מבוא למדעי המדינה: מהו העוני

מהו העוני?

העמדה של הימין הליברלי, מתוך העקרונות של סטיוארט מיל נקודת המוצא היא נקודת המוצא הליברלית, ששמה את הפרט ואת הדאגה של כל אחד מאיתנו לתעסוקה שלו וכו' במרכז. לפרט יש המון כוח ועוצמה לדאוג לעצמו, האדם אחראי לגורלו. לפי התפיסה הליברלית, העוני הוא בעיה של הפרט ותלוי במקום שהפרט משקיע בו, בהעדפותיו, באורח חייו וכו'. הפרט הוא המרכז והזירה המרכזית בה דואגים לשאלות הכלכליות היא השוק. המדינה צריכה להתערב כמה שפחות בשוק כי יש לו את המנגנון של היד הנעלמה– היחסים בין ההיצע והביקוש יובילו לכך שיהיה יותר טוב לכולם. ההנחה של הימין ושל חסידי השוק הכלכלי החופשי אומרת שמה שאנחנו צריכים לעשות כשחקנים חופשיים הוא לדאוג כל אחד לאינטרסים שלו. המנגנון של השוק יביא לצמיחה טובה יותר של הכלל. יש הערכה רבה לחופש של הפרט ולאינטרסים שלו. התפיסה של הימין נובעת מהליברליזם של אדם סמית' ושל סטיוארט מיל. האשמה של העוני היא על העני ואין סיבה לבוא בדרישות כלפי המדינה, כי כל אחד ואחד מאיתנו אחראי לגורלו. התפיסה היא שאם השוק יעבוד טוב ותהיה צמיחה כלכלית זה יועיל לכולם ולא רק לעשירים.

העמדה של השמאל הסוציאליסטי– הבעיות והעוני הן לא רק אשמת היחיד. חלק מהסיבות לעוני הן חברתיות ומבניות. חלק מהעוני לא תלוי רק בפרט והפרט בעצמו לא יכול לטפל בו, כי הוא לא יכול לשנות את תנאי ההעסקה שלו, לקבל חינוך אחר וכו'. התפיסה היא שהעוני הוא בעיה מבנית ולמדינה יש אחריות ולכן עליה להתערב ולעבוד בתפיסה של חלוקה מחדש או התבוננות מחודשת על המשאבים וחלוקה שלהם מחדש. ההבדל הוא בין התפיסה שאומרת שהפרט הוא במרכז לבין תפיסה שאומרת שכדי שהפרט יוכל לממש את עצמו צריך להיות שוויון מינימאלי או הטבה בתנאים.

הסיבה שאנו מזכירים את זה היא שההבחנה בין התפיסה של הימין והשמאל היא משמעותית ביותר להבנת הדמוקרטיות המערביות. התפיסה המכוננת של הבנה של הדמוקרטיות במהלך המאה ה-20 היא ההבחנה בין הימין והשמאל והיחסים בין הכלכלה לפוליטיקה. הימין אומר: כמה שפחות התערבות של המדינה ואילו השמאל אומר: יש צורך בהתערבות של המדינה.

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות