מבוא היסטורי לפוליטיקה בת זמננו – סיכומים: המהפכה הקומוניסטית ברוסיה – חלק ב

האם מהפכת אוקטובר הייתה אכן מהפכה? אם נסתכל רק על אוקטובר, הייתה זו הפיכה צבאית ולא מהפכה. לא היה כאן שינוי חברתי והתקוממות אלימה אלא תפיסת השלטון והחלפתו בגורמים אחרים. המהפכה היא בעצם התהליך שיתחיל באוקטובר ויסתיים בשנות העשרים.

הצווים המהפכניים מיד עם כינון המהפכה הקומוניסטית

  • הפסקת המלחמה וקריאה לחיילים להפסיק להילחם
  • הגדרת הלאומים ברוסיה
  • החזרת האדמות לאיכרים
  • פיקוח פרולטרי על בתי החרושת

כל הצווים הללא לא מתיישבים עם הגדרת המרקסיזם של קרל מרקס שכן אין כאן הלאמה. לכאורה הצווים המהפכניים  שמוציא הסובייט העליון לחלוטין לא משתלבים עם ההיגיון המהפכני של המרקסיזם אך הם נעשו על מנת שהסובייט ישיג לגיטימציה של אזרחי רוסיה- החיילים, האיכרים, וכו'… צווים אלו יאפשרו לסובייט תמיכה של העם הרוסי לשם ביצוע פעולות מהפכניות בהמשך.

לנין – ולדימיר אוליאנוב איליץ', נולד בעיירה על גדות הוולגה למשפחה בורגנית ברוסיה. כשהיה בן 16 אחיו נתלה באשמת פעילות מחתרתית, אירוע שהכניס את לנין למעורבות פוליטית. לנין למד משפטים בסנקט פטרבורג. בראשית המאה ה-20 נסע ברחבי אירופה, נחשף לפוליטיקה ולחשיבה המרקסיסטית. פיתח את הגישה שכונתה 'מרקסיזם לניניזם'.

לנין מוכר בתור אוואנגרד – חלוצי, חוד החנית. הוא טען שיוביל את המהפכה לא ע"י ההמונים , כלומר, המהפכה הפרולטרית לא תקרה ע"י התקוממות אלא ע"י אוונגרד שיוביל אותו.תפיסתו דגלה במפלגה אחידה אידיאולוגית וממושמעת, עם כוחות פועלים ברי גיוס אשר יוכלו ליצור את המהפכה מלמעלה= מהשלטון.

כשלנין חוזר ב1917 מהגלות בשוויץ, יעלו כל מיני קונספירציות שעיקרן הוא שמי ששלח את לנין לרוסיה היו הגרמנים, כדי שרוסיה תתעסק בבעיות המהפכה ולא תוכל להתמודד עם החזית.

החוקה שלנין הוביל ברוסיה מונעת זכויות בחירה מקבוצות שלמות באוכלוסייה- בעלי עסקים, קפיטליסטים, אנשי אצולה, אנשים בעלי רקע פוליטי, חולי נפש, אנשי דת וכו'… הכוח שאליו מצביעים הוא הסובייטים המפוזרים בכל רוסיה ובכל עיר יש נציג אחד על 25000 איש. בכפר יש נציג אחד על כל 125000 איש. יתרה מזאת, המועמדים לחברות בסובייטים יכולים להיות רק מחברי המפלגה הבולשביקית.

כבר ב1918 מתחילים לראות ברוסיה ניצנים לשלב הבא של המהפכה – מלחמת האזרחים. נוצר מצב של התנגדות קשה מאד של אוכלוסיות גדולות ברוסיה כנגד המשטר. התקוממויות מקומיות באזורים חקלאיים ובמקומות אחרים, מרידות של לוחמים שלא קיבלו רפורמה דמוקרטית שלה ציפו. המרמור שנוצר מקבל ביטוי גם בנסיבות של בריחה גדולה מהעיר אל הכפר שכן המצב הכלכלי  בכפר יותר  וזה יוצר גידול של האזורים הכפריים הקיטון במעמד הפרולטריון ויוצר משבר כלכלי מתגלגל.

היחידה המפורסמת ביותר שמתאגדת להתקוממות היא הפרשים הקוזאקים- מעין מליציה צבאית שתובעת לעצמה דרישות ומתנגדת בכוח להוצאת תוצרים חקלאיים לאזורים אחרים. התאגדויות אלו הולכות ומתרבות ומתחילה מלחמת אזרחים שתכלול שלושה סוגים של צבאות:

  1. הצבא האדום (המהפכני, בהובלת הבולשביקים ובהנהגת טרוצקי) – טרוצקי עיצב את תפקיד הקומיסר. לצד כל מפקד צבאי מיקם מפקח פוליטי שווידא יישום של הקו הפוליטי של המפלגה.
  2. הצבאות הלבנים – הורכבו משרידי האצולה וכוחות צבאיים מתנגדים, וכן מאזורים לא רוסייה שהתנגדו לבולשביזם.
  3. הצבאות הירוקים – באו מקרב שכבות האיכרים. בהרבה מקרים היו אלו חיילים משוחררים שהתארגנו במיליציות. בשונה מהלבנים, את הירוקים ניתן היה לשכנע להחליף צד. טרוצקי עמל על צירופם של הירוקים לשורות הצבא האדום. כמעט כל בכירי הצבא האדום, משנותה ה-20 ועד שנות ה-70, צמחו למעשה ביחידת הפרשים שמקורה ביחידה ירוקה שנטמעה במהפכה.

בשלב זה של מלחמת האזרחים החל תהליך הקומוניזם המלחמתי –תיאוריה שמי שינציח אותה יהיה בוכרין, מהתיאורטיקנים הבולשביקים החשובים בתקופה. משמעות הקומוניזם המלחמתי היא נסיגה מסוימת מהצווים הקודמים, שעבוד התעשייה וגיוס כפוי לטובת האינטרסים של רוסיה והוצאה בכוח של תוצרת חקלאית מהאיכרים. רוסיה נמצאה במלחמה כפולה – מבית (מול הלבנים) ומחוץ (תקיפות של צבאות זרים, מערכה בפולין). הנוסחה של הקומוניזם המלחמתי הצליחה אולם לא לאורך זמן ועד מהרה היא הוחלפה ב מדיניות ה-NEP .

מדיניות הNAP- בשנת 1921 הוכנה מדיניות זו, בעקבות משבר כלכלי חמור שפקד את ברה"מ, ומשבר מטבע, ייצור והפקה. בכפר, בניגוד לעיר, המשבר היה פחות חמור מאחר והפיתוח במגזר זה היה מראש נמוך. החשש היה שההתמוטטות הכלכלית תבטל את הישגי המהפכה. על כן בוצע מעבר מכלכלה מוכתבת לכלכלה מעורבת. הבסיס לכך היה מגזר האיכרים. חלק משמעותי מהשינויים במדיניות זו הותאמו לאיכרים. הותר לרכוש אדמות; תעשיה קלה שהולאמה הועברה לידיים פרטיות; מעל 90% מהסחר הקמעונאי היה פרטי; המדינה הקלה את מדיניותה בנושא סחר חוץ. למרות שחלה נסיגה מהסוציאליזם המקורי, מבחינת לנין הדבר היה חוץ כדי לבלום את המשברים החדשים.

תוצאות ה-נאפ היו מוצלחות ביותר – מצבה של רוסיה ב-1924 היה לכל הפחות טוב כמו קודם למלחמת העולם הראשונה, ובחלק מהמדדים אף חלו שינויים חיוביים יותר. לנין הניח כי רוסיה מראש לא התאימה מבחינת תנאי היסוד שהתקיימו בה למהפכה מרקסיסטית של ממש, ועל כן ניתן היה לבצע התאמות ושינויים כך שבעוד פרק זמן מסוים יתייצב בה מצב שיתאים לתפיסה הקומוניסטית באופן מלא יותר.

במהלך התקופה נבנתה מפלגה חזקה עם מנגנון חזק. מזכירי המחוזות – שהיו כפופים למנגנון במוסקבה – הפכו למוקד הכוח של רוסיה הסובייטית.

החל ממארס 1923 לנין היה חולה. מלחמת הירושה נמצאה בעיצומה, ולנין לא הותיר ירושה מסודרת ולא היה מרוצה מאף אחד מהיורשים הפוטנציאליים. טרוצקי, מפקד הצבא האדום, נתפס כמועמד המוביל לרשת את לנין, אולם למרות הכריזמה שלו, הוא נעדר כישורים פוליטיים ומצא את עצמו מחוץ למעגל ההשפעה (ובסוף נרצח ע"י סטאלין ב-1940 במקסיקו).

קמינייב וז'ינובייב – צמד שראו עצמם מועמדים משותפים לרשת את לנין (נרצחו ע"י סטאלין).

בוכרין – עורך העיתון פראבדה ותיאורטיקן של המפלגה – יורש פוטנציאלי נוסף.

סטאלין – האיש החזק של רוסיה (סטלין= פלדה) הפך לשולט במנגנון המפלגה ובאופן הדרגתי ממותו של לנין ב1924 הוא ינטרל את מתחריו  וישתלט על ברה"מ. השנים 1927-1931 הן שנות ההתבססות של סטאלין בשלטון ואחד השינויים הדרמטיים במדיניותו היה עצירת תוכנית הנאפ והכלת תוכנית החומש- חזרה לקומוניזם, הלאמה רדיקאלית של הרכוש הפרטי, חיסול מתנגדי המשטר ובקיצור- יצירת דיקטטורה. הצביון של ברה"מ כדיקטטורה התבסס בתקופתו, תחת שלטון טוטאליטרי-סטאליניסטי.

 

מבוא היסטורי לפוליטיקה בת זמננו – סיכומים

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות