מבוא היסטורי לפוליטיקה בת זמננו – סיכומים: אנדרסון – קהילות מדומיינות

מאמרו של אנדרסון "קהילות מדומיינות"-

המלחמות בין ויאטנם לסין וקמבודיה מהוות תמורה גדולה בתולדות המרקסיזם. מלחמות אלו הן הראשונות שמתנהלות בין משטרים שאין ספק באשר לעצמאותם או לאופיים המהפכני. ניתן היה לפרש את התערבות המעצמות המערביות במלחמות אלו כהגנה על הסוציאליזם אך אין לכך באמת קשר ממשי. אלו היו המלחמות הראשונות בקנה מידה גדול, שניהל משטר מרקסיסטי אחד נגד אחר.

אריק הובסבאום טען שתנועות ומדינות מרקסיסטיות נטו מאז ומתמיד להפוך ללאומיות לא רק בצורתן אלא גם בתוכנן ואין שום סיבה שנטייה זו לא תימשך. כמעט בכל שנה מקבל האו"ם חברות חדשות לשורותיו ואומות ותיקות שנחשבו פעם ליציבות, ניצבות בפני אתגרים של מתן תת לאומיות ללאומים שבגבולותיהן וכמובן שלאומים אלו מעוניינים בהגדרה עצמית- להיפטר מה"תת" שניתן להן. מכאן שקץ עידן הלאומיות לא ניראה באופק אלא להיפך- יום יום נוצרים לאומים נוספים שמקבלים הגדרה עצמית.

אנדרסון טוען שלאומיות היא קשה להגדרה ולניתוח. הוא מנסה להדגיש את ההיבטים התרבותיים שעזרו להיווצרות הלאומיות. וטוען שאוסף של נסיבות היסטוריות השפיעו על האדם לכדי כך שהוא ירגיש שהוא חלק מלאום, או קשר תרבותי ללאום.

 גם החוקר המקובל ווטסון מודה בקושי בהגדרת המושג לאומיות: "שלא תיתכן הגדרה מדעית ללאומיות  אך התופעה היתה קיימת בעבר, והיא עדיין קיימת".

פרדוקסים שמעסיקים תיאורטיקנים של הלאומיות:

  1. מודרניות אובייקטיבית בעיני ההיסטוריון לעומת עתיקות סובייקטיבית בעיניהם של חסידי הלאומיות.
  2. אוניברסליות שלכל אחד ישנה לאומיות משלו, לעומת ייחודיות של ביטויי לאומיות.
  3. העצמה הפוליטית של הלאומיות לעומת הדלות של הצמחת הוגים ופילוסופיה בתחום זה.

הצעת הגדרה ללאומיות של אנדרסון – אומה היא קהילייה פוליטית מדומיינת – ומדומיינת כמוגבלת וכריבונית מעצם הגדרתה.

 אומה-קהילה פוליטית, מדומיינת, מוגבלת וריבונית.

קהילה מדומיינת– למרות שלא כולם מכירים אחד את השנים קיים דימוי של שייכות לקהילה,כלומר, לפעולת הדימיון יש מרכיב הכרחי ביצירת השייכות. היכולת של קבוצה להגדיר את עצמה ביחס לתחום גיאוגראפי ותרבותי, לאומיות לא מומצאת אלא מתגבשת ומה שהופך את האומה לקהילה זו תחושת השייכות והאחווה.

מוגבלת – גם לאומה הגדולה ביותר, יש גבולות. (אין אומה שמתיימרת לכלול את כל המין האנושי).

ריבונית – המושג אומה נולד שקועקעה הלגיטימיות של ממלכות שקיימות בצו אלוהי. העירבון והסמל של החירות של הלאום היא המדינה הריבונית.

מדומיינת כקהילה – כל אומה נתפסת תמיד כאחווה עמוקה בין אנשים הנמצאים על אותו המישור. (לדוגמא – עובדת מעשי הקרבה רבים למען אומות).

אנדרסון מסביר את עליית הלאומיות לפי 3 מערכות תרבותיות שקדמו לה, אשר שקיעתם היוו את הרקע לעלייתה:

  1. שקיעת הקהילה הדתית- מה שאיחד את הקהילה הדתית זה שפת הקודש, היא חיברה בין אנשים. עם התפתחות הדפוס היה ניתן לתרגם את ספרי התפילה לשפות פשוטות ולא היה צורך באנשי הדת לשם התפילה. ברגע שאנשי הדת איבדו את המונופול שלהם כמתווכים בין האל לאדם לא היה בהם צורך.
  1. שקיעת השושלות- הסדר השושלתי התערער, נפילת המונרכיה יצרה את הצורך בשליט שיגיע מתוך העם ופרץ עידן של דמוקרטיזציה בעולם שהתבטא בעיקר בהמהפכה הצרפתית, והתפשטות הליברליזם.
  1. שינוי בתפיסת הזמן- תפיסת הזמן הייתה סטאטית ועומדת, וכשקם העיתון זה השתנה.

עצם המחשבה על הלאומיות צצה ששלושה מושגים חברתיים החלו לשקוע:

  1. הרעיון ששפת הקודש היא חלק אינטגראלי מהאמת.
  2. האמונה שהחברה מאורגנת כלפי מעלה (מלך, קיסר וכו'…)
  3. תפיסת הזמן שאין הבדל בין קוסמולוגיה להיסטוריה.

שקיעה זו החלה במערב אירופה – סיבותיה העיקריות הם  שינויים כלכליים ומדעיים ויצירת דרכי תקשורת. מתנהל חיפוש לדרך חדשה שיחבר – אחווה, עצמה וזמן.

מקורותיה של התודעה הלאומית

איך האומה נעשתה פופולארית כקהילה מהסוג של ציר-רוחב-בזמן-אופקי-חילוני?

גורם מרכזי – קפיטליזם

הדפוס שינה את פני העולם. מה שבכתב יד לא היה נודע – רק מה שבדפוס. "עידן השעתוק המודרני".

לאחר שההוצאות לאור הוציאו ספרים בשנים רבות בשפה הלטינית, ששוק זה רווה, החלו להדפיס ספרים בשפות המדוברות. עוד סיבות להדפסה בשפות המדוברות:

  1. חזרה להגות הקדם-נוצרית והשייכת הלטינית לתקופה ולסגנון זה.
  2. נצחונה של הרפורמציה – עד אז הכנסייה ניצחה בויכוחים כי לה היו קווי תקשורת יותר טובים – הפרוטסטנטים ניצלו את יכולתם לכתוב בשפות המדוברות.
  3. התפשטות השפות המדוברות כשפות מנהליות.

שפות דפוס עזרו לכנס את השפות המדוברות של אירופה ויצרו את היסודות לתודעה הלאומית:

  1. שפות מאוחדות של תקשורת בתוך הקהילה המדומיינת.
  2. קיבעה את השפה.
  3. יצירת שפות שררה והעלמת תתי שפות.

צירוף קפיטליזם, טכנולוגיית דפוס וריבוי לשונות איפשר את הצורה של קהילה מדומיינת שהכינה את הרקע להופעת האומה.

 

ההבדלים בין גלנר לאנדרסון:

  1. גלנר דן בנסיבות שהובילו ללאומיות ואילו אנדרסון דן בשאלה מדוע הלאומיות מעוררת רגש של שייכות.
  2. גלנר טוען שהחינוך הוא זה שיאפשר קיום לאום ואילו אנדרסון מדבר על היכולת דמיון של המדינה.
  3. שניהם מסכימים ש הלאומיות המודרנית הינה תופעה  מודרנית ושהיא מחייבת מדינה.

מבוא היסטורי לפוליטיקה בת זמננו – סיכומים

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות