבעליהם.
  • נקבע ייעודה הדתי של המדינה- מאמץ מלחמתי להגנה על הקתוליות ועל הכנסייה. כך רכש פרנקו סופית את אמון הכנסייה ותמיכתה בו .
  • החינוך הדתי הוחזר לבתי הספר

פרנקו לא יצר מדינת מפלגה אלא מפלגה של מדינה. המפלגה היתה אמורה להוות המתווך בין החברה למדינה, כשמטרתה העיקרית לדווח למדינה על דעות הרווחות בעם ולהפיץ בקרב העם את תודעת המדינה באמצעות עקרונות מוסריים של הקרבה, היררכיה ואחווה. האמת הברוטלית היא שפרנקו הקים שלטון יחיד ששאב את הלגיטימציה שלו מהניצחון במלחמת האזרחים. כל הליברליזם הובס ומעתה שלטה רק משמעת מוחלטת שיצרה את האימפריה הספרדית הגדולה.

התבוססות לקראת הניצחון

 בזמן המלחמה היו בספרד סדרי חיים צבאיים. הטרור שלט בלי מצרים ואנשים נענשו בעונשי מוות על שביתות, מחאות ומרידות- כל אדם שנחשד בנטיות שמאליות נאסר ורבים נורו. פרנקו שאמנם לא פתח בטרור, לא עשה דבר על מנת לשים לו קץ ולכן אחריותו להרג היא מלאה. הוא הסתפק בהוראה שאין להתעלל בגויות ושאונס הוא עבירה, אך דחה פניות של הגרמנים והאיטלקים לשים קץ לזוועה. הטרור נתפס ככלי חיוני לשלטון בהתחשב בסרבול ואי היעילות שסבלה המערכת השלטונית בספרד במהלך המלחמה

אורגיית הדמים על  פי פרנקו אמורה לסייע לחיסול האויב וכן תקשור את משתתפיה בברית של חטא שאינה ניתנת להתרה ולכן מיסד את הטרור ויצר תדמית מדינית של מדינה הרודפת אויביה. ב1937 נקבע כי כל פסק דין מוות מחייב אישור של בית הדין הצבאי ופסקי הדין היו רבים כל כך, שקצב ההוצאות להורג לא פחת. בהדרגה נותרה מלאכת הדיכוי בידי המליציות הימניות כך שהצבא לא זוהה עם הטרור.

לקראת סוף המלחמה ב1939, יצא חוק האחריות הפוליטית- חוק זה קבע מאסר וקנס על השתייכות לתנועות רפובליקניות.

בהרכבת ממשלתו הראשונה הפעיל פרנקו עקרון אשר על פיו פעל שנים רבות לאחר מכן- יצירת מאזן כוחות בין הגורמים השונים בספרד הלאומנית. חוקת העבודה ביטלה את זכות השביתה ואת המשא ומתן הקיבוצי על השכר ושכר העבודה הוכתב מעת זו באמצעות צווים של מניסטריון העבודה ואילו כל פעילות נגד צווים אלו נחשבה לפגיעה במולדת. כדי לפייס את הפועלים ולדאוג לשקט מבית הובטח להם במסגרת חוקת העבודה תנאי עבודה ושעות עבודה שיותאמו לתנאים ולצרכים משתנים, משכורות מינימום, ביטוח סוציאלי ומענקים אך ססמאות לחוד ומעשים לחוד- הסעיפים היחידים שהתממשו מיד היו הסעיפים של כיבוד הקניין הפרטי והענשה על פגיעה בייצור.

הנוכחות הגרמנית והאיטלקית בספרד הלאומנית הדגישה את התווים הפשיסטים שבמשטר וב18 בהנובמבר 1936 הכירו מוסליני והיטלר במשטרו של פרנקו כמשטר חוקי של ספרד והגבירו את הסיוע הצבאי לשם. היטלר בעצם ניצל את מלחמת האזרחים בספרד על מנת להטות את דעת המערב לכיוון זה בעוד שגרמניה מתחמשת מחדש.

איש לא מכחיש את חשיבות הסיוע החומרי שניתן לספרד מידי המדינות הפשיסטיות לשם המאמץ המלחמתי אך פרנקו לא השתעבד לאף אחת מהמעצמות כפי שנהג גם עם הכוחות הפוליטיים מבית.

 

מבוא היסטורי לפוליטיקה בת זמננו – סיכומים

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות